דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
כְּבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל שֶׁהַמְחַמֵּץ מִנְחָה פְּסוּלָה וּשְׁיָרֶיהָ הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וּבַתַּלְמוּדמנחות (שם). נִסְתַּפֵּק רַב פָּפָּא בְּאֹפֶן שֶׁאָדָם הֶחְמִיץ מִנְחָה כְּשֵׁרָה וּלְאַחַר מִכֵּן הוֹצִיאָהּ לְבַחוּץ (וּבְכָךְ שֶׁהוֹצִיאָהּ בְּעֶצֶם פְּסָלָהּ לְהַקְרָבָה) וְשׁוּב הִכְנִיסָהּ וְחִמְּצָהּ בַּשֵּׁנִית, הַאִם יִתְחַיֵּב עַל הַחִמּוּץ הַשֵּׁנִי כְּמוֹ עַל הַחִמּוּץ הָרִאשׁוֹן, אוֹ שֶׁמָּא כֵּיוָן שֶׁכְּבָר נִפְסְלָה הַמִּנְחָה בְּהוֹצָאָתָהּ יוֹתֵר אֵינוֹ מִתְחַיֵּב עַל חִמּוּצָהּ?
וּסְפֵקוֹ שֶׁל רַב פָּפָּא לֹא נִפְשַׁט בַּתַּלְמוּד וְנִשְׁאַר הַסָּפֵק בִּמְקוֹמוֹ, עַל כֵּן פָּסַק רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָ"ל בְּהִלְכוֹתָיו שֶׁהָעוֹשֶׂה כֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה עַל חִמּוּצָהּ הָאַחֲרוֹןראה הלכות מעשה הקרבנות (פרק י"ב הלכה י"ח). .