אור ברסלב
פרדס הגדול סימן רצא

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן רצא

ג"ז מהלכות אבלים מהלכות

אבל ביום שביעי מן כד עיל יומא אפילו כל שהוא מותר ברחיצה בכל מילי דהוה נהיגן בימי אבילות דקיימא לן מקצת היום ככולו ודאי שכיב ליה שיכבא מן קמי רגל חד יומא או תרין יומי ואפי' שיתא יומי אע"ג דלפני דחי לה רגל לאבילות מיניה לא אמר מקצת היום ככולו אלא כולו יומא דמעלי יומא דרגל נהוג ביה כל מילי דאבילות עד דעייל רגל דא"ר הונא בריה דרב יהושע הכל מודין שאם חל שלישי שלו להיות בערב הרגל אסור ברחיצה עד הערב מאי טעמא רגל הוא דקא דחי מינה אבילות הלכך עד דעייל רגל הוא דשרי ליה ולאו שלישי דוקא אלא אפי' חדא שעתה ואפי' שיתא יומי אבל שביעי ודאי אמרינן מקצת היום ככולו. מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. אמרו עליו על ר' יהודה בר אלעי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנס' הכלה בד"א כשאין לו כל צרכו אבל יש לו כל צרכו אין מבטלין והני מילי לכבוד מאן דקרי ותני אבל לא קרי כיון דאיכא מאן דמעסק ביה לא מבטלינן ואי ליכא מאן דמעסק ביה מבטלינן. והיכא דאיכא מת מצוה דלית ליה קוברין כולי עלמא מחייבין לאיעסוקי ביה אמר רב יהודה אמר רב המת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה והני מילי דלא מיפלגא מתא בצבורי ובחבריאתא אבל מיפלגת מתא הנך דרמי עלייהו לאיעסוקי ביה אסורים. אבל הנך אע"ג דאתו לכבוד בעלמא לא אסורים. מכבדין ומרבצין בבית האבל אבל אין מניחין את המוגמר. מי שבא לו שמועה בשבת עולה לו שבת מן המנין וקורע בא' בשבת ומברכין לו ברכת אבלים בשבת. מידי דהוה כדברי' של צינעה דאמר מר דברים של צינעה נוהג. ומי שאין לו מברכין מברך הוא לעצמו ואמר מר רב יהודאי הכי דאין מברכין ברכת אבילים בשבת כיון דקא מברכינן בתלתא או בעשרה לאו דברים של צינעה הוא. ואסור לנהוג אבילות בשבת והכי אמרו רבנן דלא ליכסי רישא בשבת. ואי אית לי' לבושא אחרינא לשנייה ללבושיה. ואי לית ליה דריה לקירעיה לאחורי וליתירנה לפורייה וליכסיה משום דבהני שבעה יומי מיתבעי ליה למיהפכיה לפורייה ולמיכבס' ולא לתירוצ' והני מילי לפרהסיא נינהו חובה אבל נעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצת ידים ורגלים בחמין כיון דמילי דצינעה נינהו לא ליעבדינהו דלנהוג בהו מנהג אבילות הלכך שבת עולה ואינו מפסקת מאי טעמא עונג כתיב בה. הרגלים מפסיקין ואין עולין מאי טעמא שמחה כתיב בהו. היכי דמי אין עולין כגון שקברו ברגל אבל קברו לפני הרגל אפי' יום א' אפי' שעה אחת בטלה ממנו גזירת שבעה. ורגל גופיה שבעה דהוו להו ארביסר. והא דקאמרת קברו ברגל אינו עולה ה"מ לענין ז' אבל לענין ל' עולה. ואי קברו ח' ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת ל' יום נמי. והיכא דמית ליה מקמי עצרת ומיקמי ראש השנה ומיקמי יום הכפורים דיום א' אינו * עולין לו למנין ארבעה עשר ההוא יומא דמיקמיה ועצרת גופיה דקיימ' לן הלכתא כרבן גמליאל. דתנן רבן גמליאל אומר ר"ה ויום הכפורים כרגלים מאי טעמא הוקשו כל המועדות כולן זה לזה ולא מיבעיא עצרת. וא"ר גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל. ת"ר מועד עצמו עולה למנין שלשים ואינו עולה למנין שבעה הלכה כדברי המיקל באבל ובעי למינהג בתר רגל שבעה ימי אבילות ומני ל' מן יומא דשכיב שיכבא ולוקמיה ואע"ג דליכא אבילות במועד דברים שבצינעה נוהג כגון תשמיש המטה. והכי אמר משמיה דמר יהודאי גאון דהיכא דשכיב ביום