אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

פרדס רימונים - חלק ב

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ

מִצְוַת הַתּוֹרָה הִיא שֶׁכָּל אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל הַיּוֹלֶדֶת, בֵּין שֶׁיָּלְדָה חַי וּבֵין שֶׁיָּלְדָה נֵפֶלנדה (כ"ד). ובהפילה שפיר מלא מים או דם נחלקו הראשונים: לדעת הרמב"ן והרשב"א טמאה, ולדעת הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק י' הלכה ד') טהורה, ולמעשה פסק השלחן ערוך (יורה דעה סימן קצ"ד סעיף ג') שחוששים לולד וטמאה. , כָּל שֶׁמָּלְאוּ אַרְבָּעִים יָמִיםאולם המפלת בתוך ארבעים יום אינה חוששת משום טומאת יולדת, אבל חוששת משום טומאת נדה, כמבואר בשלחן ערוך (שם סעיף ב'). לְהֶרְיוֹנָהּ – הֲרֵי הִיא טְמֵאָה לְבַעֲלָהּ לְכָל עִנְיְנֵי הַטָּהֳרָה. וַאֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה דָּם כְּלָל בְּלֵדָתָהּ עִם כָּל זֹאת טְמֵאָה, שֶׁכְּלָל גָּדוֹל לִמְּדוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הָרֶחֶם בְּלֹא יְצִיאַת דָּם, וְשֶׁמָּא הָיָה מוּעָט הַדָּם וְנִמּוֹק וְנֶעְלַםתורת כהנים ומסכת נדה (ל'). .

וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל הַנַּ"ל אֵינוֹ אֶלָּא בְּיוֹלֶדֶת לֵדָה רְגִילָה, אֲבָל הַיּוֹלֶדֶת דֶּרֶךְ הַדֹּפֶן (נִתּוּחַ קֵיסָרִי) כָּל שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם כְּלָל הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָהכן למדו בגמרא מלשון הכתוב "אשה כי תזריע וילדה זכר" – עד שתלד ממקום שמזרעת. ומכל מקום למעשה ברוב המקרים היא רואה דם וצריכה למנות כנדה. .

וּלְכַמָּה זְמַן הִיא טְמֵאָה? אִם יָלְדָה זָכָר – הֲרֵי הִיא טְמֵאָה לְשִׁבְעָה יָמִים, וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה – הֲרֵי הִיא טְמֵאָה לְאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, וְיוֹם הַלֵּדָה מִן הַמִּנְיָן. וּבְהִסְתַּיֵּם אוֹתָם הַיָּמִים מִיָּד הִיא טוֹבֶלֶת וּמֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה עֲדַיִן שׁוֹפַעַת דָּם הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה מִדִּין תּוֹרָה, שֶׁהַתּוֹרָה טִהֲרָה אֶת דְּמֵי הַיּוֹלֶדֶת מֵהַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְעַד שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה יוֹם לְזָכָר, וּמֵהַיּוֹם הַחֲמִשָּׁה עָשָׂר וְעַד שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה יוֹם לִנְקֵבָה, וְכָל הַדָּמִים שֶׁתִּרְאֶה בְּאוֹתָם יָמִים הֲרֵי הֵם טְהוֹרִים מִדִּין תּוֹרָה.

אוּלָם רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל גָּדְרוּ גָּדֵר וְטִמְּאוּ מִדְּרַבָּנָן אֶת דַּם הַטֹּהַר שֶׁל הַיּוֹלֶדֶת, וְלֹא הִתִּירוּהָ לִטָּהֵר לְבַעֲלָהּ עַד שֶׁתִּפְסֹק מִלָּזוּב דָּם לְגַמְרֵי וְתִמְנֶה שִׁבְעָה יָמִים שְׁלֵמִים נְקִיִּים, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן תּוּכַל לִטְבֹּל וְלִטָּהֵר לְבַעֲלָהּכן מבואר ברמב"ם (שם פרק אחד עשר) ובשלחן ערוך (שם סימן קצ"ד) ובאחרונים. וראה לקמן בחלק הדרוש מחלוקת הראשונים מהו מקור התקנה. ע"ש. .

וּבְכָל אוֹתָם יְמֵי טֻמְאָתָהּ יֵשׁ לָהּ וּלְבַעֲלָהּ לִנְהֹג בְּכָל דִּינֵי הַהַרְחָקוֹת שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ מִדִּין תּוֹרָה וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְהָעוֹבֵר וּבָא עָלֶיהָ בְּמֵזִיד בְּתוֹךְ אוֹתָם יָמִים שֶׁטִּמְּאָתָהּ הַתּוֹרָה אוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר מִכֵּן כָּל שֶׁלֹּא טָבְלָה לְטָהֳרָתָהּ הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ, וְגַם עָבַר עַל לָאו שֶׁל "אֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב"ויקרא י"ח, י"ט. , וְגַם חַיָּב כָּרֵת מִן הַשָּׁמַיִם. וְאִם הָיָה בְּשׁוֹגֵג הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהָבִיא קָרְבָּן חַטָּאת קְבוּעָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה