אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – קַדֵּשׁ עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לְךָ

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – קַדֵּשׁ עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לְךָ

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּחֵלֶק הַפְּשָׁט נִתְבָּאֵר, שֶׁכְּמוֹ בְּמִצְווֹת וּבְאִסּוּרִים רַבִּים אֲחֵרִים גַּם כָּאן מָצְאוּ חֲכָמִים לְנָכוֹן לִגְדֹּר וְלֶאֱסֹר עַל הָאָדָם אֶת הַמֻּתָּר, וְלָכֵן אָמְרוּ שֶׁאִם קָרַב אֶל אִשָּׁה לְלֹא קִדּוּשִׁין נֶאֶסְרוּ עָלָיו אִמָּהּ וּבִתָּהּ מִדְּרַבָּנָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא חָלִילָה לִידֵי מִכְשׁוֹל. וְדָבָר זֶה מְלַמְּדֵנוּ פֶּרֶק חָשׁוּב עַל קַו הַחֲשִׁיבָה שֶׁל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵבִינוּ שֶׁגַּם דְּבָרִים שֶׁהִתִּירָה לָנוּ הַתּוֹרָה לֹא תָּמִיד צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָם, וְשֶׁיֶּשְׁנָן פְּעָמִים שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לֶאֱסֹר וְלִגְדֹּר וּלְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדִּין הַתּוֹרָה, עַל מְנָת לִמְנֹעַ מַכְשֵׁלָה גְּדוֹלָה אוֹ כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.

אַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ לִשְׁאֹל: "וַהֲרֵי הַתּוֹרָה הִתִּירָה לְטַלְטֵל מֻקְצֶה בְּשַׁבָּת, וְלֶאֱכֹל בָּשָׂר עִם עוֹף, וּלְטַהֵר אִשָּׁה לְבַעֲלָהּ לְלֹא שִׁבְעַת יְמֵי לִבּוּן, אָז לָמָּה לְהַחְמִיר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּצְטַוֵּינוּ?!" – וַדַּאי שֶׁכֻּלָּנוּ מְבִינִים הֵיטֵב שֶׁמָּקוֹם הִנִּיחָה הַתּוֹרָה לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל לְהִתְגַּדֵּר בּוֹחולין (ז' ע"א). , וְלַעֲשׂוֹת מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמֶרֶת ה'כפי שנצטוינו בתורה (ויקרא י"ח, ל'): "ושמרתם את משמרתי" ופירשו חז"ל (יבמות כ"א ע"א) "עשו משמרת למשמרתי". ועיין בגמרא שם שמטעם זה גזרו חכמינו ז"ל על השניות לעריות ועוד, ע"ש באורך. , וּלְהַרְחִיק אֶת הָאֵם מִן הָעֲבֵרָהברכות (ד' ע"ב). . מִמֵּילָא יֵשׁ לְהָבִין שֶׁגַּם לָנוּ הַקְּטַנִּים הִנִּיחוּ חֲכָמֵינוּ מָקוֹם לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ, וְלֶאֱסֹר אִיסָר עַל נַפְשֵׁנוּ וּלְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמֵנוּ בַּמֻּתָּר לָנוּאימרת רבא ביבמות (כ"א ע"א), ועוד עיין בדברי הרמב"ן ז"ל על הפסוק (ויקרא י"ט, ב') "קדושים תהיו...". , וּלְהַחְמִיר בִּדְבַר הָרְשׁוּת וּבְדָבָר הַשָּׁנוּי בְּמַחְלֹקֶת, עַל מְנָת שֶׁנִּרְחַק מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹחולין (מ"ד ע"ב). , וְלֹא נַגִּיעַ אֲפִלּוּ לְסָפֵק אִסּוּר קַל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם.

