אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּמִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ נִצְטַוֵּינוּ לְקַיֵּם אֶת עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ עַל יְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וְאָמְנָם גַּם בְּיָמֵינוּ אֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא זָכִינוּ לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, עִם כָּל זֹאת מִצְוָה עָלֵינוּ לְקַיֵּם אֶת סֵדֶר יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּפִי שֶׁמְּצַוָּה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה בְּעִנּוּי הַנֶּפֶשׁ וּבְסִדְרֵי הַתְּפִלּוֹת שֶׁתִּקְּנוּ וְיִסְּדוּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כְּנֶגֶד קָרְבְּנוֹת הַיּוֹם. וְהִנֵּה תַּכְלִית הַיּוֹם הַנִּשְׂגָּב וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, וּמַטְּרַת הָעֲבוֹדָה הַכְּלוּלָה בּוֹ, הֲרֵי הִיא מְפֹרֶשֶׁת בַּתּוֹרָה כַּכָּתוּב: "לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה".

אַךְ הַפֶּלֶא הַגָּדוֹל הוּא שֶׁתּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה רוֹאָה אֶת הַדָּבָר כַּמּוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יַחְטְאוּ בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנָה חֲטָאִים כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרִים הַמַּצְרִיכִים אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, מַה שֶּׁלִּכְאוֹרָה לֹא מוּבָן: וְכִי מְצַוָּה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה בְּמִצְווֹת שֶׁבָּרוּר שֶׁנִּכָּשֵׁל בָּהֶן וְנִתְחַיֵּב עֲלֵיהֶן תְּשׁוּבָה וְכַפָּרָה?! וְיוֹתֵר תִּגְדַּל הַתְּמִיהָה כְּשֶׁנִּמְצָא זֹאת מְפֹרָשׁ בַּכְּתוּבִים "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בְּאֶרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא"קהלת ז', כ'. וכן דרשו על הפסוק (ויקרא ד', כ"ב) "אשר נשיא יחטא" שלא נאמר בו "אם יחטא" אלא "אשר", לומר שודאי הוא הדבר שיחטא. וְכִי יִתָּכֵן לוֹמַר שֶׁהַחֵטְא בָּאָדָם הִנּוֹ מְחֻיָּב וּמֻכְרָח? וְאִם כֵּן אָז הֵיאַךְ מִסְתַּדְּרִים הַדְּבָרִים עִם אֱמוּנָתֵנוּ הַשְּׁלֵמָה בִּרְשׁוּת הָאָדָם לְהַבְדִּיל וְלִבְחֹר בַּטּוֹב אוֹ בָּרַע, וְכִלְשׁוֹן הַתּוֹרָה "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים"?

מַעֲנֶה לִשְׁאֵלוֹת אֵלּוּ נוּכַל לִלְמֹד בְּעֶזְרַת ה' מִדִּבְרֵי חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים בַּתַּלְמוּד, שָׁם אָמְרוּ שֶׁשִּׁבְעָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְאֶחָד מֵהֶם הוּא: הַתְּשׁוּבָהראה פסחים (נ"ד ע"א), שם למדו זאת מלשון הכתוב בתהלים (פרק צ') "בטרם הרים יולדו... תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם". . וְצָרִיךְ לְהָבִין: וְכִי מַה יֵּשׁ "לִבְרֹא" אֶת הַתְּשׁוּבָה? וְכִי זוֹ אֵיזוֹ מְצִיאוּת אוֹ עֲשִׂיָּה הַקַּיֶּמֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ? וַהֲרֵי לִכְאוֹרָה הַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ אֶלָּא מְחִיקַת הֶעָבָר וּבִטּוּל מַעֲשִׂים שֶׁאֵינָם רְצוּיִים, וְאֵינָהּ בְּרִיאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ?! אֶלָּא שֶׁמִּכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁהָאֱמֶת הִיא כִּי הַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ בִּטּוּל הֶעָבָר וְהַשְׁלָמַת הֶחָסֵר גְּרֵדָה, אֶלָּא זוֹ יְצִירָה חֲדָשָׁה חִיּוּבִית וּמֻכְרַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּמִין תּוֹסֶפֶת וְעָלֶיהָ יִחוּדִית שֶׁבִּלְעָדֶיהָ הָאָדָם חָסֵר בְּנַפְשׁוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא חָטָא וּמִמֵּילָא לֹא שָׁב בִּתְשׁוּבָה.

בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת הַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ אֵיזֶה אֶמְצָעִי אוֹ בְּרֵרַת מֶחְדָּל הַנִּדְרֶשֶׁת לְתִקּוּן הֶעָבָר, אֶלָּא הִיא תַּכְלִית נִשְׁגָּבָה וְרוֹמֵמָה שֶׁאֵינָהּ מְנָת חֶלְקוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד, אֶלָּא רַק יְחִידֵי סְגֻלָּה בֶּאֱמֶת זוֹכִים לָהּראה מדרש תנחומא (פרשת האזינו) שאין תשובה אלא לישראל, אבל לאומות העולם לא מועילה התשובה. וכן הובא בספר עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו זיע"א ובספר "נחלת אבות לר"י אברבנאל זיע"א. . וְזֶהוּ עֹמֶק מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ בַּתַּלְמוּד "מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם עוֹמְדִים"אימרת רבי אבהו בברכות (ל"ד ע"ב), ולמד כן מהפסוק (ישעיה נ"ז, י"ט) "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה'" – בתחילה לרחוק ולאחר מכן לקרוב. ואמנם רבי יוחנן חולק שם על דבריו וסובר להיפך, אך אין זה המקום לעמוד ולבאר את יסוד מחלוקתם, ועיין ספר אור תורה להרה"ק ממעזריטש זיע"א (פרשת תולדות אות ל"ו) ועוד חזון למועד בע"ה. , רָצָה לוֹמַר שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה מַשִּׂיגִים תַּכְלִית גְּבוֹהָה וּמְעֻלָּה יוֹתֵר מִן הַצַּדִּיקִים הַגְּמוּרִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ מִימֵיהֶם. מִמֵּילָא מוּבָן מַדּוּעַ נִצְטַוֵּינוּ עַל יוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפָּרַת חֲטָאוֹתֵינוּ, עַל מְנָת שֶׁנָּשׁוּב מֵהֶם בַּיּוֹם הַמְסֻגָּל הַזֶּה וְנִזְכֶּה לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגוֹת חֲדָשׁוֹת וְנַעֲלוֹת אֲלֵיהֶן עֲדַיִן לֹא זָכִינוּ לְהַגִּיעַ. וְלָכֵן "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא", כִּי אָדָם שֶׁהִגִּיעַ לְדַרְגַּת "צַדִּיק" בְּהֶכְרֵחַ שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ הָאֶפְשָׁרוּת וְהַהִזְדַּמְּנוּת לְהַעְפִּיל לְדַרְגָּה גְּבוֹהָה יוֹתֵר שֶׁל "בַּעַל תְּשׁוּבָה", וְזֶה יִתָּכֵן אַךְ וְרַק עַל יְדֵי שֶׁיֶּחְטָא בְּשׁוֹגֵג אוֹ בְּמֵזִיד, מֵרָצוֹן אוֹ מֵאוֹנֵס, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יוּכַל לַעֲלוֹת וְלַעֲמֹד בִּמְקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה עוֹמְדִים. וְזֶה נִפְלָא.

