אור ברסלב
פרדס הגדול סימן רצב

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן רצב

סימן רצא

תנו רבנן ההולך ממקום למקום אם יכול למעט ימעט ואם לאו יגלגל עמהן. ת"ר מאימתי כופין את המטות משיצא מפתח ביתו דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר משיסתם את הגולל. מעשה כשמת רבן גמליאל הזקן כיון שיצא מפתח ביתו אמר להם ר' אליעזר כפו מיטתכם. כיון שנסתם הגולל אמר להם ר' יהושע כפו מיטתכם אמרו לו כבר כפינו על פי זקן ת"ר מאימתי זוקפין את המטות בערב שבת מן המנחה ולמעלה אמר רבה בר רב הונא אעפ"כ אינו יושב עליה עד שתחשך. למוצאי שבת אע"פ שאין לו אלא יום אחד חוזר וכופה. ת"ר הכופה את מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו ואפי' עשרה מטות בעשרה מקומות כופה את כולן. ואפי' חמשה אחים ומת אחד מהן כולן כופין את מטותיהן. ואם היתה מטה אחת מיוחדת לכליו אינו צריך לכפותו אלא זוקפו. רבן שמעון בן גמליאל אומר דרגש מתיר את קרביטיו והוא נופל מאליו א"ר יעקב בר אידי א"ר יהושע בן לוי הלכה כרשב"ג. מאי דרגש אמר עולא ערס' דגדא לראיית בני אדם מציעין אותו. ת"ר ישן על גבי מטה על כסא על גבי אודייני גדול' (מכולן) על גבי קרקע לא יצא ידי חובתו א"ר יוחנן מאי טעמא שלא קיים כפיית המטה. ת"ר מכבדין ומרבצין בבית האבל ומדיחין כוסות קערות וצלוחיות בבית האבל ואין מביאין לא את המגמר ולא את הבשמים בבית האבל איני והתני בר קפר' אין מברכין על המגמר ועל הבשמים של בית האבל ברוכי הוא דלא מברכינן הא אייתויי מייתינן לא קשי' הא בבית אבל הא בבית המנחמין. אמר עולא הספד) על לב דכתיב על שדיים סופדים טיפוח ביד קילוס ברגל. ת"ר המקלס לא יקלס לא במנעל ולא בסנדל מפני הסכנה. א"ר יוחנן אבל כיון שנענע בראשו אין מנחמין רשאין לישב אצלו ר' יוחנן אמר הכל חייבין לעמוד מפני הנשיא חוץ מן האבל וחולה. א"ר יהודה אמר רב אבל ביום ראשון אסור לאכול לחם משלו מדקאמר ליה רחמנ' ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל. רבה ורב יוסף מחלפי סעודתייהו אבל אסור בנעילת הסנדל דקאמר ליה רחמנ' ליחזקאל ונעלך תשים ברגליך וחייב בעטיפת הראש דכתיב ולא תעטה על שפם. ואבל כשהוא יוצא לדרך נועל כשהוא נכנס לעיר חולץ. וא"ר אבא בר זבדא אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפלין שנאמר בהם פאר דקאמר ליה רחמנ' ליחזקאל פארך חבוש עליך וה"מ ביום ראשון. ואלו דברים שאבל אסור בהם כל שבעה אסור במלאכה ברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה לספר ולכבס ולקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש ואגדות. ואם היו רבים צריכים לו מותר ומעש' ומת בנו של ר' יוסי בציפורי ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו:

רבא בר חנאה איתרע ביה מילת' סבר דלא למיפק לבי מדרש'. א"ר חנינא ואם היו רבים צריכים לו מותר סבר לאוקומי עליה אמורא א"ל רב חנינא אם רבים צריכים לו מותר ובלבד שלא יעמיד עליו מתורגמן היכי עביד, כי תני' מעשה ומת בנו של ר' יהודה בר' אלעיי ונכנס וישב בבית המדרש ונכנס ר' חנינא בן עקיב' וישב בצדו ולחש הוא לר' חנינא בן עקיב' ור' חנינ' בן עקיב' לחש למתורגמן ומתורגמן השמיע לרבים. אסור במלאכה איתקש לחג דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג אסור במלאכה אף אבל אסור במלאכה. ברחיצה ובסיכה דכתיב וישלח יואב ורחיצה בכלל סיכה בתשמיש המטה דכתיב וינחם דוד את בת שבע ויבא אליה. מכלל דמעיקר' לא בנעילת הסנדל דכתיב ונעלך תשים ברגליך מכלל דאחר לא. ת"ר אבל כל שלשה ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה אסור בעשיית מלאכה. מכאן ואילך עושה בצינעה מלאכה בתוך ביתו ואשתו טווה בפלך בתוך ביתה. ת"ר שלשה ימים הראשוני' אינו הולך לבית האבל מכאן ואילך הולך. ואינו יושב במקום המנחמים אלא במקום המתנחמין. ת"ר אבל ג' ימים הראשונים אסור בשאילת שלום משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל מיכן ואילך שואל ומשיב כדרכו. א"ר יהודה מת שאין לו מנחמין באין עשרה בני אדם ויושבין במקומו. ההוא דהוה בשביבותיה דרב יהודה שכיב ולא הוה מנחמין כל יומא הוה דבר רב יהודה בי עשרה ואזל יתיב בדוכתיה איתחזי ליה בחלמיה תנוח דעתך שהנחת את דעתי. ת"ר כשם שאמרו אסור לגלח במועד כך אסור ליטול ציפורנים במועד דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר. וכל ל' יום אבל אסור בתספורת א' ראשו וא' כל שיער שיש בו. וכשם שאמרו אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרנים דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר והאשה מותרת בנטילת שיער אחר שבעה אמר עולא הלכה כר' יהודה באבל והלכה כרבי יוסי במועד ושמואל אמר כר' יוסי בזו ובזו דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל ל"ש דיד ול"ש דרגל והלכה בימי אבלו בגנוסטרא אסור בשינים מותר אחר שבעה בגנוסטרא מותר. אמר רב יהודה אמר רב זוג בא מחמתן לפני ר' ומר זוטרא מתני דזוג בא מחמתן לפני ר' ובקשו ממנו ציפורנים והתיר להם. ואם בקשו ממנו שפה התיר להם. ושמואל [אמר[ אף בקשו ממנו שפה והתיר להם. שפה מזוית לזוית (הנחה כל שמעכבת) א"ר אמי ובשפה המעכבת אמר רב נחמן בר יצחק ולדידי כשפה המעכבת דמי לי והני מילי בתוך שלשים אבל שבעת ימי אבלו אסור. וכן הלכה. ת"ר כל האמור בפ' כהנים כהן מטמא ואבל מתאבל עליהן ואלו הן אביו ואמו ובתו אחיו ואחותו הוסיפו עליהן אחיו ואחותו בתולה מאמו ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו. ומתאבל אדם עם אשתו ואשה עם בעלה ועם אביו ועם אמו ועם אחותו ועם אחיו בפניהם אבל בחוץ אינו מתאבל. וכהן בין על אחותה בתולה בין על אחותו נשואה בין מאביו בין מאמו ואינו מטמא אלא לאחותו בתולה מאביו ואינו מטמא לרבו כל עיקר. והלכתא מת ביום טוב שני של ר"ה מותר להתעסק בו ישראל בכל צרכיו בין צורכי דידיה בין צורכי קבר כדאמר רבא מת בי"ט ראשון מתעסקין בו עממים בי"ט שני מתעסקין בו ישראל. ואפי' בשני ימים טובים של ר"ה. אמרו לו מת אחיו וכסבור ראובן ונמצא שמעון יצא ידי קריעה. כי נח נפשיה דרב ספרא לא קרעו רבנן עליה אמרו לא גמרינן מיניה מידי. א"ל אביי מי תניא הרב שמת חכם תניא ועוד כל יומא שמעתתיה בפומן בי מדרשא סבור מיניה מה דהוה הוה אמר להו אידי בר אבין תני' חכם כ"ז שעסוקין בהספדו סבור למקרע לאלתר אמר להו רב אידי בר אבין חכם עיקר כבודו בהספדו וחכם כבודו במטה ראשונה וכבודו דרך פתחים. כי נח נפשיה דרב חסדא סבר לאותובי ס"ת אפורייה אמר להו רב יצחק בר אבדימי מילתא דלרביה לא סבירא ליה