פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן שא
ועל שטר המתנה שאמרת שנוהגין לבת אחר התגבה עם הכתובה ואם לאו. אם ישנה שטר מתנה בידה תגבה על מה שכתב בה ואפי' מן היתומים לבד הכתובה. ואם אינו בעין אינה יכול' להוציא כלום מן היתומים בשבועתא. אבל אם היא תופשת תשבע ותגבה הכל במתנה והכתובה. כך השיבוך רבותינו ע"ה והברכה ועלינו בזכותם. אבל רבינו שלמה בר' שמשון פוטרה בלא גט מראי' שכתב במסכת קידושין וכן קטן שקידש אע"פ ששיגר סבלונות וכו'. ואף הרב רבינו קלונימוס מרומי נ"ע פוטרה בלא גט ואין חששה באותן הקידושין ומראה ראי' בשאלתות דרב אחא בספר הזהיר ואני עיינתי בספר הזהיר ולא מצאתי נידמה להאי טענה שקידש לו אביו בלא דעת הבן כי אם זה המעש'. מעש' מי שהלך לקדש לבנו אשה ומשך בני אדם עמו והלכו כל הדברים על עיסקי קידושין ועסק הכתובה על דעת זקינת' והנערה היתה מבפנים בחדר ומפיה תיקנו כל הדברים על דעת הזקינה ועל דעת העדים ואמרו העדים נדע של נערה נכנס' אחותה הגדול' ושאל' את פיה בחדר ואמרה להן שאמר' הנער' כל מה שזקינתי עושה מקובל עלי ויצאו להן על הדבר הזה ואחר ימים שבאו לקדש' באו האסטרוטין וברחו הכל מפניהם ולא אכלו ולא שתו שם ונגמר ולא נגמר הדבר ולא נתקדש' ואפילו הנער' לא הית' שם אלא שהביא החתן מעט בשר ובישלו יורה אחת של בשר בבית' של נער' ונאכלה בבית' של נער' ואכלה הנער' ממנו וביום ב' מתה זקינת' וחזרה בה הנער' אחר מיתת זקינת' ובא אדם א' לקדש ובא אביו של אותו הנער ואמר מקודשת היא לבני ובאו העדים והעידו בדבר שכתוב למעל' כך הי' המעשה. שואלין למי הי' הבשר ושאלו ואמר השליח נתן לי אביו של נער כסף אחד ליקח בשר ולקחתי והולכתי את הבשר לבית הנער' משמו של אבי הנער וקיבל' אותו אחות' הגדולה ממני ושאלו את הנער' אכלת מן הבשר אמר' כן אלא ששאלתי אחותי הגדול' הבשר הזה מהיכן הוא אמר' לי אחותי בהמה אחת הית' לנו והית' מסוכנת ושחטנוה כיון שאמר' לי כן אכלתי מן הבשר אחותי אמר' לי וסמכתי עליה. יצאה ממני וחזרה עוד ואמר לי כן וכן אמרתי לה איני מקבלת עלי ויצא' ממני איני יודעת מה אמר לה והנער' יתומה ועומדת על פירק' אבל הנער לא הביא סימנין בן י"א שנה. כך הוא המעש'. תשבע הנער' (אחות') במעמד אחות' הגדולה שלא ידעה שהבשר משל אביו של נער הי' ושלא שלחו אביו של נער בדעת זו לשם קידושין בספר תורה ומותרת היא לינשא לכל שתרצ' בלא גט ולכהן מותרת. ומזה בקש לדקדק מה שמשביעין אות' שלא קבלתי לשם קידושין לפי שהיא עומדת על פירק' ואינה יכול' למאן ואילו הית' קטנה כמו הנער הקטן אפי' קיבלתן לשם קידושין ואחר כך ממאנת מצי למאן ואינה צריכ' גט. ותמהתי על זה ואלו הית' קטנה פחות' מבוגרת והשיאוה אביה ואמה ואפי' קידש' גדול מצי למאן לכשגדל' וכל שכן בשקידש' אביו של נער והנער הי' קטן בן י"א שנה. ומצאתי ראי' בהלכות גדולות שקידושין של קטן לאו כלום הם דהכי מסקי' במילתא קטן שקידש אין קידושיו קידושין ואין כתובתו כתובה. ואם נשא אשה (אחרת אותן קידושין) והוליד בנים ועדיין לא הגיע לי"ג שנה ויום א' אין קידושיו קידושין ואין כתובתו כתוב' אבל בניו כשרים הם ונקראין על שמו. ואם בא להוציא אין צריך ליתן גט. וכשיגיע לי"ג שנה ויום אחד יחזור ויקדש ויכתוב כתוב' אחרת. ואם לשהות אשתו בלא כתוב' וקידושין לאחר י"ג שנה מפני שכתוב' הראשונ' אין משתעבדין בה נכסים. ואם בא עליה לאחר י"ג שנה ויום א' אע"פ שלא קידש ולא [כ'] כתוב' אחרת ומבקש לגרשה צריכ' גט שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וקנאה בביא'. ומהכא מצי למידק מדקאמר כשיגיע לי"ג שנה ויום א' יחזור ויקדש מכלל דאותן קידושין הראשונים כשקידש כשהוא קטן ולא כלום הן שלא קנא' בביא' ואינה צריכ' הימנו גט על אותן קידושין הראשונים בשלא קידש' לאחר י"ג שנה ולא בביא' וזה פירש רבינו שלמה העוש' את חבירו שליח לקדש לו אשה אינו צריך לכתוב לו שטר הרשא' בקנין אלא כך יכתוב לו בפנינו אנו חתומי מטה מינה פב"פ את פ' לקדש לו אשה פל' בת פ' ויחתמו העדים דשליח שעש' בעדים כשר בין הוא לפניו בין אינו לפניו. הרשא' זו למה. לא הוצרכו הרשא' אלא להוציא חפץ מיד חבירו. ושליח שמקדש אומר תהא לפ' ב"פ כדת משה וישראל. כך הורה רבי וכך נהגו העם: