פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן ש
השולח קידושין לאשה זכרון עדות וכו' ומיניתיו שלוחי כדי שילך במקום פל' ויקדש אשה פל' כדת משה וישראל ותהא ידו כידי ופיו כפי ודבורו כדבורי וכל תנאי שהוא עושה לה ליתן יהא שריר ומקויים וכו' וכל מה שעושה יהא עשוי וקנינא וכו'. ועוד בדבר זה שלא מיחה בקידושי עד י"ג שנה וחצי מכאן לומר לן ארצוי ארצי קמיה אחר שגדל ושתק וסבר וקבילי ולאחר מכאן חזר בו אין חזרתו חזרה גמורה וצריכה הימנו גט. ועוד שלא יהו בנות ישראל הפקר. ובכל ענין אין לפקפק באיסור [אשת] איש ואם נפשך לומר ונרצ' האב אמרינן נתרצה הבן לא אמרינן. יש להשיב דהא לא משתעי אלא בגדול שקידשו אביו שלא מדעתו ורגלים לדבר דבגדול משתעי מדפריך ואמר דילמא לא שויה שליח. ואי בקטן והא אין שליח בקטן. ועוד ראיה לדבר דתפשי קידושי האב שקידש לבנו קטן דזה אחד מן הדברים דחייב למולו ולפדותו וללמדו ספר וללמדו אומנות ולהשיאו אשה מה הנך בקטן דהוא בן ט' ראוי לביאה. ועוד ראי' אחרת דבקטן מיירי מדאמר חייב אדם ליטפל בבנו עד י"ג שנה מכאן ואילך אומר ברוך שפטרני מעונשו של זה. מדפטור מכאן ואילך מכלל דעד השתא בחיוב עליו ושלום: