לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
בְּנוֹסָף לְמִצְוַת הָעֲשֵׂה שֶׁעַל הַכֹּהֲנִים לְהַצִּית אֵשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל בֹּקֶר, הֻזְהֲרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ הַמְּצוּיָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וַאֲפִלּוּ כִּבָּה אָדָם גַּחֶלֶת אַחַת שֶׁעַל הַמִּזְבֵּחַ הֲרֵי זֶה עָבַר עַל אַזְהָרָה זוֹזבחים (צ"א ע"ב) ורמב"ם הלכות תמידין ומוספין (פרק ב' הלכה ו'). . וְאַף אִם עֲדַיִן לֹא הֻקְרְבוּ קָרְבָּנוֹת עַל הָאֵשׁ, אֶלָּא מִיָּד מִשֶׁהִדְלִיקוּהָ בָּא זֶה וְכִבָּהּ – עִם כָּל זֹאת עָבַר עַל אַזְהָרַת "לֹא תִכְבֶּה"כן כתב במנחת חינוך (מצוה קל"ג). עיין שם.
עוֹד לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבִּכְלַל הָאַזְהָרָה שֶׁאֲפִלּוּ אִם הוֹרִיד אֶת הָאֵשׁ מֵעַל מֵהַמִּזְבֵּחַ, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן כִּבָּהּ, גַּם זֶה עָבַר עַל אַזְהָרַת "לֹא תִכְבֶּה" וְחַיָּב מַלְקוֹת. אוּלָם אִם נָטַל מֵאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ לְצֹרֶךְ דָּבָר אַחֵר כְּגוֹן לְהַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת אוֹ לְהַדְלָקַת הַמְּנוֹרָה, יוֹתֵר אֵינָהּ נִקְרֵאת "אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ", וְהַמְּכַבֶּה אוֹתָהּ בְּאֹפֶן שֶׁכָּזֶה אֲפִלּוּ בְּעוֹדָהּ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ הֲרֵי זֶה פָּטוּרמחלוקת אביי ורבא ביומא (מ"ו ע"ב), ונפסק כרבא שאפילו כיבה על גבי המזבח פטור. והובא ברמב"ם (שם). וראה במנחת חינוך שכתב שנראה שמה שפטור היינו ממלקות, אבל איסור תורה יש בדבר, ועדיין נשאר בצ"ע על כך. .
כְּמוֹכֵן, אִם בָּא אָדָם זָר אוֹ שְׁאָר פְּסוּלִים לַהַדְלָקָה וְהִדְלִיק אֵשׁ פְּסוּלָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – עַל אֵשׁ שֶׁכָּזוֹ לֹא נֶאֶמְרָה אַזְהָרַת "לֹא תִכְבֶּה", וְהַמְכַבֶּה אוֹתָהּ לֹא עָבַר אִסּוּר, וְאַדְרַבָּה מִצְוָה לְכַבּוֹתָהּכן כתב במנחת חינוך (מצוה קל"ג). עיין שם. .
וְכָל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁכִּבָּה אֶת אֵשׁ הַמַּעֲרָכָה הֲרֵי זֶה עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה וְחַיָּב מַלְקוֹתוראה בפירוש רש"י עה"ת שכתב שהמכבה אש המערכה עובר בשני לאוין, בהיות שנכפלה האזהרה בתורה פעמיים, וכן הובא בסמ"ג. אולם ברמב"ם ובעוד ראשונים לא נזכר כן, וצ"ע להלכה. .