טוב ראשון או בשני או בחולא דמועדא או ביום טוב ראשון של י"ט שני לא נהיג אבילות עד דנפיק יומי טבי כולהון אבל יומא טבא בתרא דמדרבנן הוא מיסלק סליק ליה למנין שבעה ואבילות כלל לא לנהוג. אבל ודאי שכיב ליה שיכבא בי"ט שני של י"ט האחרון של חג כיון דעיקר מררא יום ראשון הוא נהוג בו אבילות וסליק ליה למנין ז' דכתיב אכלתי חטאת היום היום אסור ולמחר מותר. וכתיב ואחריתה כיום מר. וכיון דיום ראשון דאבל דאוריי' וי"ט אחרון ספיקא דרבנן אתי עשה דיחיד וחייל על ספק עשה דרבים. וכי קבר מת ביום אחרון דיום טוב אחרון נהיג אבילות. תנו רבנן שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים ושמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד. ואי זו היא קרובה בתוך שלשים רחוקה לאחר שלשים דברי ר' עקיבא וחכמים אומרים אחד שמועה קרובה ואחד שמועה רחוקה נוהגת שבעה ושלשים. ואמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן כל מקום שאתה מוצא יחיד ורבים הלכה כדברי המרובים חוץ מדבר זה שר' עקיבא מיקל וחכמים מחמירין והלכה כר' עקיבא כדברי המיקל. ואפי' לשמועת אביו ואמו דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל ואידי ואידי מחייב קריעה וכל קריעה מעומד. והיכא דשכיב קודם הרגל ואיתפק חדא שעתא אי נסתם הגולל חדא שעתא קודם הרגל חלה עליה אבילות ובטלה הימנו גזירת שבעה. אבל ודאי לא איסתתים הגולל אלא במעלי דרגל נקטי לבתר רגל שבעה. וכן היכא דמית ליה במעלי יומא טבא ודחילו דילמא לא מספקין למיקבריה מן קמי יומא טבא ושקלוה נכרים ואמטויי למיקבריה כד נפיק ליה מיתהא ואיכסי ליה מקרובין חדא שעתא קמי דלעייל רגל חלה ליה אבילו' עלייהו ובטלו מנהון גזירת שבעה. ובר ישראל דקבר מיתא בי"ט ראשון מלקינן ליה. ומותר ללות את המת בי"ט א' בתוך התחום. ועבדים דישראל אסורים למיקבר להון מיתא בי"ט א' דאמר רבא מת בי"ט א' מתעסקין בו עממין בשני מתעסקין בו ישראל ואפי' בשני ימים טובים של ראש השנה מה שאין כן בביצה. אבל עבדים לענין מלאכה לשבת וי"ט איתקש למריה דכתי' לא תעשה כל מלאכה דאסיר ליה למריה למעבד אסור ליה לדיליה למעבד. ואי קברין מחיינן להו. תניא הקובר את מתו ג' ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזירת ז'. שמונה ימים בטלה הימנו גזירת שלשים ומגלח ערב הרגל. ואם לא גילח ערב הרגל אסור אחר הרגל. אבא שאול אומר מותר לגלח אחר הרגל שכשם שמצות שלשים מבטלה גזירת שבעה כך מצות ז' מבטלת גזירת שלשים. ז' שמנה תנן קא סבר אבא שאול מקצת היום ככולו ויום השביעי עולה לכאן ולכאן א"ר חסדא אמר רבינא בר שילא הלכה כאבא שאול ומודים חכמים לאבא שאול כשחל ח' שלו להיות בשבת ערב הרגל שמותר לגלח ערב שבת כמאן אזלא הא דאמר רב עמרם אמר רב כיון שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצה כמאן כאבא שאול ומודים חכמים לאבא שאול ביום ל' דאמר מקצת היום ככולו ורבא אמר הלכה כאבא שאול ביום ל' ואין הלכה כמותו ביום ז'. ונהרדעאי אמרי בזו ובזו הלכה כאבא שאול. דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל. שלשים יום מנלן אתיא פרע פרע כתיב הכא וראשו יהיה פרוע וכתב התם גדל פרע שער ראשו מה להלן ל' יום אף כאן ל' יום. והתם מנלן א"ר מתנה אמר קרא יהיה בגימט' ל' הוא. תנו רבנן כל ג' ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהם ממקום רחוק מונה לעצמו מכאן ואילך אפי' בא ממקום קרוב מונה לעצמו ר' שמעון אומר אפי' בא בסוף השביעי ממקום קרוב מונה עמהם. וכמה מקום קרוב עשרה פרסי סוגייא דחד יומא כיון דאלו שמע ביומא קמא הוה מצי למתיא כמאן דהוה איתיה מעיקרא והלכתא כר' שמעון דאמר אפי' בא ביום השביעי ממקום קרוב ואע"ג דליכא גדול מונה עמהם דאמר מר ג' ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהם. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן והוא שיש גדול הבית בתוך הבי' איבעיא להו הלך גדול הבית לבית הקברות מהו ת"ש דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אפי' הלך גדול הבית לבית הקברות סמיך עלייהו ומונה עמהם. והתניא מונה לעצמו לא קשיא הא דאתא בתוך תלתא יומי הא דאתא בתר תלתא יומי אתא בגו תלתא יומי מונה עמהם ואפי' בא ממקום רחוק. לבתר תלתא יומי אם בא ממקום קרוב מונה עמהם כר' שמעון ממקום רחוק מונה לעצמו. באתה לו שמועה ביום שלשים הרי הוא שמועה קרובה ונוהגת שבעה ושלשים ה"מ בחול אבל בשבת כדתני אדא דמן קיסרי קמיה דר' יוחנן באתה לו שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה כמי שלא שמע אלא לאחר השבת ואינה נוהגת אלא יום א' ואפי' לשמועת אביו ואמו א"ר יוסי בר אבין באתה לו שמועה קרובה בתוך הרגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה נעשה כמי שלא שמע אלא לאחר הרגל ואינה נוהגת אלא יום אחד והלכתא יום שלשה בחול כיום שלפניו בשבת כיום שלאחריו מי שבאתה לו שמועה קרובה בחולו של מועד מהו לקרוע בחולו של מועד ולאחר המועד אם עדיין לא יצאו שלשים כיון שחייב באבילות שבעה חייב לקרוע. ואם משיצא מועד יצאו שלשים אינו חייב לא באבילו' ולא קריעה ונעשית רחוקה ואינו נוהג אבילות אלא יום אחד וה"מ בחמשה מתי מצוה כגון אחיו ואחותו ובנו בתו ואשתו אבל אביו ואמו קורע עליהם לעולם. תנו רבנן אבל שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו שנייה יוצא ואינו יושב במקומו שלישית יושב במקומו ואינו מדבר רביעית הרי ככל אדם. תנו רבנן כל ל' לנישואין מתה אשתו אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליה ג' רגלים ר' יהודה אומר רגל א' ושני אסור שלישי מותר. אם אין לו בנים נושא לאלתר מפני בטול פריה ורביה. הניחה לו בנים קטנים נושא לאלתר מפני בטול פרנסתן. א"ר יוסי מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח ואמר לאחותה בבית הקברות צאי ופרנסי את בני אחותיך ולא בא עליה אלא לזמן מרובה וכמה לזמן מרובה א"ר פפא לאחר שלשים. תנו רבנן תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער מכבס כסותו במים. א"ר חסדא בתער ולא במספריים במים אבל לא בנתר ולא באהל. תנו רבנן אסור לעשות סעודת נישואין וסעודת אירוסין כל שלשים יום. אבל אם היה טבחו טבוח ויינו מזוג ופיתו אפוייה ומת אביו של חתן או (אביו) [אמה] של כלה מכניסין את המת בחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואח"כ קובר את מתו ונוהג ז' ימי המשתה ואח"כ שבעת ימי אבילות ובאותן שבעת ימים הוא ישן בין האנשי' ואשתו ישינה בין הנשים. ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום. ודוקא אביו של חתן או אמה של כלה. על כל המתים כולם מדחה מטתו ה"ז משובח על אביו ועל אמו ה"ז מגונה היה ע"ש או עי"ט או שהיו גשמים מזלפין על מטתו ה"ז משובח שאינו עושה אלא לכבוד אביו. על כל המתים רצה אינו חולץ [על אביו ועל אמו חולץ]. על כל המתי' כולן רצה ממעט בעסקו רצה אינו ממעט. על אביו ועל אמו ממעט. על כל המתים כולן מסתפר לאחר שלשים. על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו. על כל המתים כולן נכנס לבית המשתה לאחר שלשים. על אביו ועל אמו לאחר י"ב חדש. אמר (רבא בר ר"ה) [רבה בב"ח] ולשמחת מריעות מותר לאלתר. והתניא לשמחת ל' ולמריעות ל' לא קשיא הא שלשים יום בארסיאתה הא לסוף ל' בפורענות' על כל המתים כולן קורע טפח. על אביו ועל אמו עד שיגלה את לבו. א"ר אבהו מאי קראה ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם ואין אחיזה פחותה מטפח. על כל המתים כולם אפי' לבוש עשרה אין קורע אלא עליון. על אביו ועל אמו קורע את כולן ואפיקרסותו אינה מעכבת. וא' האיש וא' האשה ר' שמעון בן אלעזר אומר האשה קורעת את התחתון ומחזירתו לאחורי' וחוזרת וקורעת את העליון. תניא אמר לו מת אביו וקרע ואח"כ נמצא בנו יצא ידי קריעה ותניא אחריתי לא יצא א"ר אשי לא קשיא כאן בתוך כדי דבור כאן לאחר כדי דבור אמרו לו מת אביו וקרע ובתוך כדי דבור נמצא בנו יצא ואם שהה אחר כדי דבור כדבור דמי. חוץ מן מגדף ועובד ע"ז ומקדיש ומגדיש. על כל המתים כולם רצה מבדיל קמי שפה שלו רצה אינו מבדיל. על אביו ועל אמו מבדיל. ר' יהודה אומר כל קרע שאינו מבדיל קמי שפה שלו אינו אלא קרע של תיפלות אמר ר' אבהו מאי טעמיה דר' יהודה דכתיב ויחזק בבגדיו ויקרע' לשנים קרעים ממשמע שנא' ויקרעם איני יודע. שלשנים אלא שנראים כשנים. על כל המתים כולן שולל לאחר ז' ומאחה לאחר ל'. על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללתו לאלתר מפני כבודה. כי אתא רבין א"ר יוחנן על כל המתים כולן קורע בין ביד בין בכלי. על אביו ועל אמו קורע ביד. וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן על כל המתים כולן קורע מבפנים. על אביו ועל אמו קורע מבחוץ. א"ר חסדא וכן לנשיא מיתיבי לא (הנאו) [הושוו] לאביו ולאמו אלא לאיחוי בלבד מאי לאו לנשיא לא לבד מנשיא תנו רבנן על חכם שמת חולץ מימין. על אב בית דין משמאל. על נשיא מכאן ומכאן. תנו רבנן חכם שמת בית מדרשו בטל פי' בטל מלמפסק סידרא. אב בית דין שמת בתי מדרשו' שבעירו בטלים ובני הכנסת נכנסים לבה"כ ומשנין את מקומן (היו) היושבין בצפון יושבין בדרום בדרום יושבין בצפון. נשיא שמת בתי מדרשות כולן בטלים ובני הכנסת נכנסין לבית הכנסת וקורין שבעה בתורה ויוצאין. ר' יהושע בן קרחה אומר לא שיצאו בו ויטיילו בשוק (ורוין) [וכו'] ואין אומר אגדה בבית האבל אמרו עליו על ר' חנינא בן גמליאל שהיה אומר דבר שמועה ואגדה בבית האבל. ת"ר כל ל' יום לגיהוץ א' כלים חדשים וא' כלים ישנים יוצאים מתחת המכבש. ר' אומר לא אסרו אלא כלים חדשים בלבד. ר' אלעזר בר' שמעון אומר לא אסרו אלא כלים חדשים לבנים (מותר) בלבד. ומותר בפונדא ובפסיקי' ובאנפליא ובבוכע של ר"ה. ומותר להוליך כלים לגיהוץ בתוך שלשים יום. אביי נפיק בגרדא דסרבלא כר'. רבא נפיק בחימוצתא רומית' כר' אלעזר בר' שמעון. אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל אבל שלא פרע ולא פירם חייב מיתה שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו הא אחר שלא פרע ולא פירם חייב מיתה. אבל שלא קרע או דשקיל ממזייה חייב מית' אמר רפרם בר פפא [תנא] באבל רבתי אבל אסור לשמש מטתו בימי אבלו ומעשה בא' ששימש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גויתו (א"ר מנשיא בר תחליפ' א"ר כהנא אחי) אמר שמואל פח"ז חובה נת"ר רשות סימן פריעת הראש והחזר' הקרע לאחוריו וזקיפת המטה חובה. נעילת הסנדל תשמיש המטה רחיצת ידים ורגלים בחמין רשות. ורב אמר אף פריעת הראש רשות. ושמואל אמר מאי שנא נעילת הסנדל דרשות דלאו כולי עלמא עבידי דסיימי מסאנ' פריעת הראש נמי לאו כולי עלמא עבידי דמגלו רישיהו. שמואל לטעמי' דאמר שמואל כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה. ופליגא דר' יוחנן דאמר דברים שבצינעה נוהג וקא אמרי רבנן הלכה כר' יוחנן. ואע"ג דשמואל קא מיקל דכי קא אמרי' הלכה כדברי המיקל באבל היכי דפליגי תנאי אבל פלוגת' דאמוראי לא ובכלל גדול ובאבל ובלפני אידיהן של נכרים הלכה כר' שמעון בן אלעזר. אמר ליה רבין בר אדא לרבא אמר תלמידך (אמר) רב עמרם תניא אבל כל שבעה קורעו לפניו ואם בא להחליף מחליף וקורע ובשבת קורעו לאחוריו ואם בא להחליף מחליף ואינו קורע כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו ואלו קרעין שאין מתאחין הקורע על אביו ועל אמו. ועל רבו שלמדו חכמה. ועל נשיא. ועל אב בית דין. ועל שמועות הרעות. ועל ברכת השם. ועל ספר תורה שנשרף. פי' היכא דקליוה בזרוע וכמעשה דיהויקים ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלים וקורע על המקדש ומוסיף על ירושלים וכולן רשאין לשוללן למוללן ללוקטן לעשות כמין סולמות אבל לאחותן לא. א"ר אחא ובאיחוי אלכסנדרי. ת"ר תחלת קריעה טפח ותוספ' ג' אצבעות דר"מ בקריעה והלכה כר' יהודה בתוספת. תני' ר' יוסי אומר תחלת קריעה טפח ותוספת כל שהוא ת"ר אמרו לו מת אביו וקרע מת בנו והוסיף תחתון מתאחה עליון אינו מתאחה. מת בנו וקרע מת אביו והוסיף עליון מתאחה תחתון אין מתאחה. מת אביו מתה אמו מת אחיו מתה אחותו קורע קרע אחד על כולן ר' יהודה בן בתירה אומר על כולן קרע אחד על אביו ועל אמו קרע אחד לפי שאין מוסיפין על קרע של אביו ושל אמו מאי טעמא א"ר נחמן בר רב יצחק לפי שאינן בתוספת אמר שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירה. ומי אמר שמואל הכי והאמר שמואל הלכתא כדברי המיקל באבל. ואבילות לחוד וקריעה לחוד. עד היכן קורע עד טיבורו ויש אומרים עד לבו ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם. הגיע עד טיבורו מרחיק שלש אצבעות וקורע. נתמלא מלפניו מחזירו לאחוריו נתמל' מלמעלה הופכו מלמטה והקורע מלמטה ומן הצדדין לא יצא אלא שכהן גדול פורם היה מלמטה. תני' מי שיש לו חולה בתוך. ביתו ונתעלף וכמדומה שמת וקרע ואח"כ מת לא יצא ידי קריעה. אמר ר' שמעון בן פזי ואמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא ל"ש אלא שמת לאחר כ"ד אבל מת בתוך כדי דבור אינו חוזר וקורע. ת"ר היוצא (בבית) [בבגד] קרוע לפני המת ה"ז גוזל את החיי' וגוזל את המתים. רבן שמעון בן גמליאל אומר האומר לחבירו השאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבא שהוא חולה והלך ומצאו שמת קורע ומאחו וכשבא לביתו מחזיר לו חלוקו ונותן לו דמי קרעו ואם לא הודיעו ה"ז לא יגע בו. ת"ר חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמא תיטרף דעתו ואין מקרעין לו ומשתקין את הנשים מפניו. ומקרעין לקטן מפני עגמת נפש. וקורע על חמיו ועל חמותו מפני כבוד אשתו. אמר רב פפא תאנא באבל רבתי. אבל לא יניח תינוק בתוך חיקו מפני שמביאו לידי שחוק ונמצא מתגנה על הבריות. ת"ר אבל כל שבעת הימים בכיסוי הראש ובכפיית המטה. ואין מברין אותו אלא על מטה כפויה. ת"ר ההולך לבית האבל אם לבו גס בו יברוהו על מטות כפוייות. ואם לאו יברוהו על מטות זקופות. רבא איתרע ביה מילת' על לגביה אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי רבא זקף אבא בר מרתא כפה אמר כמה לית ביה דעתא בהאי מרבנן:

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה