בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר עִנְ?יַן טֻמְאַת הַיּוֹלֶדֶת שִׁבְעָה יָמִים עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד רְאֵה בְּסֵפֶר "עֵץ הַחַיִּים" לְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן חַנִּין זִיעָ"אבבאור מצוה רמ"ג. שֶׁכָּתַב לְבָאֵר שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁצַּעַר הַיְלוּדָה שֶׁל הָאִשָּׁה הוּא עֹנֶשׁ עַל חֵטְא אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת, שֶׁאָז הֵטִיל הַנָּחָשׁ אֶת זֹהַמְתּוֹ בְּחַוָּה, לָכֵן זֶהוּ עָנְשָׁהּ שֶׁבְּעֵת שֶׁכּוֹרַעַת הָאִשָּׁה לָלֶדֶת בָּא הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי וּמַכִּישָׁהּ בְּצִירֵי וּבְחַבְלֵי הַלֵּידָה, וְזֶהוּ הָעֶצֶב שֶׁל לֵדָתָהּ שֶׁנִּגְזַר עָלֶיהָ.
וּבִהְיוֹת שֶׁכָּךְ, לָכֵן כָּל אוֹתָם דָּמִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנָּה בְּאוֹתָם יָמִים מְקוֹרָם הוּא מִסִּטְרָא דִּמְסַאֲבָא, וְלָכֵן טִמְּאָתָהּ הַתּוֹרָה עַד שֶׁיַּעַבְרוּ שִׁבְעַת יְמֵי הָרָעָה וְתַתְחִיל לְהִטָּהֵר מִדָּמֶיהָ.
מצוה קס"ז: שלא יאכל טמא מן הקדשים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
"בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע"ויקרא י"ב, ד. .