רַבִּים הֵם הַטּוֹעִים לַחֲשֹׁב שֶׁ"עִקַּר הַדִּין" זוֹ שִׁיטָה אוֹ תַּכְלִית בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אַךְ רַבּוֹתֵינוּ חַכְמֵי הַתַּלְמוּד מְלַמְּדִים שֶׁ"עִקַּר הַדִּין" אֵינָהּ שִׁיטָה וְדֶרֶךְ, אֶלָּא רַק נְקֻדַּת מוֹצָא שֶׁמִּמֶּנָּה אָדָם צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת דַּרְכּוֹ אֶל הַבּוֹרֵא. כָּךְ מְבָאֲרִים חֲזַ"ל אֶת הַפָּסוּק "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן"שמות י"ח, כ'. – אֶת הַמַּעֲשֶׂה זֶה הַדִּין, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן זֶה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּיןבבא מציעא (ל' ע"ב). . שֶׁאָמְנָם אָדָם צָרִיךְ לִלְמֹד וְלָדַעַת אֶת עִקַּר הַהֲלָכָה וְהַדִּין, אַךְ זוֹ אֵינָהּ הַתַּכְלִית וְהַמַּטָּרָה בַּתּוֹרָה, אֶלָּא סַךְ הַכֹּל קַו הַזִּנּוּק מִמֶּנּוּ מַתְחִיל הָאָדָם לָלֶכֶת וְלִצְעֹד וּלְהִתְקַדֵּם בַּעֲשִׂיָּה וּבְהַנְהָגָה שֶׁל לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.

דּוֹרֵנוּ הוּא דּוֹר מְיֻחָד בְּמִינוֹ, בּוֹ זָכִינוּ לְהִתְנוֹצְצוּת אוֹרוֹת שֶׁל תְּשׁוּבָה בְּקֶרֶב רַבִּים מֵעַם יִשְׂרָאֵל הַזּוֹנְחִים אֶת הַבְלֵי הָעוֹלָם הַכּוֹזֵב וְשָׁבִים אֶל צוּר מַחֲצַבְתָּם בְּדֶרֶךְ יִשְׂרָאֵל סַבָּא. וּכְשֶׁמְּבַקֵּשׁ אָדָם לְהִשְׁתַּחְרֵר מִכַּבְלֵי הַיֵּצֶר הַצּוֹרֵר, וְלַעֲבֹר לַמַּחֲנֶה שֶׁל סִטְרָא דִּקְדֻשָּׁה, אָכֵן צָרִיךְ לִנְהֹג עִמּוֹ בִּזְהִירוּת וּבַעֲדִינוּת, עַל הַדֶּרֶךְ הַקַּלָּה וְהַנּוֹחָה בְּיוֹתֵר עַל מְנָת שֶׁלֹּא לִיצֹ?ר הִתְנַגְּדוּת וּכְבֵדוּת יֶתֶר עַל הָאָדָם. אוּלָם מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנַס אָדָם בְּגֶדֶר שֶׁל "שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת", וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת ה' וְאֶת תּוֹרָתוֹ עִם כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּעַ מִכָּךְ, מַה לּוֹ לְהַמְשִׁיךְ וּלְחַפֵּשׂ כָּל הַזְּמַן אֶת "עִקַּר הַדִּין" וְאֶת הַ"יֵּשׁ מַתִּירִים" שֶׁבַּהֲלָכָה? וְכִי בִּשְׁבִיל אֶחָד שֶׁכְּמוֹתוֹ נִתְּנוּ הֶתֵּרִים אֵלּוּ? וְאִם כֵּן – אָז לְפָחוֹת שֶׁיַּגְדִּיר אֶת עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁנִּמְצָא עֲדַיִן בִּתְחִלַּת דַּרְכּוֹ...

פְּעָמִים שֶׁאָדָם נוֹחַ לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצִטּוּט שֶׁל "כֹּחָא דְּהֶיתֵּירָא", וּבְכָךְ חוֹשֵׁב שֶׁפּוֹרֵק הוּא מֵעַל עַצְמוֹ עֹל גָּדוֹל וְכָבֵד שֶׁל חֻמְרוֹת וּגְדָרִיםשכן מה שאמרו חז"ל (ביצה ב' ע"ב) "כח דהיתירא עדיף" אינו אלא ברובד הפסיקה, שמי שמונח היטב בלימודו יודע למצוא את הפתח להתיר ואינו נצרך להחמיר ולאסור מספק, אך במעשה ודאי שהמחמיר במקום שצריך תבוא עליו הברכה. . אַךְ לֹא מֵבִין הוּא שֶׁבְּכָךְ מַקְטִין הוּא אֶת עֶרְכּוֹ וּמַעֲמָדוֹ בְּעֵינֵי אֱלֹקִים, בְּאָמְרוֹ "עֲדַיִן קָטָן אֲנִי וְצָעִיר, גּוֹזָל קָטָן וְרַךְ שֶׁרַק בָּקַע מִבֵּיצָתוֹ". וְעַל כָּךְ אוֹמֵר הָרה"ק רַבִּי צְבִי אֱלִימֶלֶךְ מִדִּינוֹב זִיעָ"א שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה לָאָדָם: "כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל"ויקרא י"ט, י'. , דְּהַיְנוּ אַל תַּעֲשֶׂה אֶת עֲבוֹדַת ה' שֶׁלְּךָ כְּשֶׁל עוֹלָל וְתִינוֹק שֶׁרַק בִּתְחִלַּת דַּרְכּוֹראה בספר הקדוש "אגרא דפרקא" (אות קל"ז). . אַתָּה כְּבָר יֶלֶד גָּדוֹל, עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת רַבּוֹת בַּשָּׁנִים, רָגִיל וְדָבֵק בְּקִיּוּם הַהֲלָכָה, אָז לָמָּה שֶׁלֹּא תִּתְקַדֵּם בַּחַיִּים?! וְכִי רָאִיתָ אָדָם שֶׁמַּמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ עַל תְּלַת אוֹפַן וְחִתּוּל גַּם לַעֲבוֹדָתוֹ?! הֲלֹא כָּל רוֹאָיו יַלְעִיגוּ לוֹ! אִם כֵּן מַדּוּעַ בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁעֲדַיִן עוֹמֵד אַתָּה עַל קַו הַזִּנּוּק וְאֵינְךָ מְזַנֵּק?! אֶתְמְהָה!!

