אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – "שִׁיקְצֶה..."

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – "שִׁיקְצֶה..."

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּאַזְהָרָה זוֹ עוֹמֶדֶת תּוֹרָתֵנוּ וּמַזְהִירָה: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם", וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָמְדוּ מִכָּךְ שֶׁאָסוּר לָאָדָם לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים הַמְּאוּסִים עָלָיו, וְלֶאֱכֹל מַאֲכָלִים שֶׁנַּפְשׁוֹ קָצָה בָּהֶם, בִּהְיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם אֲצוּלָה מִמְּקוֹם גָּבוֹהַּ, טְהוֹרָה וּבְרוּרָה כְּסַפִּיר מְאִירָה, וְאִם יַעֲלֶה עָלֶיהָ אָבָק דַּק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה מִיָּד יַשְׁחִית פְּנֵי הוֹדָהּ זִיוָהּ וְתִפְאַרְתָּהּכן כתב בזו הלשון בספר המדות (שער היראה פרק י"ב). . וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא מְגֻנֶּה בְּהֵרָאוֹתוֹ לָאָדָם יוֹלִיד דְּמוּת גְּנַאי בְּנַפְשׁוֹלשון רבינו האבן עזרא ז"ל בפירושו על התורה (דברים כ"ג, י"ד). , וְיוֹתִיר רֹשֶׁם רַע עַל נִשְׁמָתוֹ, מַה שֶּׁעָלוּל לִגְרֹם לוֹ לִנְזָקִים רוּחָנִיִּים וְלַחֲלִישׁוּת בַּעֲבוֹדַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְלָכֵן חוֹבָה עָלֵינוּ לְהִתְרַחֵק מִכָּל דָּבָר הַמְשַׁקֵּץ אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ.

בִּכְלַל הַדְּבָרִים הִזְהִירוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא נַשְׁהֶה אֶת נְקָבֵינוּ מִלְּהִתְפַּנּוֹת מִיָּד בְּעֵת הַצֹּרֶךְאימרת רב אחאי במכות (ט"ז ע"ב), והובא להלכה בשלחן ערוך אורח חיים (סימן ג' הלכה י"ז). , מַה שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמַשְׁרֶה עָלֶיהָ רוּחוֹת רָעוֹת וּמְסֹאָבוֹתכן כתב רבינו יוסף חיים זצ"ל בבן איש חי (פרשת ויצא) וכן הובא בכף החיים (סופר, סימן סימן ג' ס"ק מ"ו) בשם רבינו האריז"ל שהפסולת ומותרי המאכלים עיקרן מן הקליפות, ובכחן לטמא את נפשו של האדם. , אֶלָּא מִיָּד מִשֶּׁיִּתְעוֹרֵר בָּאָדָם צֹרֶךְ לְפַנּוֹת אֶת גּוּפוֹ יְהֵא זָרִיז נִשְׂכָּר לְהָסִיר מֵעָלָיו כָּל פְּסֹלֶת הַמַּאֲכָלִים, וּלְנַקּוֹת אֶת גּוּפוֹ הֵיטֵב בִּבְחִינַת "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָּמוֹךָ"תהלים ל"ה, י'. . גַם אִם הוּא נִמְצָא בְּאֶמְצַע עִסּוּקָיו אוֹ לִמּוּדָיו לֹא יָחוּשׁ מִלְּהַפְסִיק בְּאֶמְצַע מְלַאכְתּוֹ, כִּי בַּל תַּשְׁחִית שֶׁל הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ הוּא חָמוּר מִכָּל בַּל תַּשְׁחִית אַחֵרראה שבת (קכ"ט ע"א) שאמרו כן. , וְעַל כְּגוֹן זֹאת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ "בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ יְסוֹדָהּ"ראה מנחות (צ"ט ע"ב) ובפירוש רש"י ז"ל שם. , וְלִמּוּד תּוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה שֶׁלֹּא בִּנְקִיּוּת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ מַזִּיקִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמּוֹעִילִיםכן כתב הבן איש חי (פרשת ויצא אות א'-ב') שהמתעכב מלהתפנות מחמת לימודו הרי זו שטות גדולה ומצוה הבאה בעבירה. אולם בהליכות עולם (חלק א' פרשת ויצא) כתב להתיר לסיים העניין ואפילו שאינו יכול לשהות כדי שיעור פרסה, עיין שם טעמו. , וְלָכֵן אֶל יִתְעַצֵּל אָדָם בְּדָבָר וִימַהֵר לְפַנּוֹת אֶת גּוּפוֹ לִכְבוֹד יוֹצְרוֹ וְאַף דָּבָר זֶה לְמִצְוָה יֵחָשֵׁב לוֹ.

נוֹסָף עַל כָּךְ כָּתַב רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל זִיעָ"א בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י זָ"ל שֶׁיִּזָּהֵר הָאָדָם מִלְּהָרִיחַ כָּל רֵיחַ רַע שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם קָצָה בּוֹ, כְּגוֹן רֵיחַ הַנְּבֵלָה אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁהָעוֹשֶׂה כֵּן פּוֹגֵם מְאֹד בְּנַפְשׁוֹ וְגוֹרֵם לָהּ שֶׁתִּתְרַחֵק מִמֶּנּוּ. כִּי הַנֶּפֶשׁ מִטִּבְעָהּ תִּתְרַחֵב מְאֹד מֵהָרֵיחַ הַטּוֹב וְתֵיטִיב וְתִתְחַבֵּר אֵלָיו, וְתִרְחַק מִן הָרֵיחַ הָרַע וְתִבְרַח מִמֶּנּוּכן כתב רבינו הרמ"א זצ"ל בספרו "תורת העולה" (חלק ב' פרק ל"ה). , לָכֵן יִמָּנַע אָדָם מִלַּעֲבֹר בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפִים, וּבְקִרְבַת פַּחֵי הָאַשְׁפָּה וּשְׁאָר מְקוֹמוֹת הַמַּדִּיפִים רֵיחוֹת רָעִים, עַד כַּמָּה שֶׁהַדָּבָר נִתָּן וְעַד הֵיכָן שֶׁיָּדוֹ שֶׁל אָדָם מַשֶּׂגֶת.

כְּמוֹ כֵן הוֹרֵינוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים הַמַּגְעִילִים וְדוֹחִים אֶת דַּעְתֵּנוּ, כְּגוֹן לִשְׁתּוֹת בִּכְלִי שֶׁמַּקִּיזִים בּוֹ דָּםשבת (צ' ע"ב), והובא בספר המצוות להרמב"ם (סוף מצוה קע"ט). , אוֹ לִשְׁתּוֹת מַשְׁקֶה שֶׁנָּפַל בּוֹ יַתּוּשׁ, אוֹ לֶאֱכֹל מַאֲכָל שֶׁנָּפַל וְנִמְאָס, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ כָּל דָּבָר הַמָּאוּס עַל הָאָדָם לְפִי טְבָעָיו וְדֵעוֹתָיו יִמָּנַע מִלַּעֲשׂוֹתוֹ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא לְצַעֵר אֶת הַזּוּלָת כָּךְ הֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא לְצַעֵר אֶת עַצְמֵנוּ עַל חִנָּם, וְלִשְׁמֹר עַל נְקִיּוּת גּוּפֵנוּ וּבְגָדֵינוּ, וּכְפִי שֶׁמְּסֻפָּר עַל רַבֵּנוּ הַמַּהֲרִי"ל זִיעָ"א שֶׁלֹּא הָיָה מְכַבֵּס אֶת הַסְּדִינִים שֶׁהָיָה יָשֵׁן עֲלֵיהֶם מִידֵי לַיְלָה אֶלָּא מִפֶּסַח לְפֶסַח, וְעִם כָּל זֹאת הָיוּ נְקִיִּים יוֹתֵר מִסְּדִינֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁשָּׁכְבוּ בָּהֶם שְׁבוּעַיִם!כן הובא בספר "מטבע שטבעו חכמים" חלק ב' (ערך "נקיות"). כִּי הִרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִשְׁמֹר עַל נְקִיּוּת יְתֵרָה, וְלֹא גִּעֵל אֶת גּוּפוֹ וְאֶת נַפְשׁוֹ בְּמִינֵי מוֹתָרוֹת וְלִכְלוּכִים לְמִינֵיהֶם.

וְכָתַב בְּ"סֵפֶר הַגָּן"לרבי יצחק ב"ר אליעזר זצ"ל (מאמר יום חמישי), והובא גם כן בספר "חיים בריאים כהלכה" לג"ר יחזקאל אסחייק שליט"א שהיה משב"ק אצל מרן הרב שך זצ"ל. כִּי הַמַּרְבֶּה בָּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה גַּסָּה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ בְּרִיאוּת גּוּפוֹ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר כַּמָּה וְכַמָּה אִסּוּרִים חֲמוּרִים, וּמַזִּיק לְגוּפוֹ וּלְנַפְשׁוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם כַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם מִצְוַת אֲכִילָה כְּגוֹן בְּשַׁבָּתוֹת וּבַיָּמִים טוֹבִים, עִם כָּל זֹאת עוֹבֵר עַל "בַּל תְּשַׁקְּצוּ" שֶׁמְּשַׁקֵּץ אֶת גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ בְּמַאֲכָלִים מְיֻתָּרִים. וְלָכֵן יֵשׁ לָאָדָם לִשְׁמֹר עַל אִזּוּן מִשְׁקָלוֹ וּבְרִיאוּת אֵיבָרָיו, שֶׁלֹּא יַעֲדִיף וְלֹא יַחְסִיר מִגּוּפוֹ אֶת הַדְּבָרִים הַנִּצְרָכִים לוֹ, וְלֹא יַעֲמִיס עַל גּוּפוֹ חֳמָרִים מַזִּיקִים הַמְקַלְקְלִים וּמַשְׁחִיתִים אֶת גּוּפוֹ וּמַשְׁפִּיעִים בְּכָךְ גַּם עַל נַפְשׁוֹ. כִּי בְּרִיאוּת הַנֶּפֶשׁ תְּלוּיָה בִּבְרִיאוּת הַגּוּף, וְכָל זְמַן שֶׁגּוּפוֹ חָזָק וּבָרִיא מִמֵּילָא גַּם נַפְשׁוֹ יְכוֹלָה לִהְיוֹת בְּרִיאָה וְאֵיתָנָה לַעֲבֹד אֶת קוֹנָהּ וּלְמַלְּאוֹת אֶת יְעוּדָהּ וְתַפְקִידָהּראה רמב"ם הלכות דעות (פרק ד' הלכה א') מה שכתב בזה, והדברים ידועים. .

בִּכְלַל הַדְּבָרִים שֶׁנִּזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַמְאִיס אֶת הַזּוּלָת בְּמַעֲשֵׂינוּ, וּכְפִי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁלֹּא יִשֹּׁךְ אָדָם מֵהַפַּת וִינִיחֶנָּה בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ, וְלֹא יִתֵּן לַחֲבֵרוֹ לִשְׁתּוֹת מִכּוֹסוֹ מִבְּלִי שֶׁיְּקַנְּחֶנָּה, שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ עֲלוּלִים לְהַמְאִיס וּלְהַגְעִיל אֶת הַמְסֻבִּים בַּשֻּׁלְחָןמסכת דרך ארץ, ושלחן ערוך אורח חיים (סימן ק"ע). . וְכֵן אָמְרוּ הַמַּמְאִיס אֶת חֲבֵרוֹ בְּמַעֲשָׂיו כְּגוֹן שֶׁהוֹרֵג כִּנָּה בְּפָנָיו, אוֹ שֶׁרַק בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאָס עָלָיו נֶאֱמַר "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹקִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם"ראה חגיגה (ה' ע"א). . לָכֵן זְהִירוּת גְּדוֹלָה עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצָאִים אָנוּ בִּסְבִיבַת בְּנֵי אָדָם, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים הָעֲלוּלִים לְהַמְאִיסָם אוֹ לִגְרֹם לָהֶם לְצַעַר אוֹ לְאִי נְעִימוּת, וְלַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר שְׁלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה