בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר עָנַיִן קָרְבָּן הַשְּׁלָמִים עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד רְאֵה בְּסֵפֶר "תּוֹרַת הָעוֹלָה"בחלק ג' פרק י"ב. לְרַבִּי מֹשֶׁה אִיסֶרְלִישׁ זַצַ"ל שֶׁכָּתַב שֶׁקָּרְבַּן הַשְּׁלָמִים הוּא קָרְבָּן הַמּוֹרֶה עַל שְׁלֵמוּת הַמַּקְרִיב. וּבִהְיוֹת שֶׁכָּךְ, לָכֵן רוֹב מִינֵי הַשְּׁלָמִים הִנָּם רַק שֶׁל הַיָּחִיד, שֶׁכֵּן בְּיָחִיד תִּתָּכֵן שְׁלֵמוּת הַנֶּפֶשׁ וְהַמַּעֲשִׂים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַצִּבּוּר שֶׁמִּן הַנִּמְנָע הוּא שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַצִּבּוּר שְׁלֵמִים בְּמַעֲלָתָם וּבְמַעֲשֵׂיהֶם, וּמִמֵּילָא לֹא יוּכְלוּ לְהָבִיא קָרְבַּן שְׁלָמִים, מִלְּבַד לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה שֶׁאָז זוֹכִים יִשְׂרָאֵל לִשְׁלֵמוּת נַפְשָׁם בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים"דברים ה', כ"ו. ושם מדבר הכתוב לאחר מעמד קבלת התורה. , אֲזַי רְאוּיִים הֵם לְהַקְרִיב קָרְבַּן שְׁלָמִים, וְהֵם שַׁלְמֵי צִבּוּר שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת.
וּמִטַּעַם זֶה גַּם כֵּן אֵין הַשְּׁלָמִים בָּאִים מִן הָעוֹף כְּלָל, אֶלָּא מִן הַבְּהֵמָה בִּלְבַד, וְזֶה בִּהְיוֹת שֶׁבְּקָרְבְּנוֹת הָעוֹפוֹת אֵין דִּין זַכְרוּת וְנַקְבוּתכן ילפינן בתמורה (י"ד) ובמנחות (כ"ה) שאין דין תמות וזכרות בעופות כלל. , וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין זָכָר וּנְקֵבָה אֵין שְׁלֵמוּת, לָכֵן אֵין מְבִיאִים מִן הָעוֹפוֹת לִשְׁלָמִים, אֶלָּא מִן הַבָּקָר וּמִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים בִּלְבַד.
מצוה קמ"ב: שלא להותיר מבשר הקרבנות
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
"וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר"ויקרא ז', ט"ו. .