אֱמֶת שֶׁאָסוּר לָנוּ לְהַחְמִיר עַל אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְכָךְוראה עוד מה שכתב בשו"ת "יביע אומר" (חלק א' יו"ד סימן י"א). ובספר "דרך שיחה" להגר"ח קנייבסקי שליט"א (עמוד תל"א) הביא שפעמים שחומרה נובעת דוקא מחולשה שלא במקומה, עיין שם. , וְשֶׁעָלֵינוּ לְדַעַת אֶת עִקַּר הַדִּין וְאֶת הַדֵּעוֹת הַמְּקִלּוֹת לִשְׁעַת הַצֹּרֶךְ וּלְמִקְרִים מְיֻחָדִים. אַךְ מֵעֵבֶר לְכָךְ מַה לּוֹ לָאָדָם לְהִתָּקַע כָּל יָמָיו כַּדֵּעוֹת הַמְּקִלּוֹת בְּכָל דָּבָר?! גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַדּוֹרוֹת יָדְעוּ לְהָקֵל לַאֲחֵרִים כְּשֶׁצָּרִיךְ, אַךְ לְעַצְמָם תָּמִיד הֶחְמִירוּ וְחָשְׁשׁוּ וְלוּ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה חֲשָׁשׁ קַל שֶׁבַּקַּלִּים. וְגַם אִם פְּעָמִים שֶׁהֵקֵלּוּ לְעַצְמָם - טַעֲמָם וְנִמּוּקָם עִמָּם כְּגוֹן בִּכְדֵי לְחַזֵּק אֶת הַהֶתֵּר אוֹ מִשִּׁקּוּלִים אֲחֵרִים הַמְּסוּרִים לְמוֹרֵי הַהוֹרָאוֹת וּלְמַנְהִיגֵי הָעָם, אַךְ כְּדֶרֶךְ וְכִכְלָל כָּל יְהוּדִי אָמוּר לְהִתְקַדֵּם בַּחַיִּים וּלְהִתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ בְּהַנְהָגָה בְּרוּרָה שֶׁל "לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין".

חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְגַלִּים שֶׁלֹּא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא עַל שֶׁהֶעֱמִידוּ דִּינֵיהֶם עַל דִּין תּוֹרָה וְלֹא עָשׂוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּיןבבא מציעא (שם). – וְכִי אֶפְשָׁר לִתְבֹּעַ וּלְהַעֲנִישׁ אָדָם אוֹ חֶבְרָה עַל שֶׁלֹּא הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָם?! אֶלָּא מִכָּאן לָמַדְתָּ שֶׁאָדָם שֶׁהִגִּיעַ לְדַרְגָּה שֶׁל קִיּוּם "עִקַּר הַדִּין" כָּרָאוּי - מְחֻיָּב מִכָּאן וָהָלְאָה לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִתְקַדֵּם לְדַרְגַּת "לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין", וְאִם לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן אֲזַי יִתָּבַע קָשׁוֹת עַל קֹצֶר מַעֲשָׂיו.

