דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
חַכְמֵי הַתַּלְמוּד הִתְעַכְּבוּ עַל שִׁנּוּי הַלָּשׁוֹן בַּפָּסוּק "עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִיא" שֶׁפַּעַם קָרְאָה לָהּ הַתּוֹרָה "כַּלָּתְךָ", וּפַעַם קָרְאָה לָהּ "אֵשֶׁת בִּנְךָ", וּבֵאֲרוּ שֶׁבֶּאֱמֶת שְׁתֵּיהֶן אַחַת הֵן, אֶלָּא שֶׁבָּאָה הַתּוֹרָה לְרַבּוֹת שֶׁגַּם לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל עֲדַיִן הִיא נֶחְשֶׁבֶת לְאֵשֶׁת הַבֵּן וַאֲסוּרָה עַל הָאָב מִן הַתּוֹרָהראה סנהדרין (נ"ד ע"א) ובפירוש רש"י וז"ל ובעלי התוספות במקום. .
וּמִכָּךְ לָמַד הַג"ר יוֹסֵף בַּאֲבָּ"ד זַצַ"ל בַּעַל הַ"מִּנְחַת חִנּוּךְ" שֶׁלְּאַחַר מִיתַת הַבֵּן כְּבָר אֵינָהּ נִקְרֵאתָ זוֹ "כַּלָּתוֹ" שֶׁל הָאָב, אֶלָּא רַק "אֵשֶׁת בְּנוֹ", וְנַפְקָא מִינֵהּ לְעִנְיַן הַתְרָאָה שֶׁאִם נִפְטַר הַבֵּן וְהָאָב בָּא לִקְרַב לְאֵשֶׁת הַבֵּן, וְהִתְרוּ בּוֹ בִּלְשׁוֹן "כַּלָּתוֹ" – זוֹ אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת כְּלָל לְהַתְרָאָה, וּמִמֵּילָא אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲנִישׁוֹכן מבואר בשבועות (כ' ע"ב) ובפירוש רש"י ז"ל שם. .