פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם השמטה מהליקוטים
ודשאילתון ראובן דאתייא לשמעון לקמא דינא וא"ל אית לי עליה כ' דינרים וכפר שמעון ואייתי ראובן חד סהדא אמר ליה דיינא לשמעון אזיל ואישתבע לי' אזיל ואשתבע ליה לתלתא יומי אייתי סהדא אחרינא ואסהיד באידך דינא מאי כיון דאמר ליה דיינא לראובן אייתי סהדא אחרינא ואמר אין לי עדים ואמר ליה הבא עדים ואמר ליה אין לי עדים לית ליה או דילמא אית ליה. ותו כהא דתנן כל זמן שמביא ראייה סותר הדין הכין פירושא הכי חזינא ראייה דין עד שני דאייתי ראובן לבתר דאשתבע שמעון בר מאתאבולא אתייא וא"ל דיינא אייתי עד אחרינא וא"ל לית לי לא שווייא עדות דהדין עד שני שום מידעם דקאמר בבבא שני דמתני' אמרו ליה הבא עדים ואמר אין לי עדים הבא ראי' ואמר אין לי ראייה ואח"כ הביא עדים והביא ראייה אינן כלום וכן הלכה. ואע"ג דפליג רשב"ג דאמר מה יעשה לא היה יודע שהיה לו עדים ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראייה והביא ראייה. לית הלכתא כרשב"ג דאמר רבה בר בר חנה הלכה כדברי חכמים ואמר רבה בר בר חנה אין הלכה כרשב"ג ואמרינן פשיטא כיון דאמר הלכה כדברי חכמים ממילא אין הלכה כרשב"ג מהו דתימא בהא הוא דאין הלכה כרשב"ג הא בכולהו הלכה כוותיה קמ"ל דלא. הלכך לא שווייא עדות דהדין שני שום מידעם ואיפטר ליה שמעון בהאי שבועה:
דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול בשטר ובעל פה ודשאילתון מהשנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה וכו' אמר ר' יוסי בד"א וכו' ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי ורבא אמר רב נחמן הלכה כר' הילכתא כר' או כר' יוסי והיכא דאיכא שטרות דחתימין עליה תרי סהדי וחתים נמי קרוב מיפסיל ליה והא תנן מילהו בקרובין כשר או דילמא האי גמ' דבאיזה צד היכא דמסהדא בתוך כדי דיבור בעל פה היכין מתוקמא הכי חזינן דשמעתא דגט פשוט עדות דשטר דקאמר מילהו בקרובין כשר והאי דבאי זה צד בעדות דעל פה ואע"ג דר' יוסי פליג בין דיני ממונות לדיני נפשות דאמר בד"נ תתקיים עדותן בשאר אפי' הכין הלכה כר' חדא דקא פסיק כוותי' רב נחמן ורב נחמן בתרא הוא והלכה כבתראי ועוד דקא מסייע קרא על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים הוה ליה לקרא למיכתב ע"פ ג' עדים או על פי שנים עדים דהכין אורחא למה אמר על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים חד מן טעמי להקיש שלשה לשנים מה שנים ימצא אחד מהם קרוב או פסול עידותן בטילה אף שלשה נמצא קרוב או פסול עידותן בטילה ומניין אפי' ק' עדים ת"ל עדים ולא מיפלג בין דיני ממונות לדיני נפשות כר' ור' יוסי מוקי לה בדיני נפשות א בל בדיני ממונות אמר תתקיים עדותן בשאר הלכך מן הלין טעמי הלכה כר':
ודשאילתון ראובן שירד לתוך חורבתו ובנה שם חנות ובא שמעון ונטל את הבניין בשומא ואמר לו תן לי שכר קרקע אמר לו ראובן אילולי בניין שבניתי היאך הייתי דר בה אמר לו שמעון אילולי קרקע שלי בניין מה מועיל אמר לו (שמעון) ראובן חורבה שלך היו משליכין בה זבל ולא היתה לדירה בלא בניין עכשיו אם תרצה תיטול את הבניין בשומא כולהו ואם לאו אחלוץ את האבנים ואסתור את הכותל אמר לו שמעון חורבה שלי בלא בניין שווה שלשים זהובים והוצאתה עליה בבניין עשרים זהובים ועכשיו שוה חמשים זהובים בוא ונישום אח הכל לפי ממון וניתן חלק לחורבה ולבניין וראובן אמר לאי באי זה צד הדין. כך ראינו שלא כשורה עשה ראובן שירד ובנה שלא ברשות מיהא לעניין דין [שאומר[ ראובן לשמעון אם אי אתה מקבל ממני אני חולץ אבנים וסותר בניין שלי ונוטלו כדין טוען ויש לו מן הדין וכך הוא (שני) הדין אם עושים פשרה זה עם זה ועושים שלום על דבר מוטב ואם רוצה ראובן לסתור בניין שלו ויטלהו הרשות בידו ויש לו מן הדין. שכך אמרו חכמים איתמר היורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות ואמר הלה קוריי ואבניי אני נוטל שומעין לו או אין שומעין לו רב נחמן אמר שומעין לו ורב ששת אמר אין שומעין לו והלכה כרב נחמן ואמר מיתיבי אין שומעין לו רשב"ג אומר בית שמאי אומר שומעין לו ובית הלל אומר אין שומעין רב נחמן דאמר כבית שמאי לא הוא דאמר כי האי תנא דתניא שומעין לו וב"ה אומר אין שומעין לו ואמר מאי הוי עלה אמר רבי יעקב אמר ר' יוחנן בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו מאי טעמא משום יישובה של ארץ ישראל מאי בינייהו איכא בינייהו חו"ל. שמעינן מינה דבית אפי' בא"י שומעין לו ויש לו רשות לסתור בשדה בא"י אין שומעין לו משום יישובה של א"י בח"ל שומעין לו אפי' לעקור נטיעות וכ"ש בתים וקירואן ח"ל היא לפיכך אם רוצה לסתור וליטול קורותיו ואבניו הרשות בידו:
וששאלתם שמן שנדר להדליק אותו בבית הכנסת מהו שיהו קורין לאורו בתלמוד כשאמרו חכמים שלא לקרות בנר של שבת לא משום קדושה אלא שמא יטה וכמעשה דר' ישמעאל אבל בחול מותר לקרות באורו בין תלמוד בין כל צרכיו. וא"ת דקאמר לעניין חנוכה אמר רב יהודה אמר רב אסי אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה הכא לנהורא קא מיכוון להרבות מאור בבית הכנסת כמה דקרי בתלמוד ובהלכות טפי איכא מצוה ומקבל שכר מדליק וקורא:
סוף הספר