דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
בַּסִּפְרָא לָמְדוּ מִסְּמִיכוּת אַזְהָרַת "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ"ויקרא י', ט'. לַפָּסוּק "וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"ויקרא י', י"א. שֶׁאִסּוּר תּוֹרָה הוּא לָדוּן וּלְהוֹרוֹת בְּדָבָר מִדִּינֵי הַתּוֹרָה בְּעוֹד הָאָדָם שְׁתוּי יַיִן אוֹ שִׁכּוֹרכן הובא בעירובין (ס"ד ע"א), ונפסק ברמב"ם ז"ל בהלכות ביאת המקדש (פרק א' הלכה ג'). ובהגהת הרמ"א (יורה דעה סימן רמ"ב סעיף י"ג) ובאחרונים שם. ועיין בפתחי תשובה שם ובשלחן ערוך חושן משפט (סימן ז') האם מותר לדון בשכרות. . וַאֲפִלּוּ הָיָה רַק מְשֻׁבָּשׁ מְעַט בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת הַיַּיִן אַל יוֹרֶהוכבר משיעור רביעית יין נקרא שדעתו משובשת ואסור להורות. ומכל מקום ביינות של ימינו שחלשים יש מקילים כל שלא נשתבשה דעתו (סמ"ע חושן משפט סימן ז'). .
וְדַוְקָא בִּדְבַר הוֹרָאָה אָסוּר, אֲבָל דָּבָר הַבָּרוּר בַּכְּתוּבִים כְּגוֹן לוֹמַר עַל הַשֶּׁרֶץ שֶׁהוּא טָמֵא אוֹ עַל הַדָּם שֶׁהוּא אָסוּר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מֻתָּר. וַאֲפִלּוּ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד תּוֹרָה וַהֲלָכוֹת מִבְּלִי לְהוֹרוֹת לְמַעֲשֶׂה מֻתָּר, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא חָכָם הַקָּבוּעַ לְהוֹרָאָה שֶׁכָּל דְּבָרָיו הוֹרָאָה אֲזַי אָסוּר לוֹ לִלְמֹד בְּשִׁכְרוּתוֹ כְּלָלכן נתבאר בכריתות (י"ג ע"ב). וראה בסנהדרין (כ"ב ע"ב) ובתענית (י"ז ע"ב) מהם הדברים המפכחים מן היין, והובא ברמב"ם (שם הלכה ה'). . וְאַף אִשָּׁה חֲכָמָה הָרְאוּיָה לְהוֹרוֹת אֲסוּרָה לִשְׁתּוֹת כַּנִּזְכָּרכן כתב הרא"ה ז"ל בספר החינוך (סוף מצוה קנ"ב). . וְאִם עָבַר אָדָם וְהוֹרָה בִּהְיוֹתוֹ שָׁתוּי אוֹ שִׁכּוֹר הֲרֵי זֶה עָבַר עַל לָאו מִן הַתּוֹרָה, אוּלָם אֵינוֹ חַיָּב מַלְקוֹת אוֹ מִיתָה.