לדלי' ניקום וניעביד ליה סבור למשלל קירעייהו. אמר להו ר' יצחק בר אמי תניא חכם כיון שחוזרין פנים מאחורי המטה שוללין אמימר שכיב ליה בר ברא קרע עליה אתא בריה קרע באפיה אידכר דמיושב קרע קם קרע מעומד אמר לי' רב אשי לאמימר קריעה מעומד מנא לן דכתיב ויקם איוב ויקרע את מעילו. אמר רב יהודה אמר רב כל המתקשה על מתו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה. ת"ר אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכה להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו אל תבכו למת יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור ג' לבכי ז' להספד ל' לגיהוץ ולתספורת מכאן ואילך אמר הקב"ה אין אתם מרחמין בו יותר ממני. ת"ר מי שמתו מוטל לפניו כו' כתב בברכות איתתא דמית ליה גברא אסור לאיניש אחרינא לשדרא לה כסא דברכת' דאבילותא מ"ט משום דגברא נוכראה אסור ליה לשדורי כסא לאיתתא דלאו דיליה אבל ודאי אית תמן אבוה או אמה או בנה או אחיה שפיר דמי לשדורי לה אינהו כסא דברכתא דאבילותא. ת"ר הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו אין קושרין את לחייו ואין פוקקין את נקביו ואין נותנין כלי מתכות ודבר המיקר על טיבורו עד שעה שימות שנאמר עד אשר לא ירתק חבל הכסף ותרוץ גולת הזהב ותשבר כד על המבוע ונרוץ הגלגל אל הבור אין סכין ואין מדיחין אותו ואין מטילין אותו על החול ולא על גבי המלח עד שעה שימות. ואין מאמצין את עיניו והנוגע בו הרי זה שופך דמים. למה הוא דומה לנר המטפטף כיון שנגע בו אדם מכבהו. אין קורעין ואין חולצין ולא מספידין ואין מכניסין ארון לבית עד שעה שימות ואין משמיעין עליו ואין משנין את מעשיו ואין שואלין שלום זה את זה בתוך העיר בד"א בכפר קטן אבל בכפר גדול מותר. המחותך והמסורס והנפלים ובן שמנה חי ובן שמנה מה. בן ט' מת אין מתעסקין עמהם לכל דבר. המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו לכל דבר. ואין קורעין ולא חולצין ולא מספידין עליו אבל עומדין עליו בשורה ואומר עליו בשורה. ואומר עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים מפני שהוא כבוד לחיים כללו של דבר כל שהוא כבוד לחיים הרבים מתעסקין בי. ואיזהו המאבד עצמו בדעת לא שעלה לראש הגג ונפל ומת אלא שאמר ראו שאני עולה לגג ע"מ ליפול (ונפל) וראו אותו שעלה לגג ונפל ומת זהו בחזקת שהאביד את עצמו בדעת. אבל אם ראו חנוק ותלוי באילן הרוג ומושלך על גבי סוכו זהו בחזקת המאבד את עצמו שלא בדעת וכל המאבד את עצמו שלא בדעת אין מונעין ממנו כל דבר. הרוגי בית דין אין מתעסקין עמהן לכל דבר. אחיהן וקרוביהן באין ושואלין בשלום הדיינין ובשלום העדים כלומר אין בלבנו עליכם כלום שדין אמת דנתם ולא היו מתאבלים אלא אוננים שאין אנינות אלא בלב ולא היו מברין עליהם שנא' לא תאכלו על הדם. כל הפורשין מדרכי צבור אין מתעסקין עמהן לכל דבר אחיהם וקרוביהם לובשין לבנים ומתעטפי' לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שאיבדו שונאי המקום ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא ואומר תכלי' שנאה שנאתים וגו'. הרוגי מלכות אין מונעין מהם כל דבר. ומאימתי מתחילין למנות משנתייאשו מלשאל אבל לא מלגנוב כיוצא בו מי שנפל לים ומי שטבע בנהר ומי שאכלתו חיה אין מונעין מהם כל דבר. מאימתי מתחילין למנות עמהן משנתייאשו מלבקש מצאוהו אברים אברים אין מונין לו עד שימצא ראשו ורובו ר' יהודה אומר השדר' והגולגולת הן רובו. מי שהיה בעלה צלוב עמה בעיר אשתו צלובה עמו בעיר. אביו ואמו צלובין עמו בעיר לא ישרה באותה העיר אא"כ היתה עיר גדולה כאנטוכייא. ולא ישרה בצד זה אבל ישרה בצד אחר. עד מתי אסור עד שיכלה הבשר כלה הבשר ואין הצורה ניכרת בעצמות:

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה