דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
בַּתַּלְמוּד הוּבָא מַעֲשֶׂה בֶּחָתָן שֶׁנֶּחְשַׁד בְּנִאוּף עִם חֲמוֹתוֹ, וְעַל כֵּן הִרְחִיקוּהוּ מִשְּׁכוּנָתָהּ. וּפַעַם אַחַת שֶׁרָאוּהוּ עוֹבֵר בְּקִרְבַת בֵּיתָהּ הוֹרָה רַב שֵׁשֶׁת לְתָפְסוֹ וּלְהַכּוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵיהֶםראה קידושין (י"ב ע"ב). .
וּמִמַּעֲשֶׂה זֶה פָּסַק הָרַמְבַּ"ם זָ"ל בְּהִלְכוֹתָיו שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּטְעַן עַל אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת אוֹ שֶׁיָּצָא לוֹ שָׁם רַע עִמָּהּ לֹא יָדוּר עִמָּהּ בְּמָבוֹי אֶחָד, וְלֹא יִכָּנֵס לְאוֹתָהּ הַשְּׁכוּנָהכן כתב בהלכות איסורי ביאה (פרק ב' הלכה י"ב). וראה במגיד משנה שם שסמך דברי הרמב"ם על דרשת חז"ל (עבודה זרה י"ז) על הפסוק "אל תקרב אל פתח ביתה" שרב חסדא למד שיש להרחיק ארבע אמות מביתה של הפרוצה, קל וחומר מן העריות החמורות. .
אוּלָם הָרַאֲבַ"ד זָ"ל בְּהַשָּׂגוֹתָיו תָּמַהּ עַל דְּבָרָיו, וְכָתַב שֶׁאֵין לִלְמֹד מֵחֲמוֹתוֹ שֶׁדַּעְתָּהּ קַלָּה עִמּוֹ מֵחֲמַת שֶׁהוּא חֲתָנָהּ, לִשְׁאָר הָעֲרָיוֹת שֶׁלֹּא חוֹשְׁשִׁים כָּל כָּךְ לְקַלְקָלָתָם, וְלָכֵן אֵין לֶאֱסֹר עָלָיו לָדוּר בִּשְׁכוּנַת זוֹ שֶׁנֶּחְשַׁד בָּהּשכן מצינו שהזהירו חז"ל (פסחים קי"ג ע"א) "הוי זהיר באשתך משום חתנה הראשון", וכתב רש"י (בבא בתרא צ"ח ע"ב בד"ה "בי חמוה") שהוא הדין מכל החתנים, אלא שמהראשון יש להזהר ביותר. .