דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
בַּמִּשְׁנָה נִתְבָּאֵר שֶׁאִשָּׁה שֶׁנִּצְטַבְּרוּ אֶצְלָהּ כַּמָּה חִיּוּבֵי קָרְבָּן זָבָה – דַּי שֶׁתָּבִיא קָרְבָּן אֶחָד, וּבְכָךְ כְּבָר נִתְכַּפְּרָה לְעִנְיָן שֶׁמֻּתֶּרֶת בִּכְנִיסָה לְמִקְדָּשׁ וּבַאֲכִילָה מִן הַקֳּדָשִׁים, רַק שֶׁחוֹב מוּטָל עָלֶיהָ לְהָבִיא אֶת יֶתֶר קָרְבְּנוֹתֶיהָכריתות (ח' ע"א). .
וְשָׁם הוּבָא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה שֶׁנִּתְיַקֵּר מְחִיר קָרְבָּן הַזָּבָה לִשְׁוִי דִּינָר זָהָב, וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל עָמַד וְהוֹרָה שֶׁהַמְּחֻיֶּבֶת כַּמָּה קָרְבָּנוֹת זָבָה דַּי לָהּ שֶׁתַּקְרִיב קָרְבָּן אֶחָד וְאֵין עָלֶיהָ חוֹב לְהָבִיא אֶת הַשְּׁאָר כְּלָל, וּמִיָּד יָרְדוּ מְחִירֵי הַקָּרְבָּן. וְנֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים בְּהוֹרָאַת רַשְׁבָּ"ג זוֹ לְמָתַי הִיא תְּקֵפָה:
לְדַעַת הָרַמְבַּ"ם זָ"ל לֹא הָיְתָה זוֹ אֶלָּא הוֹרָאַת שָׁעָה בִּלְבַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ הַנָּשִׁים לֶאֱכֹל מִן הַקֳּדָשִׁים בְּטֻמְאָתָן, אַךְ בִּסְתָם מְחֻיֶּבֶת הַזָּבָה לְהָבִיא כְּמִסְפַּר קָרְבְּנוֹתֶיהָ שֶׁנִּתְחַיְּבָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵילראה רמב"ם הלכות מחוסרי כפרה (פרק א' הלכה י'). .
אוּלָם לְדַעַת הָרַאֲבַ"ד זָ"ל הוֹרָאַת רַשְׁבָּ"ג הִיא הָעִקָּר לַהֲלָכָה, שֶׁזּוֹהִי הוֹרָאָה לְדוֹרוֹת שֶׁאִשָּׁה שֶׁנִּתְחַיְּבָה כַּמָּה קָרְבָּנוֹת זָבָה אֵינָהּ צְרִיכָה לְהָבִיא אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד בִּלְבַד, וּמִכָּל מָקוֹם נִסְתַּפֵּק הָרַאֲבַ"ד אִם זֶה דַּוְקָא בְּשֶׁנִּתְעַכְּבָה מִלַּהֲבִיאָם מֵאֹנֶס, אוֹ אֲפִלּוּ אִם עָשְׂתָה כֵּן מֵרָצוֹןבהשגות על הרמב"ם (שם). וראה בכסף משנה שם מה שכתב בבאור יסוד מחלוקתם. .