אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – קֶרֶן נֶאֱמָנוּת

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – קֶרֶן נֶאֱמָנוּת

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

צִוּוּיִים רַבִּים צִוְּתָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, חֶלְקָם בְּקוּם וַעֲשֵׂה, וְחֶלְקָם בְּאַל תַּעֲשֶׂה, אוּלָם כָּאן הַתּוֹרָה מְצַוָּה לָאָדָם שֶׁכְּבָר מָעַל בְּקָדְשֵׁי ה' וְהִשְׁתַּמֵּשׁ אוֹ נָטַל דָּבָר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת הַבּוֹרֵא שֶׁיְּשִׁיבֵנוּ בְּתוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ מִמֶּנּוּ, וּבְכָךְ יְנֻקֶּה מֵאוֹתוֹ הֶעָווֹן וְיָשׁוּב הַכֹּל לִמְקוֹמוֹ. וְלִכְאוֹרָה מַה הִרְוִיחָה הַתּוֹרָה בְּצִוּוּי זֶה? אִם לְכַפֵּר לוֹ עַל הֶעָווֹן – הֲרֵי יֵשׁ אֶת הַקָּרְבָּן אוֹתוֹ מְחֻיָּב הוּא לְהָבִיא לְכַפָּרָתוֹ, וְאִם כֵּן לָמָּה עָלָיו גַּם לְהוֹסִיף מַשֶּׁהוּ עַל מַה שֶּׁמָּעַל?

וּמַה שֶּׁנִּרְאֶה בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא הוּא שֶׁאָדָם שֶׁמָּעַל וּבָגַד בְּאֵמוּן הַזּוּלָת, וְעָבַר עַל דְּבָרוֹ וְעָשָׂה לוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כַּהֹגֶן, לֹא יוּכַל לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ וּלְהַבִּיעַ אֶת חֲרָטָתוֹ וּבָזֶה לְהַחְזִיר אֶת הַמַּצָּב לְקַדְמוּתוֹ. שֶׁהֲרֵי סוֹף סוֹף רִחוּק וּפֵרוּד נַעֲשָׂה כָּאן, וְהַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּינֵיהֶם נִתְרוֹפֵף, וּמֵעַתָּה בְּנָקֵל לוֹ לָשׁוּב עַל טָעוּתוֹ וְלִמְעֹל בּוֹ בַּשֵּׁנִית. וּכְמָשָׁל לְמַסְמֵר הַתָּקוּעַ בַּקִּיר, וּבָא אֶחָד וְהוֹצִיאוֹ – אִם יָשׁוּב לְהַכְנִיס אֶת אוֹתוֹ הַמַּסְמֵר לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם בָּרוּר לְכֻלָּנוּ שֶׁיְּהֵא רוֹפֵף וְחַלָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יִרְחַק הַיּוֹם עַד שֶׁיִּפֹּל הַמַּסְמֵר מֵעַצְמוֹ. כֵּיוָן שֶׁבְּעֵת הוֹצָאָתוֹ נוֹצַר פַּעַר וְרֶוַח בֵּין הַמַּסְמֵר לַחֹר. אִם כֵּן מַהִי תַּקָּנָתוֹ? שֶׁיִּקַּח מַסְמֵר גָּדוֹל יוֹתֵר וְיִנְעַץ בַּמָּקוֹם, וְזֶה וַדַּאי יִתָּקַע בְּחָזְקָה וְלֹא יֵצֵא בַּשֵּׁנִית אֶלָּא בְּכֹחַ גָּדוֹל. כָּךְ כַּאֲשֶׁר מָעַל אָדָם בַּקֳּדָשִׁים, וְנֶהֱנָה בְּאִסּוּר מִכְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ, גַּם אִם יִתְחָרֵט עַל כָּךְ וִיכַפֵּר בַּקָּרְבָּן עֲדַיִן בְּנָקֵל יוּכַל לָשׁוּב לְסוּרוֹ. לָכֵן הֻצְרַךְ שֶׁיַּחְזִיר יֶתֶר עַל מַה שֶּׁנָּטַל וְנֶהֱנָה, וּבָזֶה יְהַדֵּק אֶת הַקֶּשֶׁר וְהַהַעֲרָכָה שֶׁלּוֹ כְּלַפֵּי הַקֳּדָשִׁים, וּמִכָּאן וָהָלְאָה יוּכַל לַעֲמֹד אֵיתָן וְלֹא לָשׁוּב עוֹד עַל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה.

