דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
נִתְבָּאֵר לְעֵיל שֶׁאֵין אָדָם מִתְחַיֵּב בְּקָרְבָּן אָשָׁם תָּלוּי אֶלָּא בְּאֹפֶן שֶׁהָיָה אִסּוּר קָבוּעַ בַּמָּקוֹם (כְּגוֹן שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת שֶׁאַחַת מֵהֶן הָיְתָה חֵלֶב, וּשְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁאַחַת מֵהֶן אֲחוֹתוֹ וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ). וְנֶחְלְקוּ הָרִאשׁוֹנִיםמקור נידון זה הוא מהמשנה בכריתות (י"א ע"ב), שם לא נתבאר אם מדובר בשהיתה חתיכה אחת או שתים. מָה הַדִּין בְּאֹפֶן שֶׁאָדָם אָכַל חֲתִיכָה יְחִידָה שֶׁהָיְתָה בְּפָנָיו, אֶלָּא שֶׁעֵד אֶחָד מֵעִיד בְּפָנָיו שֶׁשֶּׁל חֵלֶב הָיְתָה, וְעֵד אֶחָד מֵעִיד שֶׁשֶּׁל שֻׁמָּן הָיְתָה, הַאִם נִתְחַיֵּב זֶה בְּקָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי אוֹ לֹא?
וְהִנֵּה בְּדַעַת רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָ"ל מְבֹאָר שֶׁאֲפִלּוּ הָיְתָה חֲתִיכָה אַחַת בִּלְבַד רַק שֶׁהָעֵדִים מְעִידִים כָּל אֶחָד אַחֶרֶת הֲרֵי זֶה נֶחְשָׁב שֶׁנִּקְבַּע הָאִסּוּר עַל פִּי עֵדוּתָם וּמִמֵּילָא חַיָּב בְּקָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּיכן נראה ברור מלשון קדשו בהלכות שגגות (פרק ח' הלכה ג'). וכן צידד ב"כסף משנה" על הרמב"ם שם. .
אוּלָם הָרַאֲבַ"ד זָ"ל תָּמַהּ עַל דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם הַלָּלוּ הֵיכָן נִקְבָּע הָאִסּוּר בָּזֶה? הֲרֵי סוֹף סוֹף הָעֵדִים סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה, וּמִמֵּילָא נִשְׁאַר הַסָּפֵק אִם הָיְתָה זוֹ חֲתִיכַת חֵלֶב אוֹ שֻׁמָּן? לָכֵן פֵּרֵשׁ הָרַאֲבַ"ד שֶׁרַק בְּאֹפֶן שֶׁהָעֵד הָאֶחָד מְעִידוֹ שֶׁאָכַל חֲתִיכָה נוֹסֶפֶת עִם הַשֻּׁמָּן, וְהִיא הָיְתָה שֶׁל חֵלֶב, וְהָעֵד הַשֵּׁנִי מְעִידוֹ שֶׁרַק שֻׁמָּן אָכַל (שֶׁלֹּא מַכְחִישׁוֹ שֶׁהָיְתָה חֲתִיכָה נוֹסֶפֶת רַק טוֹעֵן שֶׁלֹּא אָכְלָה) - אֲזַי חַיָּב הָאוֹכֵל קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי. אֲבָל כְּשֶׁוַּדַּאי הָיְתָה חֲתִיכָה אַחַת רַק סָפֵק מִמָּה הָיְתָה אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּקָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּיכן צידד בספר "מחנה יהודה" על הרמב"ם. עיין שם. .