דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
בַּתַּלְמוּד נִתְבָּאֵר שֶׁאָסוּר לָאָדָם לִרְחֹץ עִם אָבִיו בְּבֵית הַמֶּרְחָץ אוֹ בַּנָּהָר כְּשֶׁעֶרְוַת אָבִיו מְגֻלָּה, וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁרוֹאֵהוּ וְנִזְכַּר שֶׁמִּשָּׁם יָצָא נוֹתֵן לִבּוֹ לְהַרְהֵרפסחים (נ"א ע"א), וכפירוש רש"י ז"ל שם. . וְכֵן פָּסַק הָרַמָ"א בְּהַגָּהָתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְחלק אבן העזר (סימן כ"ג סעיף ו'). , וְכֵן הִסְכִּימוּ הָאַחֲרוֹנִיםפתחי תשובה (שם ס"ק ה) ושו"ת שבט הלוי (ואזנר ח"ז סימן ר"ב). ובספר חוט שני להגר"נ קרליץ שליט"א כתב שהאיסור הוא מגיל 12, ובשם הגרי"ש אליישיב זצ"ל מובא מגיל עשר, והכל לפי פיקחותו של הנער. .
וְלָכֵן כַּיּוֹם שֶׁרוֹחֲצִים גְּלוּיֵי עֶרְוָה בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ אָב וּבְנוֹ יַחְדָּו לְבֵית הַמֶּרְחָץ אוֹ לְמִקְוֶה הַטָּהֳרָה, אֶלָּא אִם כֵּן מְכַסֶּה הָאָב אֶת עֶרְוָתוֹ בְּכָל עֵת וְאֵין חֲשָׁשׁ שֶׁיִּרְאֵהוּ בְּנוֹ. וְהוּא הַדִּין עִם אָחִיו וְעִם חוֹתְנוֹ אוֹ גִּיסוֹוראה בשו"ת שבט הלוי (ואזנר ח"ח סימן ער"ב) שכתב להתיר באופנים מסויימים לבן לרחוץ את אביו הסיעודי, וע"ע בשו"ת בארו של אברהם (ח"ב סימן ס"ו) ובשו"ת אגרות משה (ח"ב יו"ד סימן קמ"ז). .