חֲכָמֵינוּ זָ"ל לִמְּדוּנוּ אֶת הַכְּלָל "שָׁנָה וּפֵרֵשׁ קָשֶׁה מִכֻּלָּם"פסחים (מ"ט ע"ב). וראה בפירוש רש"י ז"ל שם שפירש בדרך קצת שונה. . וְלִכְאוֹרָה לָמָּה? מַדּוּעַ? הֲרֵי הַהִגָּיוֹן אוֹמֵר לְהֵפֶךְ: שֶׁסּוֹף סוֹף יֵשׁ לוֹ יְסוֹדוֹת טוֹבִים, וְזִכְרוֹנוֹת נְעִימִים, וּמִסְתַּבֵּר הַדָּבָר שֶׁעוֹד יָשׁוּב בְּיוֹם מִן הַיָּמִים אֶל צוּר מַחֲצַבְתּוֹ? אִם כֵּן מַדּוּעַ כָּל כָּךְ הִתְיָאֲשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִזֶּה שֶׁהָיָה קָרוֹב לַה' וְנִתְרַחֵק? אֶלָּא גַּם זֶה מֵהַטַּעַם הָאָמוּר, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְרַחֵק פַּעַם אַחַת – מִכָּאן וָהָלְאָה לֹא יִקְשֶׁה בְּעֵינָיו הַדָּבָר לְהִתְרַחֵק בַּשֵּׁנִית, וְגַם אִם יָשׁוּב - לֹא נִרְאֶה שֶׁיַּחְזִיק הַדָּבָר לִזְמַן רַב. לָכֵן גַּם כֵּן הִזְהִירוּנוּ שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ מִכָּאן וָהָלְאָה נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּראמרת רב הונא ביומא (פ"ו ע"ב). – כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הִתְרַגֵּל לַעֲבֹר וְלָשׁוּב מִמֶּנָּה, וְרֶגֶשׁ הַחֲרָטָה וְהַמַּצְפּוּן קָהָה בְּלִבּוֹ, עַד שֶׁנִּרְאֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ זֶה בְּסֵדֶר שׁוּב לַעֲבֹר, וְאֵין דָּבָר הַמְעַכְּבוֹ מִלַּחְטֹא. וּמִכָּאן יָצְאָה הַצְהָרַת הַתַּנָּא: כָּל הָאוֹמֵר אֶחְטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָהמשנה ביומא (פ"ה ע"ב). - כֵּיוָן שֶׁבְּטֶרֶם שֶׁחָטָאתָ עוֹד הָיְתָה בְּךָ הַיִּרְאָה מִן הַחֵטְא, רַק הֶאֱמַנְתָּ שֶׁמִּיָּד לְאַחַר מִכֵּן תָּשׁוּב, אַךְ בְּרֶגַע שֶׁיָּצָאתָ מִמְּחִצַּת הַבּוֹרֵא כְּבָר "נִשְׁתַּחְרֵר הַלַּחַץ" מִלִּבְּךָ, וְנָקֵל בְּיָדְךָ לְהַמְשִׁיךְ וְלָצֵאת עוֹד וְעוֹד, לָרֶדֶת מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי.

בְּמִצְוָה זוֹ הֶעֱנִיקָה לָנוּ הַתּוֹרָה אֶת הַפִּתְרוֹן לְמִי שֶׁכְּבָר שָׁנָה וּפֵרֵשׁ, לָזֶה שֶׁעָבַר וְשָׁנָה, לְאֶחָד שֶׁהָרֶגֶשׁ וְהַמַּצְפּוּן דָּהָה וְנֶעְלַם מִלִּבּוֹ. הֲכֵיצַד יְבַסֵּס אֶת תְּשׁוּבָתוֹ? מַה יַּעֲשֶׂה בְּכָל זֹאת כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם חֲזָרָתוֹ? אָז כְּמוֹ שֶׁבִּמְשַׁל הַמַּסְמֵר עָלָיו לָקַחַת מַסְמֵר גָּדוֹל יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן, כָּךְ עַל זֶה הָאָדָם יִהְיֶה לְהוֹסִיף עַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָיָה בִּתְחִלָּה, וְלִטְמֹן אֶת עַצְמוֹ עָמֹק יוֹתֵר בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹתֶיהָ, לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹדֶשׁ וּלְהַרְחִיב אֶת גְּבוּלוֹת הַקְּדֻשָּׁה, וְכָךְ הַקֶּשֶׁר הַגָּדוֹל וְהֶחָדָשׁ שֶׁיִּרְקֹם לוֹ עִם בּוֹרֵא עוֹלָם יוּכַל בע"ה לַעֲמֹד וּלְהִתְקַיֵּם לְאֹרֶךְ זְמַן.

כָּךְ הוּא הַדָּבָר גַּם בֵּין בְּנִי אָדָם. יֶשְׁנוֹ רֶגֶשׁ עָדִין וְעָמֹק הַנִּמְצָא בְּתוֹכְכֵי הָאָדָם הַנִּקְרָא "אֵמוּן". זֶהוּ הָרֶגֶשׁ שֶׁהָאָדָם שׁוֹמְרוֹ לְמִקְרִים מְיֻחָדִים, וְלַאֲנָשִׁים בּוֹדְדִים שֶׁהוֹכִיחוּ אֶת עַצְמָם וְרָכְשׁוּ מִמֶּנּוּ אֶת אֱמוּנוֹ בְּדָמִים מְרֻבִּים. אָדָם שֶׁנּוֹתֵן אֵמוּן בַּחֲבֵרוֹ – כָּמוֹהוּ כְּמִי שֶׁהִפְקִיד אֶת נִשְׁמָתוֹ בִּידֵי אוֹתוֹ נֶאֱמָן, וּבְיָדוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ, וְלָכֵן לֹא מְמַהֵר אָדָם לִיתֵן אֵמוּן בְּזוּלָתוֹ אֶלָּא לְאַחַר שֶׁנִּסָּהוּ כַּמָּה פְּעָמִים. מִמֵּילָא, אִם מָעַל אָדָם בֶּאֱמוּנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ – לֹא יוּכַל לָשׁוּב וּלְקַבְּלוֹ הֵימֶנּוּ כְּבַתְּחִלָּה. מִכָּאן וָהָלְאָה כְּבָר יִהְיֶה הַכֹּל שׁוֹנֶה. תָּמִיד יַחֲשֹׁד בּוֹ, לְעוֹלָם יַחְשֹׁש מִמֶּנּוּ, וְאִם בְּכָל זֹאת יַחְפֹּץ הַלָּה לָשׁוּב וְלִרְכֹּשׁ אֶת אֵמוּנוֹ – יִצְטָרֵךְ לְהוֹכִיחַ אֶת עַצְמוֹ בִּדְבָרִים גְּדוֹלִים וּמַשְׁמָעוּתִיִּים בְּהַרְבֵּה יוֹתֵר.

מִבֵּין כָּל הַנִּבְרָאִים בָּחַר הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא בְּאָדָם אֶחָד שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ לוֹ לְשָׁלִיחַ, לִמְתַוֵּךְ וּלְמוֹסֵר הַתּוֹרָה – מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה. וּבְוַדַּאי הִבָּחֲרוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְתַפְקִיד זֶה הָיְתָה כְּרוּכָה בְּסִבּוֹת רַבּוֹת, כְּגוֹן מִדּוֹתָיו הַנֶּאֱצָלוֹת וּמְסִירוּתוֹ הַמֻּפְלָאָה, אוּלָם אֶת עִקַּר סִבַּת הִבָּחֲרוּתוֹ גִּלָּנוּ הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא בְּאָמְרוֹ: "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא"במדבר י"ב, ז'. . בּוֹ אֲנִי בּוֹטֵחַ, עָלָיו אֲנִי סוֹמֵךְ, וְנֶאֱמָנוּתוֹ כְּלַפֵּי הִיא זוֹ שֶׁהִכְרִיעָה אֶת הַכַּף, וְהֶעֱנִיקָה לוֹ אֶת תֹּאַר "אִישׁ הָאֱלֹקִים", וְלֹא שׁוּם דָּבָר אַחֵר. מַה שֶׁשּׁוּב מְלַמְּדֵנוּ כַּמָּה חֲשׁוּבָה הִיא מִדַּת הַנֶּאֱמָנוּת בְּעֵינֵי בּוֹרֵא הָעוֹלָם.

