דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
כְּבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל שֶׁלֹא מִתְחַיֵּב הַזָּב בְּקָרְבָּן אֶלָּא אִם כֵּן רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת רְצוּפוֹת, בְּלֹא הֶפְסֵק שֶׁל יְמָמָה שְׁלֵמָה בֵּין רְאִיָּה לִרְאִיָּה. וּבַמִּשְׁנָה הָעָלְתָה הַשְּׁאֵלָה מַה יְּהֵא דִּינוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁרָאָה שְׁתֵּי זִיבוֹת בְּיוֹם, וּרְאִיָּה שְׁלִישִׁית רָאָה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל הַיּוֹם שֶׁלְּמָחֳרַת (כְּגוֹן שֶׁבְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר רָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, וּבְיוֹם שְׁנֵי בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת רָאָה רְאִיָּה נוֹסֶפֶת), הַאִם מִצְטָרְפוֹת הָרְאִיּוֹת הַלָּלוּ לְחַיְּבוֹ קָרְבָּן אוֹ לֹא?
וְהֵשִׁיבוּ שָׁם שֶׁזֶּהוּ סָפֵק לְקָרְבָּן, וְלָכֵן יֵשׁ לַזָּב הַזֶּה לְהָבִיא קָרְבָּן וּלְהַקְרִיבוֹ מִסָּפֵק, אוּלָם אֵינוֹ רַשַּׁאי לְאָכְלוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ אֶלָּא בְּשַׂר חֻלִּין שֶׁקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁאָסוּר בָּאֲכִילָהראה מסכת זבים (פרק א' משנה ו'), ובפירוש רבינו עובדיה מברטנורא שם. . וְכֵן פָּסַק רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָ"ל בְּהִלְכוֹתָיובהלכות מחוסרי כפרה (פרק ב'), ועיין שם עוד כמה אופנים בהם עלולים להתעורר ספיקות לגבי הטומאה והקרבן, ואכמ"ל. .