לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לִשְׁכַּב עִם אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַחַיִּים מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, וְאֶחָד הַשּׁוֹכֵב וְאֶחָד הַנִּשְׁכָּב בִּכְלַל אַזְהָרָה זוֹמסכת עבודה זרה (כ"ב) וסנהדרין (נ"ד ע"ב) ורמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק א' הלכה ט"ז). .
וְהָעוֹבֵר וּבָא עַל הַבְּהֵמָה אוֹ עַל הַחַיָּה אוֹ שֶׁהֱבִיאָן עָלָיו הֲרֵי זֶה עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה וְחַיָּב כָּרֵת, וְאִם הָיָה הַדָּבָר בְּמֵזִיד בְּהַתְרָאָה וּבְעֵדִים שְׁנֵיהֶם נִסְקָלִים הָאִישׁ וְהַבְּהֵמָה, וְאִם בְּשׁוֹגֵג הֲרֵי זֶה חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאתרמב"ם (שם), ועיין שם שכבר מהכנסת העטרה מתחייב, ועוד עיין שם מה הדין בקטן. .