גַּם הַהֲלָכָה מְיַחֶסֶת מִשְׁקָל נִכְבָּד לְמֻשַּׂג "נֶאֱמָנוּת". שֶׁסָּתַם אָדָם הֶאֱמִינָה בּוֹ הַתּוֹרָה בִּדְבַר אִסּוּרעל פי הכלל (גיטין ב' ע"ב) ש"עד אחד נאמן באיסורין", וראה שלחן ערוך יורה דעה (סימן קכ"ז) מהם התנאים לנאמנותו. , וְעַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָרדברים י"ט, ט"ו. וראה דיניהם בשלחן ערוך חושן משפט הלכות עדות. , וְהָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת עַל סְפִירַת יְמֵי טָהֳרָתָהּ וְעַל טְבִילָתָהּכן דרשו בתלמוד (כתובות ע"ב ע"א) מהפסוק (ויקרא ט"ו, כ"ח) "וספרה לה שבעת ימים" – לה לעצמה. , אוּלָם בְּאִם נִתְפַּס אֶחָד מֵאֵלּוּ מְשַׁקֵּר וּמוֹעֵל בְּנֶאֱמָנוּתוֹ – מִיָּד אִבֵּד אֶת כֹּחַ נֶאֱמָנוּתוֹ, וְלֹא נַאֲמִין לוֹ בִּדְבָרָיו אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיּוֹכִיחַ אֶת חֲרָטָתוֹ וְאֶת נֶאֱמָנוּתוֹ יוֹתֵר מֵהָרָגִיל, בִּתְשׁוּבָה גְּמוּרָה וּבְשִׁנּוּי הַמַּעֲשִׂים לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, אוֹ שֶׁיָּבִיא הוֹכָחוֹת מוּצָקוֹת וּבְרוּרוֹת לִדְבָרָיו, כַּמְבֹאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וּבְסִפְרֵי הַהֲלָכָהראה שלחן ערוך חושן משפט (סימן ל"ד) ויורה דעה (סימן קפ"ה) ובאחרונים. .

וְהִנֵּה אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקִים אוֹתָנוּ אֶת כָּל זֹאת, נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים שֶׁכְּדַאי לוֹ לָאָדָם לַחֲשֹׁב הֵיטֵב בְּטֶרֶם מוֹעֵל הוּא בְּקָדְשֵׁי שָׁמַיִם, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא הִפְקִיד בְּיָדֵינוּ אֶת הַדָּבָר הַיָּקָר לוֹ מִכֹּל – זוֹ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּמִצְווֹתֶיהָ, אָז כַּמָּה עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִמְעֹל בְּתַפְקִידֵנוּ זֶה וּלְשָׁמְרָהּ מִכָּל מִשְׁמָר, כִּי דַּי בִּמְעִילָה אַחַת וּכְבָר אָבְדָה נֶאֱמָנוּתֵנוּ כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵאוכפי שאמר בר קפרא (מדרש רבה דברים ד', ד'): אמר הקב"ה לאדם נרי (התורה) בידך ונרך (הנפש) בידי, אם אתה משמר את נרי אני משמר את נרך, ואם אתה מכבה את נרי אני מכבה את נרך. . וְכָךְ הוּא הַדָּבָר גַּם בְּקָדְשֵׁי הָאָדָם – שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא לִמְעֹל בָּאֵמוּן שֶׁל חֲבֵרוֹ, ולא לְנַצֵּל אֶת הָאֵמוּן שֶׁנִּתָּן בּוֹ לְרָעַת זוּלָתוֹ, כִּוּוּן שֶׁאִם יְאַבְּדֶנּוּ יִהְיֶה לוֹ קָשֶׁה מְאֹד לָשׁוּב וְלִרְכֹּשׁ אֶת אֱמוּנוֹ מֵחָדָשׁ, מַה שֶּׁיִּדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ רַבּוֹת וּנְצוּרוֹת.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה