דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
בְּסֵפֶר "תַּקָּנַת עֶזְרָא"לרבי עזרא אלטשולר זצ"ל, בביאורו על היד החזקה להרמב"ם הלכות מעילה (פרק א' הלכה ג'). דָּן בְּמִקְרֶה שֶׁאָדָם נֶהֱנָה מִדְּבַר הֶקְדֵּשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֲרָיוּת, כְּגוֹן אָדָם שֶׁהִקְדִּישׁ קָרְבָּן וְהִתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ שֶׁבְּאִם יֹאבַד אוֹ יָמוּת יָבִיא קָרְבָּן חָדָשׁ, וּלְאַחַר מִכֵּן בָּא אֶחָד וְאָכַל אֶת הַקָּרְבָּן שֶׁהֻקְדַּשׁ, וְחָזַר בְּעָלָיו וְהִקְדִּישׁ קָרְבָּן חָדָשׁ – הַאִם בְּכָל זֹאת יִתְחַיֵּב הַמּוֹעֵל קָרְבַּן מְעִילָה וְתַשְׁלוּם בְּתוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ, אוֹ שֶׁמָּא מִכֵּיוָן שֶׁבְּפֹעַל הַהֶקְדֵּשׁ לֹא הִפְסִיד מְאוּמָה מִמֵּילָא לֹא יָחוּלוּ עָלָיו חִיּוּבִים אֵלּוּ?
וְכָתַב לְחַלֵּק בֵּין דָּבָר הַקָּדוֹש בִּקְדֻשַּׁת הַגּוּף, לְבֵין דָּבָר הַקָּדוֹש בִּקְדֻשַּׁת דָּמִים: שֶׁבַּדָּבָר הַקָּדוֹש בִּקְדֻשַּׁת הַגּוּף מַמָּשׁ, כְּגוֹן הַמַּקְדִּישׁ קָרְבָּן מְסֻיָּם לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְהִתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, וּבָא אֶחָד וְהִפְסִידוֹ, הֲרֵי שֶׁהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מָעַל בַּהֶקְדֵּשׁ לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הִפְסִידוֹ דָּבָר, וּמִמֵּילָא עַל אַף שֶׁיֵּשׁ אַחֲרָיוּת לַקָּרְבָּן בְּכָל זֹאת הֲרֵי זֶה מָעַל, וְחַיָּב קָרְבַּן מְעִילָה וְתַשְׁלוּמִים וְחֹמֶשׁ.
אוּלָם בְּדָבָר הַקָּדוֹש בִּקְדֻשַּׁת דָּמִים בִּלְבַד, כְּגוֹן הַמִּתְחַיֵּב סַךְ מְסֻיָּם לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמְסָרוֹ, וּבָא אֶחָד וְהִפְסִידוֹ, שֶׁהַדִּין הוּא שֶׁאֵין בְּמָעוֹת אֵלּוּ דִּין מְעִילָה אֶלָּא אִם כֵּן נִפְסְדוּ וְנֶחְסְרוּ, אֲזַי בְּאֹפֶן שֶׁכָּזֶה שֶׁיֵּשׁ אַחֲרָיוּת לַדָּבָר וְיֵשׁ מִי שֶׁיְּשַׁלְּמָם לַהֶקְדֵּשׁ מִמֵּילָא לֹא נֶחְשָׁב שֶׁהִפְסִידָם לַהֶקְדֵּשׁ, וְלָכֵן לֹא נֶחְשָׁב שֶׁמָּעַל בַּהֶקְדֵּשׁ, וּמִמֵּילָא פָּטוּר מִקָּרְבָּן וּמֵחֹמֶשׁ, רַק אֶת הַקֶּרֶן יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם לַבְּעָלִיםעיין שם שכתב כן גם בשם שו"ת עונג יום טוב (סימן כ"ו). .