דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
הַאִם רַשָּׁאִים הַכֹּהֲנִים לֶאֱכֹל אֶת שְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת יַחַד עִם מַאֲכָלִים אֲחֵרִים, אוֹ שֶׁמָּא עֲלֵיהֶם לְאָכְלָם בִּפְנֵי עַצְמָם?
בַּתַּלְמוּד לָמְדוּ מִכֶּפֶל הַלָּשׁוֹן שֶׁכָּתְבָה הַתּוֹרָה "וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ... יֹאכְלוּהָ" לְלַמֵּד שֶׁאִם הָיְתָה הַמִּנְחָה מָנָה נִכְבָּדָה וּמְרֻבָּה אֵין לַכֹּהֲנִים לְאָכְלָהּ בְּתוֹסֶפֶת דָּבָר אַחֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אֲכִילָה גַּסָּה. אוּלָם אִם הָיְתָה הַמִּנְחָה מָנָה מוּעֶטֶת הֲרֵי שֶׁאוֹכְלִים עִמָּהּ הַכֹּהֲנִים חֻלִּין וּתְרוּמָה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נֶאֱכֶלֶת עִם הַשֹּׂבַעכן הובא בתורת כהנים (פרשת צו) ובתמורה (כ"ג ע"א). ונפסק ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות (פרק י' הלכה י"א). .
וְנֶחְלְקוּ הָרִאשׁוֹנִים אִם יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הַחֻלִּין מַמָּשׁ יַחַד עִם הַמִּנְחָה בָּעֲזָרָהכן כתבו התוספות בתמורה (שם) שלא נאסרה הכנסת חולין לעזרה אלא כשעושה בהם עבודה כל שהיא, אבל שלא לצורך עבודה מותר. , אוֹ שֶׁיֹּאכְלוּ אֶת הַחֻלִּין מִחוּץ לָעֲזָרָה, וּלְאַחַר מִכֵּן יִכָּנְסוּ וְיֹאכְלוּ אֶת שְׁיָרֵי הַמִּנְחָה עַל הַשֹּׂבַעכן כתב רש"י (שם) מטעם שאין מכניסים חולין לעזרה. .