דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
בַּתַּלְמוּד נִתְבָּאֵר שֶׁמִּדִּין תּוֹרָה אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה דָּם בִּימֵי זִיבָתָהּ לְיוֹם אוֹ יוֹמַיִם צְרִיכָה לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּסְתַּיֵּם אוֹתוֹ הַיּוֹם, וּמֵהַשְּׁקִיעָה אִם יוֹתֵר לֹא רָאֲתָה מַמְתִּינָה לְמָחָר בַּבֹּקֶר וְטוֹבֶלֶת, וּמִיָּד הִיא נֶחְשֶׁבֶת לִטְהוֹרָה. אֶלָּא שֶׁאִם תִּרְאֶה שׁוּב בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם - הֲרֵי שֶׁתִּטָּמֵא לְמַפְרֵעַ אֶת כָּל מַה שֶּׁנָּגְעָה בּוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְאִם שִׁמְּשָׁה – שִׁמְּשָׁה בְּאִסּוּר.
וּבִכְדֵי לִמְנֹעַ מִכְשׁוֹל, גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁתִּטְבֹּל רַק לְאַחַר הַשְּׁקִיעָה שֶׁל לְמָחֳרָת, כָּךְ שֶׁגַּם אִם תַּחְזֹר לָזוּב אַחֲרֵי כֵן – לֹא תִּטָּמֵא לְמַפְרֵעַ אֶלָּא מֵאוֹתָהּ שָׁעָה בִּלְבַד. וְכָךְ הוּא הַדִּין גַּם בְּזָבָה גְּדוֹלָה שֶׁהִצְרִיכוּהָ לְהַמְתִּין עַד שְׁקִיעַת הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִיראה כל זאת בסוף מסכת נדה (ע"ב ע"א) וברמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק ו' הלכה י"ג). .