דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
בַּתַּלְמוּד מְבֹאָר שֶׁדְּבָרִים רַבִּים הָיוּ עוֹשִׂים לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִבָּצֵר מִמֶּנּוּ מִלַּעֲבֹד אֶת עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים. קַבָּלָה מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הִיא שֶׁשִּׁבְעָה יָמִים קֹדֶם יוה"כ כְּבָר יֵשׁ לְהַפְרִישׁ אֶת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מִבֵּיתוֹ וּלְהַנִּיחוֹ בְּלִשְׁכָּתוֹ שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, עַל מְנָת לַהֲכִינוֹ לִקְרַאת עֲבוֹדַת הַיּוֹם הַקָּדוֹש, וּמֵאָז הָיָה גַּם פּוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ בִּכְדֵי לִמְנֹעַ סִכּוּי שֶׁמָּא יִטָּמֵא מֵאִשְׁתּוֹ הַנִּדָּה וְנִמְצָא שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲבֹד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּבְאוֹתָם הַיָּמִים הָיוּ מַרְבִּים לְהוֹכִיחוֹ וּלְטַהֲרוֹ מִכָּל שֵׁמֶץ שֶׁל טֻמְאָה, וּמְאַמְּנִים אוֹתוֹ בָּעֲבוֹדוֹת הַיּוֹם. וּבְמַהֲלַךְ כָּל יוֹם הַכִּפּוּרִים עַצְמוֹ הָיוּ מוֹנְעִים שֵׁנָה מֵעֵינָיו בְּכָל דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית, בִּכְדֵי לְשָׁמְרוֹ בְּטָהֳרָתוֹ.
כְּמוֹ כֵן הָיוּ מַתְקִינִים לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל חִלּוּפִי, שֶׁבְּאִם חָלִילָה יֶאֱרַע בּוֹ פְּסוּל כָּל שֶׁהוּא מִיָּד יַעֲמֹד הַשֵּׁנִי תַּחְתָּיו וְיַמְשִׁיךְ אֶת עֲבוֹדָתוֹ, וּלְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים נֶחְלְקוּ הַתַּנָּאִים כֵּיצַד נוֹהֲגִים בְּמַחְלִיפוֹ:
לְדַעַת רַבִּי מֵאִיר הָרִאשׁוֹן חוֹזֵר לְתַפְקִידוֹ כְּכֹהֵן גָּדוֹל, וְהַשֵּׁנִי גַּם כֵּן כָּל מִצְווֹת וְדִינֵי כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה עָלָיו.
וּלְדַעַת רַבִּי יוֹסִי הָרִאשׁוֹן חוֹזֵר לְתַפְקִידוֹ כְּכֹהֵן גָּדוֹל, אוּלָם הַשֵּׁנִי אֵינוֹ רָאוּי לְשַׁמֵּשׁ לֹא כְּכֹהֵן גָּדוֹל (מִשּׁוּם אֵיבָה וְתַחֲרוּת בֵּין שְׁנֵי הַכֹּהֲנִים), וְלֹא כְּכֹהֵן הֶדְיוֹט (מִשּׁוּם שֶׁמַּעֲלִים בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִים). וְכֵן פָּסַק רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָ"ל בְּהִלְכוֹתָיוראה כל זאת ביומא (י"ב ע"ב) וברמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים (פרק א' הלכה ג'). וראה שם בכסף משנה שביאר את דברי הרמב"ם בטוב טעם ודעת, ואכמ"ל. .