בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר עִנְיַן הַנִּמְצָא בְּמַיִם עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד רְאֵה בְּסֵפֶר "שַׁעַר הַמִּצְווֹת" מֵרַבֵּנוּ הָאֲרִיזָ"לפרשת עקב בד"ה "ונחזור", והובא גם כן בספר נגיד ומצוה למהר"י צמח בהנהגת נטילת הידים. שֶׁהֵבִיא שֶׁהָיָה מַזְהִיר לְתַלְמִידָיו שֶׁכְּשֶׁבָּאִים לִשְׁתּוֹת מִמֵּי נָהָר אוֹ מַעְיָן שֶׁלֹּא יִשְׁתּוּ יְשִׁירוֹת מֵהַנָּהָר, אֶלָּא יִקְּחוּ הַמַּיִם בְּיָדָם אוֹ בִּכְלִי וְרַק אָז יְבָרְכוּ וְיִשְׁתּוּ.
וְטַעַם הַדָּבָר הוּא בִּהְיוֹת שֶׁפְּעָמִים שֶׁבַּמַּיִם יִהְיוּ מְצוּיוֹת אֵילוּ נְשָׁמוֹת הַמְגֻלְגָּלוֹת שָׁם, וְשֶׁמָּא בִּגְלַל אֵיזֶה חֵטְא שֶׁבְּיַד הָאָדָם תִּתְעַבֵּר בּוֹ נִשְׁמַת רָשָׁע הַמְגֻלְגֶּלֶת בְּאוֹתָם הַמַּיִם וְתַזִּיק לוֹ. לָכֵן יִקַּח מֵהַמַּיִם בְּיָדוֹ וִיבָרֵךְ בְּכַוָּנָה, וְכוּלֵי הָאי וְאוּלַיועיין שם שהביא בהאריז"ל עצמו שהיה כידוע בקיא גדול בגלגולי הנשמות, והיה מביט ומכוון את כוונותיו עד שבכח כוונתו היה מגרש ודוחה משם את הרוח או הנפש המגולגלת שם, ואחר כך היה שותה מן המים ההם, ולאחר מכן היתה חוזרת הרוח ההיא למקומה. .
מצוה קס"ה: שלא לאכל מן השרצים המתהוים מן העפוש
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
"וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ"ויקרא י"א, מ"ד. .