לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה בַּזְּמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם עַל כָּל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָבְרוּ בִּשְׁגָגָה עַל עֲבֵרָה שֶׁעָנְשָׁהּ בְּמֵזִיד הוּא כָּרֵת לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה לְכַפָּרָה עַל שִׁגְגָתוֹמכות (י"ג ע"ב), ויבמות (ט' ע"א). ורמב"ם הלכות שגגות (פרק א'). ודווקא בעבירה שהיא לאו שיש בו מעשה, למעט המבטל קרבן פסח ומילה שאינם לאו אלא עשה, ולמעט המגדף את השם שהוא לאו שאין בו מעשה. וכן נתמעטו בתורה שלשה שמביאים קרבן עולה ויורד כמבואר בגמרא וברמב"ם שם, ויבואר אי"ה במצוה קכ"ג, ע"ש. . וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי לָאוִין הֵם שֶׁחַיָּבִים עֲלֵיהֶם חַטָּאת קְבוּעָה. מֵהֶם: הַבָּא עַל הָעֲרָיוֹת, הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, הָאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח וְעוֹדראה ברמב"ם הלכות שגגות (פרק א' הלכה ד') מהן כל אותן ארבעים ושלש עבירות שחייבים עליהן חטאת קבועה. .
לִמְּדוּ חֲכָמֵינוּ ז"ל שֶׁאֵין אָדָם חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת עַל שִׁגְגָתוֹ אֶל אִם כֵּן הָיָה שׁוֹגֵג מַתְחִילָה וְעַד סוֹף הַמַּעֲשֶׂה, אֲבָל אִם הָיָה מֵזִיד בִּתְחִלָּה וְנַעֲשָׂה שׁוֹגֵג (כְּגוֹן שֶׁשָּׁכַח), אוֹ שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג מִתְּחִלָּה וְנַעֲשָׂה מֵזִיד (כְּגוֹן שֶׁנִּזְכַּר) – אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְשׁוֹגֵג לְהִתְחַיֵּב קָרְבַּן חַטָּאת עָלֶיהָשבת סוף פרק הזורק (ק"ב ע"א) וסמ"ג עשין (מצוה רי"ג), והובא להלכה ברמב"ם ריש פרק ב' מהלכות שגגות. . כְּמוֹ כֵן אִם יָדַע שֶׁהַדָּבָר אָסוּר, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהוּא בְּכָרֵת - גַּם זֶה אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְשׁוֹגֵג לְהִתְחַיֵּב קָרְבַּן חַטָּאת עָלֶיהָשבת (ס"ט ע"א) וברמב"ם שם. ראה שם באורך מה נחשב לשוגג החייב בקרבן ומה לא. .
וְהַמִּתְחַיֵּב בְּקָרְבָּן זֶה בַּזְּמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְאֵינוֹ מְבִיאוֹ הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה.