אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

אַזְהָרָה זוֹ הִיא מֵהָאַזְהָרוֹת הָרְחוֹקוֹת בְּיוֹתֵר מִן הַשֵּׂכֶל וְהַהִגָּיוֹן הָאֱנוֹשִׁי, שֶׁכָּל אֲשֶׁר אָדָם יִקָּרֵא יִסְלֹד רַק מֵהַמַּחֲשָׁבָה עַל הַשִּׁפְלוּת שֶׁל מַעֲשִׂים שֶׁכָּאֵלּוּ שֶׁאֵין הַדַּעַת סוֹבַלְתָּם. אַךְ עִם כָּל זֹאת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מָצְאָה לְנָכוֹן לְהַזְהִירֵנוּ עַל כָּךְ, מַה שֶּׁמְּחַיֵּב אוֹתָנוּ לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהָבִין מַהוּ הַפָּן הַמּוּסָרִי הַטָּמוּן בְּאַזְהָרָה זוֹ, וּבַמֶּה הַדְּבָרִים נוֹגְעִים אֵלֵינוּ בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם לְמַעֲשֶׂה.

וְהִנֵּה כַּיָּדוּעַ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ בְּרָאוֹ בְּכַמָּה וְכַמָּה דְּרָגוֹת שֶׁל נִבְרָאִים, הֲלֹא הֵמָּה הַדּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי וּמְדַבֵּר, כְּשֶׁהַמֻּבְחָר שֶׁבָּהֶם הוּא הָאָדָם שֶׁנֵּחַן בְּדַעַת וּבְבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרָע, וּבַיְכֹלֶת לִבְחֹר בַּטּוֹב וְלִמְאֹס בָּרָע, וּמִמֵּילָא עָתִיד הוּא לְקַבֵּל שָׂכָר עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְעֹנֶשׁ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת שֶׁהֵם בְּדַרְגָּה שֶׁתַּחְתָּיו אֵין בָּהֶן דַּעַת וּתְבוּנָה, וּמִמֵּילָא לֹא נִטְבָּע בָּהֶן כֹּחַ הַהַבְדָּלָה וִיכֹלֶת הַבְּחִירָה, וְלָכֵן גַּם לֹא שַׁיָּךְ בָּהֶן מֻשָּׂג שֶׁל קִבּוּל שָׂכָר אוֹ עֹנֶשׁ. וְזֶהוּ בְּעֶצֶם הַהֶבְדֵּל הָעִקָּרִי שֶׁבֵּין שְׁנֵי נִבְרָאִים אֵלּוּ, וּלְפִיו נִתָּן לִקְבֹּעַ לְאֵיזוֹ קְבוּצָה מֵהַשְּׁנַיִם שַׁיָּךְ אוֹתוֹ נִבְרָא.

וְהִנֵּה בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים מוּבָא שֶׁהַמַּשְׁמָעוּת הָרוּחָנִית שֶׁל פְּעֻלַּת הַזִּוּוּג הִנָּהּ חִבּוּר הַדַּעַת שֶׁל הַבּוֹעֵל וְהַנִּבְעָל, וְכִלְשׁוֹן הַתּוֹרָה "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה"בראשית ד', א'. וְכֵן כָּתוּב "וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ"שם פסוק י"ז. , וּלְכָךְ רָמְזָה הַתּוֹרָה לָאָדָם בְּאַזְהָרָה הַנּוֹכְחִית שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא לְקַבֵּל אֶת הַדַּעַת הַבַּהֲמִית שֶׁל הַבְּהֵמָה וְשֶׁלֹּא לְהִתְמַזֵּג עִם טְבָעֶיהָ, מַה שֶּׁבָּא לִידֵי בִּטּוּי בָּאָדָם בְּהִתְנַהֲגוּת בְּהֶמְתִּית חַסְרַת מַחֲשָׁבָה רוּחָנִית וּמַצְפּוּן, וּבִנְהִירָה אַחַר תַּאֲווֹתָיו וִיצָרָיו הַחַיָּתִיִּיםולכן בלעם הרשע היה מזדווג עם בהמתו, מה שמעיד על גודל רשעותו ושפלותו שנתמזג עם בהמתו ונעשה כמוה. . כִּי אָדָם שֶׁמַּעֲשָׂיו כִּבְהֵמָה גְּרֵידָא – אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כַּבְּהֵמָה וּפָרֶה וְרָבֶה כִּבְהֵמָה וּמוֹצִיא רֵעִי כִּבְהֵמָהכמאמר חז"ל בחגיגה (ט"ז ע"א) שבשלשה דברים הללו נדמה האדם להבהמה. , וּמֵעֵבֶר לְכָךְ אֵין לוֹ שׁוּם עֶלְיוֹנוּת עָלֶיהָ בְּכֹחַ הַהַבְדָּלָה וְהַבְּחִירָה שֶׁנֵּחַן בּוֹ הָאָדָם – הֲרֵי שֶׁיְּצוּר זֶה אֵינוֹ נִכְלָל בְּגֶדֶר "אָדָם", אֶלָּא הֲרֵי הוּא כִּבְהֵמָה הַמְהַלֶּכֶת עַל שְׁתַּיִם!

אָדָם שֶׁאֵין לוֹ מַטָּרָה וְתַכְלִית רוּחָנִית בְּחַיָּיו – כָּמוֹהוּ כְּמוֹ בְּהֵמָה. כִּי גַּם הַבְּהֵמָה חַסְרַת הַדַּעַת יוֹדַעַת שֶׁלֹּא לִקְפֹּץ לְתוֹךְ הָאֵשׁ, וְשֶׁאִם תֹּאכַל אֲבָנִים וְקוֹצִים תְּסַכֵּן אֶת חַיֶּיהָ, אִם כֵּן בְּמַה מְּעֻלֶּה הָאָדָם עַל הַבְּהֵמָה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעֶלְיוֹנוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא רַק בַּדַּעַת הָרוּחָנִית הַקַּיֶּמֶת בּוֹ, שֶׁאוֹתָהּ שׁוּם בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה לֹא תּוּכַל לְהָכִיל וּלְהַשִּׂיג. וְלָכֵן גַּם אִם יִהְיֶה הָאָדָם עֶרְכִּי וּמוּסָרִי בְּיוֹתֵר, וּבַעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת וְאַהֲבַת חֶסֶד וְשָׁלוֹם, עֲדַיִן אֵין זֶה מוֹצִיאוֹ מִגֶּדֶר בְּהֵמָה לְהִקָּרֵא "אָדָם", בִּהְיוֹת שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן רַק כִּי מֵבִין שֶׁזֶּה מַה שֶּׁיֵּיטִיב עִמּוֹ בְּחַיָּיו, וּכְמוֹ שֶׁהַבְּהֵמָה מִשְׁתַּדֶּלֶת בִּשְׁמִירַת חַיֶּיהָ כָּךְ גַּם הוּא עוֹשֶׂה זֹאת, רַק בְּצוּרָה שׁוֹנָהכן כתב בספר "נועם המדות" (אות ט') שכל התחבולות והמלאכות שעושה האדם נלמדו דוקא מבעלי החיים, כגון האריגה והמצודה מהעכביש, והבנין מהדבורה, וכן על זו הדרך. ורק החכמה האלקית היא זו שרכש האדם בעצמו על ידי הכלים שחננו הבורא יתברך, ורק בדבר הזה האדם נבדל משאר בעלי החיים. עכת"ד. . וְרַק אִם יֵשׁ לָאָדָם תּוֹבָנָה רוּחָנִית עִילָאִית וּשְׁמֵימִית זוֹהִי הוֹכָחָה לְעֶלְיוֹנוּתוֹ עַל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַמַּעֲנִיקָה לוֹ אֶת הַתֹּאַר הַנִּכְסָף וּמְזַכָּה אוֹתוֹ לְהִקָּרֵא בְּשֵׁם "אָדָם"ראה בפירוש המלבי"ם על התהלים (ל"ו, ז') שכתב כן, וכן כתב בספה"ק "אגרא דכלה" (פרשת מטות) שהן האדם והן הבהמה מולידים רוח בגוף הנולד, ורק התורה והמצוות הם המבדילים ביניהם. .

בַּמִּזְרָח הָרָחוֹק קַיָּמִים אֲנָשִׁים רַבִּים הַמַּאֲמִינִים בִּקְדֻשַּׁת הַבְּהֵמוֹת – הַפָּרָה וְהַחֲמוֹר וְהַסּוּס, וְכֵן כָּל בַּעַל חַי הָעוֹבֵד וּפוֹעֵל לְמַעַן הָאָדָם מַחְזִיקִים הֵם מִמֶּנּוּ כְּקָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן. וְהֶסְבֵּרָם הוּא שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁהַלָּלוּ עוֹבְדִים וּמוֹעִילִים – מִמֵּילָא אָסוּר לִפְגֹּעַ בָּהֶם אוֹ לְהָרְגָם, כִּי בְּמַה בְּנֵי הָאָדָם טוֹבִים וּמְעֻלִּים מֵהֶם?! וְאָכֵן דִּבְרֵיהֶם צוֹדְקִים וּמְיֻשָּׁרִים, אַךְ רַק לַאֲנָשִׁים שֶׁכְּמוֹתָם!! אֲנָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם שִׂיג וְשִׂיחַ בִּתְפִלָּה, עָמָל וָעֵסֶק בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, דִּין וּדְבָרִים בַּהֲלָכָה הַצְּרוּפָה – אֲנָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם קֶשֶׁר רוּחָנִי אֲמִתִּי בַּבְּרִיאָה – אָכֵן מְנוּעִים הֵם מִלִּפְגֹּעַ בִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת, בִּהְיוֹת שֶׁאֵינָם טוֹבִים וּמְעֻלִּים מֵהֶם, וּמִי יוֹדֵעַ אִם בַּהֲמוֹתֵיהֶם אַף לֹא טוֹבוֹת יוֹתֵר מֵהֶם! מַה שֶּׁאֵין כֵּן עַם יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים, שֶׁהֲוָיָתָם הִיא כְּסֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה – הַלָּלוּ וַדַּאי שֶׁעֶלְיוֹנִים מֵעַל כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, וּזְכוּתָם הִיא לִמְשֹׁל וְלִרְדּוֹת בָּהֶם כְּפִי צָרְכָּם.

קְבוּצָה נוֹסֶפֶת הַנּוֹהֶגֶת כִּבְהֵמוֹת הִיא "כַּת הַצִּמְחוֹנִים", הַנִּמְנָעִים מֵאֲכִילַת בְּשַׂר בְּהֵמָה וְעוֹף וּמִסְתַּפְּקִים כָּל יְמֵיהֶם בְּמַאֲכָלִים מִן הַצּוֹמֵחַ, בְּאָמְרָם שֶׁאֵין לָאָדָם אֶת הַזְּכוּת לִשְׁחֹט וּלְקַפֵּחַ אֶת חַיֵּיהֶם שֶׁל יְצוּרִים חַסְרֵי יֶשַׁע כְּמוֹ הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וּבֶאֱמֶת מְלַבֵּב הַדָּבָר לִרְאוֹת אֵיךְ הֵם "דּוֹאֲגִים" לְאוֹתָם בַּעֲלֵי חַיִּים, רַק מַדּוּעַ אֵינָם טוֹרְחִים וַעֲמֵלִים גַּם לְטוֹבָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם עֲנִיִּים וּמְדֻכָּאִים הַקַּיָּמִים בְּיָמֵינוּ לָרוֹב?! אֶתְמְהָה! אֲבָל גַּם כָּאן יֵשׁ לְהָבִין שֶׁאָכֵן צָדְקוּ דִּבְרֵיהֶם שֶׁבִּסְתָם אֵין לָאָדָם רְשׁוּת לִשְׁחֹט בָּשָׂר וּלְאָכְלוֹ, שֶׁכֵּן גַּם הוּא יְצִיר כַּפָּיו שֶׁל הַבּוֹרֵא כָּמוֹהוּ וְלָמָּה יִתְנַשֵּׂא עַל מִי שֶׁאֵינוֹ פָּחוּת מִמֶּנּוּ? וְרַק אִם אָדָם זֶה עוֹבֵד אֶת ה' בֶּאֱמֶת וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת אֲזַי מֻתָּר וְאַף מִצְוָה עָלָיו לֶאֱכֹל מֵהַבָּשָׂר, כֵּיוָן שֶׁבְּכָךְ מַעֲלֶה הוּא אֶת דַּרְגָּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ חַי וּמְקָרְבוֹ יוֹתֵר אֶל הָאֱלֹקִים, וּמְבִיאוֹ עַל תִּקּוּנוֹ וְתַכְלִיתוֹ כָּרָאוּיכמבואר בפסחים (מ"ט ע"ב) שעם הארץ שאינו בתורה ובמצוות אסור באכילת בשר, עיין שם ובמפרשים טעם הדבר. .

הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם אָמַר לָאָדָם וּלְחַוָּה: "רְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ"בראשית א', כ"ח. . וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁרְשׁוּת נִתְּנָה בָּזֶה לָאָדָם לִרְדּוֹת וְלִשְׁלֹט בְּבַעֲלֵי הַחַיִּים לְכָל צְרָכָיו, וּכְפִי שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה: "תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ... גַּם בַּהֲמוֹת שָׂדַי, צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם"תהלים ח', ז' - ט'. . אַךְ כָּל זֶה נָכוֹן רַק בִּזְמַן שֶׁמְּמַלְּאִים בְּנֵי הָאָדָם אֶת חוֹבָתָם כְּלַפֵּי בּוֹרְאָם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם אֵינָם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ ה' אֲזַי יוֹרְדִים בְּנֵי הָאָדָם לִהְיוֹת תַּחַת בַּעֲלֵי הַחַיִּים וְנִמְשָׁלִים עַל יָדָם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל : "אֵין חַיָּה שׁוֹלֶטֶת בָּאָדָם אֶלָּא אִם כֵּן נִדְמֶה לָהּ כִּבְהֵמָה"אימרת רמי בר אבא בשבת (קנ"א ע"ב), שלמד כן מהכתוב (תהלים מ"ט, י"ג) "נמשל – כבהמות נדמו". וראה עוד בספה"ק "ישמח משה" (פרשת וישב) מה שכתב במתק לשונו מענין זה. .

צְאוּ נָא לִרְחוֹבוֹת הָעִיר וּרְאוּ מִי מוֹשֵׁל כַּיּוֹם בְּמִי: הָאָדָם בַּחַיָּה אוֹ הַחַיָּה בָּאָדָם? כְּשֶׁכָּל אָדָם שְׁלִישִׁי מְטַפֵּל וּמִתְמַסֵּר לֹא לִבְנוֹ וְלֹא לְבִתּוֹ, אֶלָּא לִכְלַבְלָב כָּזֶה אוֹ אַחֵר, קָטָן וְגָדוֹל שָׁם הוּאאיוב ג', י"ט. , מְשַׁלֵּם עָלָיו אֶת הַמַּשְׁכַּנְתָּא וְהָאֹכֶל הַמֵּזִין וְהַמְיֻחָד, מִטָּה מְרֻפֶּדֶת וּבִגְדֵי יֻקְרָה, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר מְעוֹרֵר הוּא אֶת הַשַּׁחַר לָלֶכֶת אַחַר כַּלְבּוֹ כְּעֶבֶד אַחַר אֲדוֹנוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת צְרָכָיו, וּמִי יְנַקֶּה אַחֲרָיו? הָאָדָם כַּמּוּבָן... יוֹם לוֹקְחוֹ לַמִּסְפָּרָה וְיוֹם לִקְנוֹת לוֹ בְּגָדִים, וְאַף בֵּית הַבְרָאָה חֲמִשָּׁה כּוֹכָבִים מַגִּיעַ לוֹ מִידֵי פַּעַם עַל חֶשְׁבּוֹן "בַּעַל הַבַּיִת". אָז מִי הוּא הַמּוֹשֵׁל בְּמִי? הָאָדָם בַּחַיָּה אוֹ הַחַיָּה בָּאָדָם?!

בַּתַּלְמוּד מוּבָא שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: "מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי צְבִי קַיָּץ, וְלֹא אֲרִי סַבָּל, וְלֹא שׁוּעָל חֶנְוָנִי, וְהֵם לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי וּמִתְפַּרְנְסִים שֶׁלֹּא בְּצַעַר, וַאֲנִי שֶׁנִּבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְּצַעַר? אֶלָּא שֶׁהֲרֵעוֹתִי אֶת מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי"קידושין (פ"ב ע"ב). . וְעֹמֶק דְּבָרָיו שֶׁל הַתַּנָּא הוּא שֶׁאִם הָאָדָם מַשְׂכִּיל לְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ וְיִעוּדוֹ בָּעוֹלָם בְּתוֹר "אָדָם", בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֲזַי הַקָּבָּ"ה גַּם הוּא מְמַלֵּא אֶת חֶלְקוֹ לְפַרְנֵס אֶת הָאָדָם בְּרֶוַח וּלְכַלְכְּלוֹ בְּנַחַת, וְשׁוֹלֵחַ לוֹ אֶת הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת שֶׁיַּעַבְדוּ בִּשְׁבִילוֹ. אֲבָל אִם הָאָדָם עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה, וּפוֹרֵק מֵעָלָיו אֶת עֹל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, אֲזַי הַקָּבָּ"ה נוֹטֵל מִמֶּנּוּ אֶת שַׁרְבִיט הַמְּלוּכָה וְהוֹפֵךְ אֶת הַבְּהֵמָה לְשׁוֹלֶטֶת, וְאָז הָאָדָם הוּא זֶה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹד בְּפָנֶיהָ וּלְפַרְנְסָהּ וּלְכַלְכְּלָהּוזהו גם כן מה שאמר רבי שמעון בר יוחאי זיע"א (ברכות ל"ה ע"ב) "בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים, ובזמן שאינם עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי עצמם, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם". שמעשיו של האדם הם הקובעים אם יתייחסו אליו כאל אדם או כאל בהמה. ודי למבין. .

דָּוִד הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר בִּתְהִלִּים: "אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'"תהלים ל"ו, ז'. , וּפֵרְשׁוּ שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁפְּעָמִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשִׁיעַ אֶת הָאָדָם לֹא בִּזְכוּת עַצְמוֹ, אֶלָּא רַק בִּשְׁבִיל וּבִזְכוּת בְּהֶמְתּוֹ. וְזֶה כְּשֶׁהָאָדָם עוֹבֵר עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאֵינוֹ רָאוּי מִצַּד עַצְמוֹ לִישׁוּעָה וּלְחַיִּים, אֶלָּא שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתוֹ בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לְצַעַר אוֹ לְיִסּוּרִין, לָכֵן מַעֲבִיר הַקָּבָּ"ה עַל פְּשָׁעָיו שֶׁל זֶה וּמוֹשִׁיעוֹ לֹא בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל בְּהֶמְתּוֹ! כִּי הַבְּהֵמָה אָמְנָם לֹא יְכוֹלָה לַעֲלוֹת וּלְהִתְעַלּוֹת, אֲבָל גַּם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַלְקֵל וְלָרֶדֶת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָאָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲלִיּוֹת וּמוֹרָדוֹת, מַעֲשִׂים טוֹבִים וְרָעִים, עָלוּל הוּא לָרֶדֶת עַד לַדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה לְדַרְגַּת בְּהֵמָה וַאֲפִלּוּ לְפָחוֹת מִכָּךְ. לָכֵן יִזָּהֵר אָדָם שֶׁלֹּא לְהִתְמַזֵּג עִם הַחֵלֶק הַבַּהֲמִי שֶׁבּוֹ, וְיַשְׂכִּיל לְפַתֵּחַ אֶת הַחֵלֶק הָרוּחָנִי וְהָאֱלֹקִי שֶׁבּוֹ, וּבִזְכוּת כָּךְ יִזְכֶּה לִהְיוֹת מֶלֶךְ בַּתַּחְתּוֹנִים.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה