דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
נֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים בְּגֶדֶר מִצְווֹת "אֵשׁ תָּמִיד" עָלֶיהָ נִצְטַוֵּינוּ מַהִי כַּוָּנַת הַכָּתוּב:
לָדַעַת הָרא"ה זָ"ל בְּסֵפֶר הַחִנּוּךְ מִצְוַת הַתּוֹרָה הִיא לְהַדְלִיק הָאֵשׁ מִידֵי יוֹם בַּבֹּקֶר וּבְבֵין הָעַרְבַּיִם בִּלְבַד. אָמְנָם אִם בֵּין לְבֵין כָּבְתָה הָאֵשׁ מִסִּבָּה כָּל שֶׁהִיא אֵין שׁוּם חִיּוּב לַחְזֹר וּלְהַבְעִירָהּ שׁוּב, עַד לַפַּעַם הַבָּאָה. וּמַה שֶׁכָּתְבָה הַתּוֹרָה "אֵשׁ תָּמִיד" פֵּרוּשׁוֹ מִידֵי בֹּקֶר וְצָהֳרַיִם, בְּלִי הַפְסָקָה שֶׁל פַּעַם אַחַתוכמו שפירש רש"י ז"ל (שמות כ"ז, כ') במצוות "להעלות נר תמיד" שכל לילה ולילה קרוי תמיד, הוא הדין כאן. . אֲבָל לֹא שֶׁהַבְּעֵרָה עַצְמָהּ תְּחֻיַּב כָּל הַזְּמַן בִּרְצִיפוּת.
אוּלָם בְּדַעַת רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָ"ל נִרְאֶה שֶׁסּוֹבֵר שֶׁהַמִּצְוָה הִיא שֶׁבְּכָל עֵת תִּהְיֶה הָאֵשׁ דְּלוּקָה עַל הַמִּזְבֵּחַ תָּמִיד בְּלֹא הֶפְסֵק, וּלְצֹרֶךְ כָּךְ יֵשׁ לְהַבְעִירָהּ בְּכָל יוֹם בֹּקֶר וּבֵין הָעַרְבַּיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּכְבֶּה. וְלָכֵן אִם לְרֶגַע אֶחָד כָּבְתָה הָאֵשׁ לְגַמְרֵי מִצְוָה לְהַדְלִיקָהּ שׁוּב, וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם אוֹ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה. וְאִם לֹא הִדְלִיקוּהָ עָבְרוּ עַל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָהכן נראה מלשון הזהב שלו בספר המצוות (עשין כ"ט) ובהלכותיו (תמידין מוספין פרק ב' הלכה א'). וכן למד בעל המנחת חינוך בדעת הרמב"ם. .