בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר חֻמְרַת הַקִּרְבָה אֶל הָעֲרָיוֹת עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד רְאֵה בְּסֵפֶר הַיְצִירָהפרק א' מאמר ג'. שֶׁהוּבָא כִּי בְּרִית הַלָּשׁוֹן מְכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד בְּרִית הַמָּעוֹר, וּבֵאֵר הָרה"ק רַבִּי צְבִי אֱלִימֶלֶךְ מִדִּינוֹב זִיעָ"א שֶׁכְּשֵׁם שֶׁבִּבְרִית הַמָּעוֹר יֶשְׁנָם שְׁנֵי צִנּוֹרוֹת שֶׁהָאֶחָד מַשְׁפִּיעַ בַּקֹּדֶשׁ לְהוֹלִיד וְהַשֵּׁנִי מַשְׁפִּיעַ בַּטֻּמְאָה לִיתֵן הַמּוֹתָרוֹת אֶל הַחִיצוֹנִים, כָּךְ גַּם בִּבְרִית הַלָּשׁוֹן יֶשְׁנָם שְׁנֵי צִנּוֹרוֹת – הַקָּנֶה וְהַוֶּשֶׁט, וְיָכוֹל לְדַבֵּר וְלֶאֱכֹל בְּפִיו דִּבְרֵי תּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה אוֹ חָלִילָה לְהֵפֶךְ דְּבָרִים אֲסוּרִים וּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹתראה מה שכתב באורך בספרו "בני יששכר" חודש ניסן (מאמר ד') מחומרת הדיבור בלשון לעז. .
וְלָכֵן אִם מְדַבֵּר דִּבּוּרִים אֲסוּרִים הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁמּוֹצִיא זַרְעוֹ לְבַטָּלָה חָלִילָה, וְגָדוֹל עֲווֹנוֹ מִנְּשׂוֹא. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַזֶּרַע שֶׁל הָאָדָם הוּא קֹדֶשׁ וְהוּא כֹּחוֹ וְחַיּוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם וְצָרִיךְ לְשָׁמְרוֹ, כָּךְ גַּם הַדִּבּוּר הוּא חֵלֶק מִנִּשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם וְחַיּוּתוֹ וְצָרִיךְ לְשָׁמְרוֹ בַּקְּדֻשָּׁה. וְלָכֵן אָמְרוּ אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁהאימרת רבי יוסי בן יוחנן באבות (פרק א' משנה ה'). שֶׁהוּא בִּכְלַל אֲבִיזָרַיְיהוּ דְּגִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעָתִיד לִיתֵן אֶת הַדִּין עַל כָּל שִׂיחָה יְתֵרָה שֶׁשָּׂחראה חגיגה (ה' ע"ב) שרב דרש כן על הפסוק (עמוס ד', י"ג) "ומגיד לאדם מה שיחו". .
מצוה קצ"ח: שלא לגלות ערות אחות אמו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
"עֶרְוַת אָחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא"ויקרא י"ח, י"ג. .