דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
מֵחֲמַת רִבּוּי הַנְּגִיעוּת שֶׁל שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים בְּמִינֵי הַפֵּרוֹת וְהַיְרָקוֹת הַמְיֻשָּׁנִים, יֵשׁ לְהַקְפִּיד בְּיֶתֶר שְׂאֵת לִבְדֹּק הַמַּאֲכָל בְּטֶרֶם אֲכִילָתוֹ שֶׁמָּא מְצוּיִים בּוֹ שְׁקָצִים כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרִים.
וּמִכָּל מָקוֹם, כָּתַב הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁכָּל פְּרִי שֶׁשָּׁהָה לְמַעְלָה מִשְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ לְאַחַר שֶׁנִּתְלַשׁ מֵהָעֵץ, אֵין לָחוּשׁ לַתּוֹלָעִים שֶׁבּוֹ וּמֻתָּר לְאָכְלוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא בְּלֹא בְּדִיקָה, הוֹאִיל וְקַבָּלָה בְּיַד רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל שֶׁכָּל בְּרִיָּה שֶׁאֵין לָהּ עֲצָמוֹת אֵינָהּ חַיָּה אֶלָּא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וּלְאַחַר שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נוֹסָפִים הִיא נַעֲשֵׂית לְאֵפֶר וּמֻתֶּרֶת, וְלָכֵן גַּם אִם הָיוּ בָּהּ תּוֹלָעִים וְכַיוב"ז מֵעֵת הֱיוֹתָהּ מְחֻבֶּרֶת לָאָרֶץ הֲרֵי שֶׁכְּבָר כָּלוּ וְאֵינָם, וְאִם נוֹצְרוּ בָּהּ בֵּינְתַיִם הֲרֵי שֶׁלֹּא רִחֲשׁוּ לְבַחוּץ וּמֻתָּרִים.
אֶלָּא שֶׁאִם כַּוָּנָתוֹ לְחָתְכוֹ אוֹ לִתְּנוֹ בִּקְדֵרָה הֲרֵי יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִפְרְשׁוּ חוּצָה וְיַחְזְרוּ, וְלָכֵן יֵשׁ לְשָׁטְפוֹ הֵיטֵב מִבַּחוּץ כְּדֵי שֶׁכָּל שֶׁרֶץ שֶׁעָלָיו יִפּוֹל, וּלְאַחַר מִכֵּן לִתְּנוֹ בְּמִי סַבּוֹן אוֹ בְּרוֹתְחִין כְּדֵי שֶׁאֵלּוּ שֶׁבְּתוֹכָהּ יָמוּתוּ בִּמְקוֹמָם וְלֹא יִרְחֲשׁוּ חוּצָה, וַאֲזַי מֻתָּר הַמַּאֲכָל בְּלֹא בְּדִיקָהראה שלחן ערוך יורה דעה (סימן פ"ד סעיף ח'). ובילקוט יוסף איסור והיתר (חלק ב' עמוד רי"ז) הביא שהסכמת האחרונים שבשנה מעוברת יש להמתין י"ג חודש. .