לְאוֹר זֹאת נוּכַל לְהָבִין בע"ה מַאֲמָר נוֹסָף שֶׁל חֲזַ"ל הַמְסַפֵּר כִּי שָׁאֲלוּ לַחָכְמָה הַחוֹטֵא מָה עָנְשׁוֹ? אָמְרָה חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה, שָׁאֲלוּ לַנְּבוּאָה הַחוֹטֵא מָה עָנְשׁוֹ? אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת, שָׁאֲלוּ לַתּוֹרָה הַחוֹטֵא מָה עָנְשׁוֹ? אָמְרָה יָבִיא אָשָׁם וְיִתְכַּפֵּר לוֹ, שָׁאֲלוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַחוֹטֵא מָה עָנְשׁוֹ? אָמַר יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר לוֹ, וְזֶהוּ מַה שֶׁכָּתוּב "טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ" עכל"קראה ירושלמי מכות (ב', ו'). . וְהַבֵּאוּר בָּזֶה הוּא כִּי גַּם הַחָכְמָה וְהַנְּבוּאָה וְהַתּוֹרָה לֹא מַסְפִּיקִים כְּדֵי לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לַדַּרְגָּה הַגְּבוֹהָה הַזּוֹ הַנִּקְרֵאת "תְּשׁוּבָה", אֶלָּא רַק הַקָּבָּ"ה בִּכְבוֹדוֹ הוּא הַמּוֹרֶה אֶת הַחַטָּאִים בַּדֶּרֶךְ הַמֻּפְלָאָה שֶׁנִּבְרְאָה קֹדֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָם וּשְׁמָהּ "תְּשׁוּבָה". וְלָכֵן אָמְרוּ שֶׁגְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ"אימרת רבי לוי ביומא (פ"ו ע"א) על פי הכתוב בהושע (י"ד, ב'). ולכן מובא בספרים הקדושים שהתשובה היא בבחינת אות ה', המרמזת לשם ה', שכן התשובה מקומה כביכול הוא אצל ה' יתברך בלבד, שזהו המקום הגבוה ביותר שיש. , שֶׁהַקָּבָּ"ה הוּא הַמְקַבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל הָאָדָם וּמַעֲלֵהוּ אֵלָיו לְדַרְגָּה גְּבוֹהָה בְּיוֹתֵרובסיעתא דשמיא מצאנו און וחיל לדברינו מהרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א בספרו "צדקת הצדיק" (אות קס"ד) שביאר את הדברים על הדרך בה ביארנו אנו, והכל בעמקות גדולה ובמתיקות מופלאה, אלא מחמת שדבריו הינם גבוהים ונשגבים ביותר ויתכן שאינם ראויים להראות לכל, לכן לא הבאנום כאן בכתובים, ומי שלבו באמת חפץ לראותם יעיין שם וירווה נחת גדולה. .

וּבֵאֵר הָרה"ק רַבִּי אֶלְעָזָר אֶזְכָּרִי זִיעָ"א בְּסֵפֶר "הַחֲרֵדִים"בפרק ס"ט, בבאור מעלות השב מאהבה. מַדּוּעַ בֶּאֱמֶת בַּעַל תְּשׁוּבָה מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה מֵהַצַּדִּיק הַגָּמוּר? וַהֲרֵי אֲפִלּוּ אִם נֹאמַר שֶׁכָּל זְדוֹנוֹתָיו הוֹפְכִים לוֹ לִזְכֻיּוֹת, וְכִי הַצַּדִּיק אֵינוֹ יָכוֹל לְסַגֵּל לְעַצְמוֹ זְכֻיּוֹת רַבּוֹת וּגְדוֹלוֹת מִמֶּנּוּ?! אֶלָּא בֵּאֵר שֶׁהַצַּדִּיק הַגָּמוּר בְּכֹחַ צִדְקוּתוֹ יָכוֹל לְכָל הַיּוֹתֵר לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ הָרַע וּלְבַטְּלוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "לִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי"תהלים ק"ט, כ"ב. וראה ברכות (ס"א ע"ב) שרבי יוסי הגלילי דרש מכך שצדיקים היצר הטוב שופטם, ופירש רש"י ז"ל במקום: "לבי חלל בקרבי - יצר הרע הרי הוא כמת בקרבי, שיש בידי לכופו". , אַךְ הַבַּעַל תְּשׁוּבָה בְּכֹחַ תְּשׁוּבָה אֲמִתִּית מֵאַהֲבָה וּמֵעָמְקָא דְּלִבָּא אֵינוֹ מְבַטֵּל אֶת יִצְרוֹ הָרַע, אֶלָּא הוֹפְכוֹ לְיֵצֶר טוֹב מַמָּשׁ הַמְסַיְּעוֹ וּמַדְרִיכוֹ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיֹּשֶׁר וְהַצֶּדֶק, וְהַמַּעֲלָה הַזּוֹ לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה בִּידֵי הַצַּדִּיק הַגָּמוּר. וְרָמַז זֹאת הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ בְּמִצְוַת הַתְּשׁוּבָה "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים"דברים ד', ל"ט. וראה בפירוש רבינו אור החיים הקדוש זיע"א על פסוק זה שרמז גם כן כעין דבריו של ספר החרדים הנ"ל. וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב "לִבְּךָ" כַּוָּנָתוֹ לְיֵצֶר הַטּוֹב, וְאִלּוּ כְּשֶׁאוֹמֵר "לְבָבְךָ" כַּוָּנָתוֹ לִשְׁנֵי הַיְּצָרִים – הַיֵּצֶר הַטּוֹב וְהַיֵּצֶר הָרַעכן דרשו בברכות (נ"ד ע"א) על הפסוק (דברים ו', ה') "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך" – בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע. , וְלָכֵן בְּבַעַל הַתְּשׁוּבָה נֶאֱמַר "לְבָבְךָ" – לְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵי הַיְצָרִים, הַטּוֹב וְהָרַע, שְׁנֵיהֶם יֵדְעוּ וְיוֹדִיעוּ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִיםוראה בזהר הקדוש (פרשת תרומה) שכתב גם כן כעין זה, ואכמ"ל. . וְדִבְרֵי פִי חָכָם חֵן.

