לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
אַזְהָרַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִקָּרְבָּן שֶׁנִּתְפַּגֵּל עַל יְדֵי מַחֲשָׁבָה, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּעֵת שְׁחִיטָתוֹ אוֹ הַקְרָבָתוֹ חָשַׁב הַמִּתְעַסֵּק בוֹ לֶאֱכֹל אֶת הַקָּרְבָּן לְאַחַר הַזְּמַן הַקָּצוּב לוֹ, אוֹ לְהַקְטִיר אֶת חֲלָקָיו לְאַחַר הַזְּמַן הַקָּצוּב לוֹזבחים (כ"ז ע"א) ורמב"ם הלכות פסולי המוקדשין (פרק י"ח הלכה ג'). . וְקִבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמָסֹרֶת שֶׁאַזְהָרָה זוֹ נִתְפָּרְשָׁה בַּפָּסוּק "לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא", הַכּוֹלֵל כָּל מַה שֶּׁנִּפְסַד מִן הַקֳּדָשִׁים וְאֵין רָאוּי לְאָכְלוֹ כְּמוֹ הַנּוֹתָר וְהַפִּגּוּלפסחים (כ"ד ע"א). ובמסכת עבודה זרה (ס"ו ע"א) למדוהו גם כן מן הפסוק (דברים י"ד, ג') "לא תאכל כל תועבה", והובא ברמב"ם (שם). . וְהָעוֹבֵר עַל אִסּוּר תּוֹרָה זֶה וְאוֹכֵל בְּמֵזִיד כַּזַּיִת פִּגּוּל, הֲרֵי זֶה חַיָּב מַלְקוֹת עַל אֲכִילָתוֹ, וּבְנוֹסָף לְכָךְ חַיָּב גַּם כֵּן עֹנֶשׁ כָּרֵת מִן הַשָּׁמַיִם. וְאִם אָכַל בְּשׁוֹגֵג הֲרֵי זֶה חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאתכן נתבאר בריש מסכת כריתות, והובא להלכה ברמב"ם (שם). .
עוֹד אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁגַּם עֶצֶם הַמַּחְשָׁבָה הַפְּסוּלָה שֶׁחָשַׁב הַמַּקְרִיב בְּהַקְרָבָתוֹ נֶחְשֶׁבֶת לְלָאו מֵהַתּוֹרָה, אָמְנָם אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת לְלָאו בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא כִּסְנִיף מֵהַלָּאו הַנִּזְכָּר, וְאַף מַלְקוֹת אֵינוֹ חַיָּב עָלֶיהָ בִּהְיוֹתָהּ לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂהכן למדו בזבחים (כ"ט ע"ב) מהמילים "לא יחשב", שעצם המחשבה היא בכלל האיסור. והובא ברמב"ם (שם הלכה א' – ב'). .
לִמְּדוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁעֶצֶם הָאִסּוּר שֶׁל אֲכִילַת הַפִּגּוּל חָל עַל כָּל חֶלְקֵי הַקָּרְבָּן שֶׁנִּתְפַּגֵּל, אוּלָם חִיּוּב הַכָּרֵת אֵינוֹ חָל אֶלָּא עַל הָאוֹכֵל מִן הַחֲלָקִים שֶׁהָיוּ מְיֹעָדִים לַאֲכִילַת הָאָדָם אוֹ הַמִּזְבֵּחַ בִּלְבַד, מַה שֶּׁאֵין כֵּן חֲלָקִים שֶׁלֹּא יֹעֲד?וּ מִלְּכַתְּחִלָּה לָאָדָם אוֹ לַמִּזְבֵּחַ, כְּגוֹן הַדָּם וְהַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אִם אָכַל אָדָם אֶת אוֹתָם חֲלָקִים מִקָּרְבָּן שֶׁנִּתְפַּגֵּל אָמְנָם עָבַר עַל לָאו מֵהַתּוֹרָה, אוּלָם עֹנֶשׁ כָּרֵת אֵינוֹ מַגִּיעוֹזבחים (מ"ג ע"א) וברמב"ם (שם הלכה ז' – ח'). .