דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
לַמְרוֹת שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל שֶׁשְּׁרָצִים שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּ מִחוּץ לִמְקוֹם הֲוָיָתָם אֵין בָּהֶם אִסּוּר אֲכִילַת שְׁרָצִים וַהֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים מִן הַתּוֹרָה בָּאֲכִילָה, מִכָּל מָקוֹם כָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים שֶׁאִם מְאוּסָה עָלָיו אֲכִילָתָם הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלָם מִדְּרַבָּנָן מִשּׁוּם אִסּוּר "בַּל תְּשַׁקְּצוּ"לדעת הסמ"ק וספר היראים איסור בל תשקצו הוא מן התורה, וכן כתב הריטב"א בחידושיו עמ"ס מכות בשם הרמ"ה. אולם לדעת המאירי ורוב הראשונים איסור זה הוא מדרבנן, והפסוק אינו אלא אסמכתא בעלמא. ובבית יוסף (אורח חיים סימן ג') נסתפק בדעת הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות רוצח, ועוד עיין בדברי מרן החיד"א בספרו יעיר אוזן (מערכת ל') ובשדי חמד (מערכת ה') מה שכתבו בזה, ואכמ"ל. .
וְאִם עָלָיו אֵינָם מְאוּסִים, אֲבָל רוֹב הָעוֹלָם נִמְאָסִים בַּאֲכִילָתָם, דַּעַת בַּעַל הַ"בַּיִת חָדָשׁ" לֶאֱסֹר הַדָּבָר גַּם עָלָיו מִשּׁוּם שֶׁהוֹלְכִים אַחַר רוֹב הָעוֹלָםכן כתב בקונטרס אחרון שלו. . אוּלָם הַפְּרִי חָדָשׁ סוֹבֵר שֶׁבְּאִסּוּר בַּל תְּשַׁקְּצוּ לֹא הוֹלְכִים אַחַר הָרוֹב, אֶלָּא כָּל אֶחָד לְפִי טִבְעוֹ וּמִדָּתוֹבסעיף קטן ב'. . וְהַכְרָעַת מָרָן הַגְּרָ"ע יוֹסֵף זַצַ"ל לְמַעֲשֶׂה שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁאִסּוּרוֹ הוּא מִדְּרַבָּנָן לָכֵן בְּאֹפֶן שֶׁכָּזֶה בּוֹ נֶחְלְקוּ הַפּוֹסְקִים נִתָּן לְהָקֵלראה הליכות עולם (חלק א' פרשת תולדות). .
וְאִם רוֹב הָעוֹלָם אֵינוֹ נִמְאָס בְּכָךְ וְגַם הוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ נִמְאָס הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּכָךְ לְכָל הַדֵּעוֹת.