לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁנִּכְנָסִים אֶל הַמִּקְדָּשׁ לַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדָתָם בַּקֹּדֶשׁ לֹא יַנִיחוּהָ לָצֵאת מִן הַמִּקְדָּשׁ לְכָל צֹרֶךְ שֶׁהוּא עַד תֹּם מִשְׁמַרְתָּם, שֶׁבִּזָּיוֹן הוּא לַמִּקְדָּשׁ לְהַנִּיחוֹ לְטוֹבַת דָּבָר אַחֵר. וְכֹהֵן שֶׁיָּצָא מִן הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁעַת עֲבוֹדָתוֹ הֲרֵי זֶה עָבַר עַל לָאו מִן הַתּוֹרָה וְלוֹקֶה, וְגַם חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִםכן הובא בספרא (פרשת שמיני) וברמב"ם הלכות ביאת המקדש (פרק ב' הלכה ה'). .
אַזְהָרָה זוֹ תְּקֵפָה הֵן כְּלַפֵּי כֹּהֵן הֶדְיוֹט, וְהֵן כְּלַפֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לָצֵאת מִן הַמִּקְדָּשׁ בִּזְמַן עֲבוֹדָתָם. אוּלָם עִם כָּל זֹאת נִשְׁנְתָה הָאַזְהָרָה בַּשֵּׁנִית כְּלַפֵּי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא"ויקרא כ"א, י"ב. , וּמִכָּךְ לָמְדוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁכֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁהָיָה עוֹבֵד בַּמִּקְדָּשׁ וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עָלָיו אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ אֲבָל פּוֹסֵק מִיָּד מִלַּעֲבֹד בִּהְיוֹת שֶׁהוּא אוֹנֵן עַל מֵתוֹ, וְאִלּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵרַע לוֹ כֵּן מְצֻוֶּה לְהַמְשִׁיךְ אֶת עֲבוֹדָתוֹ חֵרֵף הֱיוֹתוֹ אוֹנֵןסנהדרין (י"ח ע"א) וזבחים (ט"ז ע"א) ורמב"ם (שם הלכה ו'). וראה בהגהת הראב"ד שם שסובר שבהיות שהכהן ההדיוט אינו עובד באנינותו ממילא מותר לו לצאת ולהטמא למתו. .