יְתֵרָה מִזֹּאת אָנוּ מוֹצְאִים בְּדִבְרֵי הָרה"ק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב זִיעָ"א הַכּוֹתֵב שֶׁדַּוְקָא אָדָם שֶׁיָּרַד וְשָׁקַע בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים וְהָרְחוֹקִים מְאֹד מֵה' יִתְבָּרַךְ, מְצוּיָה אֶצְלוֹ קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה מְאֹד הַמְכֻנָּה "סִתְרֵי תּוֹרָה" הַיְנוּ דֵּעוֹת אֲמִתִּיּוֹת מִן הַתּוֹרָה שֶׁהֵן עֲלוּמוֹת וְאֵינָן יְדוּעוֹת לִבְנֵי אָדָם, וְאִם מִשָּׁם עָלָה וְנִתְעַלָּה בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה – הֲרֵי שֶׁדַּוְקָא עַל יָדוֹ יוּכְלוּ לְהִתְגַּלּוֹת אוֹתָם סִתְרֵי תּוֹרָה. לָכֵן דַּוְקָא הַתְּשׁוּבָה הַגְּדוֹלָה זוֹהִי הָעֵדוּת הַגְּמוּרָה שֶׁנִּשְׁמָתוֹ הִיא נְשָׁמָה גְּדוֹלָה וְנִשְׂגָּבָה, שֶׁנִּבְחֲרָה מִמְּרוֹמִים לָרֶדֶת וְלִלְקֹט וְלֶאֱסֹף אֶת אוֹתָהּ קְדֻשָּׁה עֲלוּמָה וּלְהַעֲלוֹתָהּ וּלְגַלּוֹתָהּ בָּעוֹלָםראה בעצות המבוארות (ערך התחזקות אות י"ג) שכתב כן. . וּפְעָמִים שֶׁאַף מַפִּילִים וּמַכְשִׁילִים אֶת הָאָדָם מִן הַשָּׁמַיִם, בְּמַטָּרָה וּבְתַכְלִית שֶׁמִּתּוֹךְ יְרִידָתוֹ לְאוֹתָן מַדְרֵגוֹת נְמוּכוֹת יַעֲלֶה בַּחֲזָרָה לְמַעְלָה וְיַעֲלֶה יַחַד אִתּוֹ נְשָׁמוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁשָּׁקְעוּ מִכְּבָר בְּטִיט הַיָּוֵן, וְלָזֶה רַק נְשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְיֻחָדוֹת מְסֻגָּלוֹת. וְלָכֵן דַּוְקָא מִי שֶׁבִּהְיוֹתוֹ בְּצַד הַטֻּמְאָה הָיָה נֶחְשָׁב לַגָּדוֹל וּלְאָדוּק בַּעֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת בְּיוֹתֵר ל"ע – דַּוְקָא זֶה יֵשׁ בּוֹ אֶת הַמְּסֻגָּלוּת עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה אֲמִתִּית וַחֲזָקָה לְהַעְפִּיל וְלַעֲלוֹת לִדְרָגוֹת גְּבוֹהוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת יוֹתֵר מִכָּל אָדָם אַחֵר. וּבִינוּ נָא זֹאת כִּי נוֹרָא הוּא!

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה