בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר עִנְיַן קָרְבַּן בֵּית דִּין שֶׁטָּעוּ בְּהוֹרָאָה עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד כָּתַב הָרַמְבַּ"ן זָ"ל כִּי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְחֵטְא הָעֵגֶל בַּמִּדְבָּר, וְחֵטְא בֵּית הַדִּין שֶׁטָּעוּ בְּהוֹרָאָה – שְׁלָשְׁתָּם הֵם חֲטָאִים הַדּוֹמִים זֶה לָזֶה וְכֻלָּם מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד. וְלָכֵן אָמְרוּ חַכְמֵי הָאֱמֶת שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן הִקְרִיב שׁוֹר עַל חֶטְאוֹ, וְאַף חֵטְא הָעֵגֶל הָיָה בּוֹ שׁוֹר כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בַּמִּדְרָשׁ שֶׁיִּשְׂרָאֵל לָקְחוּ כִּבְיָכוֹל אַחַת מֵאַרְבַּע הַדְּמֻיּוֹת שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה – הַיְנוּ הַשּׁוֹר, וְאַף חֵטְא הַקָּהָל שֶׁעָשׂוּ בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין כַּפָּרָתוֹ בְּפַר. וְזֶהוּ מַה שֶּׁכָּתוּב בְּחֵטְא הַקָּהָל "חַטַּאת הַקָּהָל הוּא" כַּוָּנַת הַכָּתוּב בְּמִלַּת "הוּא" הִיא לַפָּר שֶׁהוּא הוּא שֹׁרֶשׁ חַטָּאת הַקָּהָל, דְּהַיְנוּ הַפָּר שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בְּחֵטְא הָעֵגֶל. עכת"ד.
מצוה קכ"א: קרבן היחיד ששגג במצוה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
"וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה... וְהֵבִיא שְׂעִירַת עִזִּים... וְסָמַךְ... וְשָׁחַט... וְהִקְטִיר... וְנִסְלַח לוֹ"ויקרא ד', כ"ז – ל"ה. .