דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
חַכְמֵי הַתַּלְמוּד לָמְדוּ מִלְּשׁוֹן הַכָּתוּב "כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ" שֶׁטֻּמְאַת הַנִּדָּה חָלָה עַל הָאִשָּׁה בֵּין כְּשֶׁזָּב מִמֶּנָּה דָּם מֵאֵלָיו, וּבֵין כְּשֶׁזָּב מֵחֲמַת אֵיזֶה גּוֹרֵם חִיצוֹנִי שֶׁגָּרַם לִיצִיאַת דָּם מִמְּקוֹרָהּ, כְּגוֹן מֵחֲמַת בֶּהָלָה אוֹ קְפִיצָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶהראה נדה (ל"ו). . וְכֵן פָּסַק רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָ"ל בְּהִלְכוֹתָיוראה רמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק ה' הלכה א'). .
וּבְסֵפֶר "אַבְנֵי שֹׁהַם" דָּן בְּמִקְרֶה שֶׁזָּב מֵהָאִשָּׁה דָּם קֹדֶם זְמַנָּהּ, וְיָדוּעַ לָנוּ שֶׁהַדָּם זָב מֵחֲמַת חֻלְשַׁת הָרֶחֶם שֶׁל הָאִשָּׁה, אוֹ בְּעִקְבוֹת תּוֹפָעוֹת טִבְעִיּוֹת מְסֻיָּמוֹת הַקַּיָּמוֹת בַּגּוּפָה, הַאִם גַּם אָז יֵשׁ לָנוּ לְטַמְּאָהּ כְּנִדָּה אוֹ לֹא?
וְהֶעֱלָה בְּשֵׁם הַפּוֹסְקִים שֶׁכָּל שֶׁיֶּשְׁנָהּ סְבִירוּת שֶׁהַדָּם מְקוֹרוֹ מֵהָרֶחֶם יֵשׁ לְאָסְרָהּ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהָקֵל בְּדִינָהּ מִצַּד שֶׁהָאִשָּׁה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה עוֹמֶדֶת, אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיוּ לָנוּ רְאָיוֹת וְהוֹכָחוֹת לְכָךְ שֶׁהַדָּם אֵינוֹ מַגִּיעַ מֵרֶחֶם הָאִשָּׁהכן הביא שם משו"ת "נודע ביהודה" (תניינא, סימן קי"ד) ומספר נשמת אברהם (ח"ה עמוד ע"ג). .