הַנָּבִיא אוֹמֵר "וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ"שמואל ב' ח', ט"ו. . וְרַבּוֹתֵינוּ בַּתַּלְמוּד תְּמֵהִים וְשׁוֹאֲלִים: וַהֲלֹא כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִשְׁפָּט - אֵין צְדָקָה, וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ צְדָקָה - אֵין מִשְׁפָּט?! וּמְשִׁיבִים שֶׁכְּשֶׁהָיָה יוֹשֵׁב דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה יוֹשֵׁב לָדוּן שְׁנַיִם בְּדִינֵיהֶם הָיָה תְּחִלָּה מְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב וּמְזַכֶּה אֶת הַזַּכַּאי כְּעִקַּר דִּין הַתּוֹרָה, מִבְּלִי לְהִתְיַחֵס כְּלָל בְּמַצָּבָם הַכַּלְכָּלִי, וּלְאַחַר מִכֵּן אִם הָיָה רוֹאֶה שֶׁהַחַיָּב הוּא עָנִי – הָיָה מוֹצִיא מָמוֹן מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְנוֹתֵן לוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לוֹ בְּמַה לְּשַׁלֵּםראה סנהדרין (ו' ע"ב). . לְלַמֶּדְךָ, שֶׁגַּם אִם עוֹשֶׂה אַתָּה כְּדִינָהּ שֶׁל תּוֹרָה – אֵין זֶה שׁוֹלֵל שֶׁתּוֹסִיף וְתִתְקַדֵּם וְתַעְפִּיל לִדְרָגוֹת נַעֲלוֹת וּגְבוֹהוֹת יוֹתֵר.

תּוֹרָתֵנוּ מַבְהֶרֶת: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם"!דברים י"ד, א'. שֶׁאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁחָלִילָה אֵינֶנּוּ עוֹשִׂים אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם – עֲדַיִן בָּנָיו אָנוּ, וְלֹא יֹאבַד מִמֶּנּוּ תֹּאַר זֶה לְעוֹלָם. זוֹ לֹא מַעֲרֶכֶת יְחָסִים שֶׁל עֶבֶד אוֹ פּוֹעֵל גְּרֵידָא, אֶלָּא קֶשֶׁר הַרְבֵּה יוֹתֵר עָמֹק, שֶׁל אָב וּבֵן – שֶׁאַהֲבָתָם זֶה לָזֶה הִיא אַהֲבָה עַצְמִית וְלֹא רְצוֹנִיתפירוש שאינם אוהבים זה לזה בגלל מעשיהם או בגלל טובת הנאה כל שהיא, אלא מטבעם וממהותם אוהבים הם זה לזה. וזוהי אהבה הרבה יותר חזקה, שאינה פוסקת לעולם. . וְאִם כֵּן אֵיךְ מִתְבַּטֵּאת אַהֲבָתֵנוּ לַה'? בְּכָךְ שֶׁמְּמַלְּאִים אָנוּ אֶת מְבֻקָּשׁוֹ?! וְכִי בֵּן שֶׁאָבִיו בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ כּוֹס מַיִם וְהֵבִיא לוֹ זוֹ רְאָיָה שֶׁהִנּוֹ אוֹהֵב אֶת אָבִיו?! אוּלַי אוֹהֵב הוּא אֶת הַיְרֻשָּׁה שֶׁמְּחַכָּה לוֹ, אוֹ אֶת הַמָּדוֹר וְהָאֶמְצָעִים שֶׁאָבִיו מַעֲנִיקוֹ? וְאוּלַי פָּשׁוּט נֹחַ לוֹ לְהָבִיא לוֹ כּוֹס מַיִם כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ טוֹב וְנָעִים עִם עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ כְּפוּי טוֹבָה? עֲדַיִן אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁהַבֵּן בֶּאֱמֶת אוֹהֵב אֶת אָבִיו. אָז מָתַי כֵּן? כְּשֶׁהַבֵּן מֵבִיא לְאָבִיו כּוֹס מַיִם מִבְּלִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ – פָּשׁוּט רָאָה אוֹתוֹ חוֹזֵר עָיֵף וְיָגֵעַ מֵהָעֲבוֹדָה, וְהִרְגִּישׁ אֶת הַצָּמָא שֶׁבִּגְרוֹן אָבִיו כְּאִלּוּ הָיָה זֶה בִּגְרוֹנוֹ שֶׁלּוֹ – זֶהוּ אוֹת וּמוֹפֵת לְבֵן מָסוּר וְנֶאֱמָן. וְכָךְ הֵם הַדְּבָרִים גַּם לְגַבֵּינוּ כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא: אֵימָתַי תִּוָּכַח אַהֲבָתֵנוּ לַבּוֹרֵא בֶּאֱמֶת? בַּהֲלִיכָה לְפָנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין בְּמַה שֶׁאֵינֶנּוּ מְחֻיָּבִים, וּבִזְהִירוּת וּבְהַרְחָקָה מִכָּל נִדְנוּד שֶׁל עֲבֵרָה בֵּין מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וּבֵין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים!

כָּךְ אָמַר לָנוּ כ"ק הָאַדְמוֹ"ר מִמּוֹדְזִ'יץ שַׁלִּיטָ"א בְּאַחַת הַהִזְדַּמְּנֻיּוֹת בְּשֵׁם זְקֵנוֹ בַּעַל הָ"אִמְרֵי אֵשׁ" זַצוּקָ"ל שֶׁפֵּרֵשׁ אֶת הַמִּשְׁנָה בְּאָבוֹת "הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן, נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ"אבות פרק ב' משנה ג'. וְרָצוּ לוֹמַר שֶׁתִּהְיוּ זְהִירִים בִּדְבַר הָרְשׁוּת, הַיְנוּ בִּדְבָרִים הַמֻּתָּרִים שֶׁאֵינָם אֲסוּרִים מִן הַדִּין, שֶׁאֵין מְקָרְבִים אֶת הָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָם – דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם הָאִסּוּר וְהָעֲבֵרָה, וּכְמַאֲמַר חֲזַ"ל "סְחוֹר סְחוֹר אָמְרִינַן לִנְזִירָא לְכַרְמָא לֹא תִּקְרַב"שבת (י"ג ע"א). . וְאָמְנָם נָעִים וּמְקָרֵב לַעֲשׂוֹתָם וּלְנָהֳגָם, אַךְ זֶה רַק בִּשְׁעַת הַהֲנָאָה עַצְמָהּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בּוֹ עָתִיד הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לָדוּן אֶת הָאָדָם עַל מַה שֶּׁיָּכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר וְלֹא עָשָׂה, שֶׁאָז לֹא יַעַמְדוּ לוֹ כָּל אוֹתָם הַהֶתֵּרִים וְהָרְשֻׁיּוֹת.

וּבְסֵפֶר "שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים" כָּתַב מֵרַבֵּנוּ הָאֲרִיזָ"ל שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמַּעֲלִים אֶת הָאָדָם בְּמַעֲלוֹת בָּעוֹלָם הַבָּא, דָּנִים אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ לְפִי הַמַּדְרֵגָה בָּהּ הוּא נִמְצָא כָּעֵת, עַד שֶׁנִּדּוֹן וּמִזְדַּכֵּךְ אַף עַל דִּקְדּוּקֵי מִצְווֹת כְּחוּט הַשַּׂעֲרָהכן הביא בריש הקדמה כ"ב. . וְהַגה"ק בַּעַל "כַּף הַחַיִּים" (סוֹפֵר) זַצוּקָ"ל הוֹסִיף עַל כָּךְ שֶׁלָּכֶן הַחֲסִידִים נִזְהָרִים תָּמִיד לֵילֵךְ אַחַר דִּבְרֵי הַמַּחְמִיר, אַף עַל גַּב שֶׁמִּן הַדִּין הַדָּבָר מֻתָּר, וְהוּא מִפְּנֵי שֶׁבְּעֵת הָעֲלִיּוֹת מְדַקְדְּקִים עִם הָאָדָם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, וְכָל אִישׁ כְּפִי גְּבוּרָתוֹ. וְכָל אֲשֶׁר נִשְׁמָתוֹ זַכָּה בְּיוֹתֵר תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת חֻמְרוֹת וַחֲסִידוּת בְּיוֹתֵר, וְכָל אֲשֶׁר אֵין נִשְׁמָתוֹ מְתֻקֶּנֶת כָּל כָּךְ תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ לֵילֵךְ אַחַר הַקּוּלוֹת. וְסִימָנָךְ: "בָּתַר עַנְיָא אָזְלָא עַנְיוּתָא"בבא קמא (צ"ב ע"א), והמבין יבין. . וּבָזֶה יוּכַל הָאָדָם לְהַבְחִין וּלְהַכִּיר אֶת עַצְמוֹכן כתב בהלכות נטילת ידים (סימן קנ"ח אות כ"ח). . עכד"ק.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה