דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
בְּסֵפֶר מִנְחַת חִנּוּךְבבאורו למצוה זו. דָּן גַּבֵּי כֹּהֵן שֶׁקָּרַע בֶּגֶד מִבְּגָדָיו עַל מֵתוֹ, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה לָבוּשׁ בְּבֶגֶד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקְּרָעוֹ אֶלָּא הָיָה מוּנָח בַּאֲרוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה וּבָא וּקְרָעוֹ – הַאִם גַּם בְּאֹפֶן שֶׁכָּזֶה נִתְחַיֵּב מִשּׁוּם "וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ" אוֹ שֶׁמָּא דַּוְקָא עַל בֶּגֶד שֶׁהוּא לָבוּשׁ בּוֹ חָל אִסּוּר זֶה?
וּבִתְחִלָּה תָּלָה אֶת הַדָּבָר בַּבֵּרוּר הַאִם אִסּוּר הַתּוֹרָה הוּא בְּמַעֲשֵׂה הַקְּרִיעָה שֶׁל הַבֶּגֶד, אוֹ בִּלְבִישַׁת בֶּגֶד הַקָּרוּעַ? שֶׁאִם הָאִסּוּר הוּא עַל עֶצֶם מַעֲשֵׂה הַקְּרִיעָה – הֲרֵי שֶׁעַל אַף שֶׁאֵינוֹ לָבוּשׁ בּוֹ בְּכָל זֹאת יִתְחַיֵּב עַל כָּךְ, אוּלָם אִם הָאִסּוּר הוּא רַק בְּמַעֲשֵׂה הַלְּבִישָׁה שֶׁל בֶּגֶד הַקָּרוּעַ, הֲרֵי שֶׁכְּשֶׁקָּרַע בֶּגֶד מִבְּלִי לְלָבְשׁוֹ לֹא יִתְחַיֵּב עַל כָּךְ עַד שֶׁיִּלְבְּשֶׁנּוּ.
אוּלָם בְּמַסְקָנַת דְּבָרָיו הֶעֱלָה שֶׁאָמְנָם כָּל הָאִסּוּר אֵינוֹ אֶלָּא בְּמַעֲשֵׂה הַקְּרִיעָה בְּדַוְקָא, וּכְפִי שֶׁמּוּכָח מִלְּשׁוֹן הַזָּהָב שֶׁל רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָ"ל שֶׁכָּתַבראה פרק א' מהלכות ביאת המקדש (הלכה י'). בִּלְשׁוֹן "אָסוּר לִקְרֹעַ בְּגָדָיו" וְלֹא בִּלְשׁוֹן "אָסוּר לִלְבֹּשׁ בֶּגֶד קָרוּעַ". אוּלָם לֹא חִיְּבָה הַתּוֹרָה עַל הַקְּרִיעָה אֶלָּא בְּאֹפֶן שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בְּאוֹתוֹ הַבֶּגֶד, שֶׁכֵּן זוֹהִי דֶּרֶךְ קְרִיעַת הַמַּלְבּוּשׁ עַל הַמֵּת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם קָרַע בִּגְדּוֹ שֶׁהָיָה מוּנָח בַּתֵּבָה אֲזַי לֹא יִתְחַיֵּב עַל כָּךְ.