אור ברסלב
פרדס הגדול סימן רעג

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן רעג

סימן ערב

ועוד יש רעה חולה אשר דבקו בה שמתוך שנהגו באותה רחיצה שעושות בימי ליבון שלהן התחילו לעשותה קבע ושכחו העיקר רחיצה סמוך לטבילה שנעשית כהלכתה וכמעט אשר באות לידי ממזרות גמור שהרי אותה רחיצה רחוקה מן הטבילה וכבר יבשו עליהן כל חבורות וגרבים ויש בהן חציצה ואין עולה טבילה להן ומשמשות בה נמצאו נבעלות בנידתן ובעליהן בועלי נדות וכולן בהכרת במזיד ולפיכך מצוה להשבית אותו מנהג ולהשכילו ולהעלותו מעליהן שמתוך שעשו אותו קבע התחילו לומר לא אלו מטהרין מידי דהוה שגזרו רבותי' במס' שבת שהבא ראשו ורובו במים שאובין טמא לפי שהתחילו לומר כמו כן. ומכל מקום סמוך לטבילה צריך ללבן ולרחוץ את עצמה בחמין ולשרות שערות ולחופפן כדאמר התם בפרק דנדה דבעינן סמוך לחפיפה טבילה כדי שלא יהא חוצץ דבר על בשרה שאפילו חבורה קטנה חוצצת כדאמר התם הני ריבדי דכוסילתא עד תלתא יומי לא חייצי משום דאכתי הוו להו לחין מכאן ואילך חייצי משום דהוויין יבשין ואמטו להכי צריכה חפיפת חמין לשרות בהן כל בשרה ואיכא למשמ' דחפיפה בגוף היא דאמר רבא טבלה ועלתה ונמצא לה דבר חוצץ אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחוף עוד וליטבול והלכה כאיכא דאמר הכי קי"ל בכ"מ ומדקאמר ונמצא לה דבר חוצץ בהדי חפיפה אלמא דחפיפה בגוף היא דאי בראש מאי שנא רחיצה דנקט משאר הגוף אלא ש"מ דבגוף ש"מ. ויש שטוענין באותה חפיפה ואומר דהא דבעינן סמוך לחפיפה טבילה חפיפת הראש קאמר דומיא חפיפה שמוצאין בראשו של נזיר דאמרינן נזיר לא יחוף ראשו באדמה ואומר שחפיפה זאת בראש היא ומתוך כך אנו מצריכין סמוך לטבילה חפיפה בגוף אבל על שפת ראש מצריכים חפיפת ראש ויש להשיב על דבריהן שהרי כמה חפיפות בגוף דאמר' מי שיש לו שם כתוב על בשרו הרי זה לא יחוף ולא יסוך שמן ואמרי' האי משחא דחפיפתא משיחה שדרכה לחופפה על גרב וחבורה הא למדת שחפיפ' היא. ועוד יש תשובה אחרת שהרי בפירוש יש לשמוע שאותה חפיפה אינה אלא בגוף דאמרינן התם מהו שתחוף בליל' ותטבול בלילה מר זוטרא שרי ור' חנינא מסור' אסר אמר ליה רב אדא בר אהבה לר' חנינא הכי הוה עובדא באינשי ביתיה דאבא מרי ריש גלותא דאיקנט' כעסה ועייל רב נחמן בר יצחק לפייוסה ואמרה ליה מאי אתיית השתא תיסגי אתיית למחר ואמר לה עבדי חסרת טשטקי חסרת דודי חסרת טשטקי חסרת לישב עליהן בשעת רחיצה שכן דרך אותה רחיצה שורפונדא ואלו לחפיפת ראש כולי האי מבעייא אלא ודאי לחפיפת הגוף קאמר שמע מינה וצריכה איתתא לפרכס את שערה ולנקר את שיניה כדי שלא ימצא בה לא עצם ולא בשר ולא קסם כדאמר מעשה של שפחתו של בית ר' שטבלה ועלתה ונמצא לה עצם בין שיניה והצריכה ר' טבילה אחרת וצריכה תגלחת צפרנים כדי לינקר מן הזבל שלא יחוץ בפני הטבילה והני מילי בשינים ובצפרנים הוא דחייצי אבל בית הסתרי' ובית הקמטין אין צריכין שיבא בהן המים ואמר רבה בר שילא נהי דביאת מים לא בעינן מקום הראוי לבא בו מים בעינן כדר' זירא דא"ר זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו והיינו דקאמר רבה בפרק אחרון דנידה לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה קמטיה במים ואע"פ שאינה צריכה לפתוח פיה ולהכניס מים בתוכה דהא בית הסתרים היא ולא בעי טבילה אפי' הכי חציצה פסלה בה כרבי זירא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבתו הכא נמי מקום הראוי לבא מים בעינן. והא ליכא למימר דכי אתמר הני שמעתתא בחציצה במסכת דה לטהרות אתמר אבל לבעלה לא. ליכא למימר הכי כדמוכח ביבמות בפרק החולץ דתניא וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה והא נדה בנידה מיירי להתיר האיסור דומיא דגר ועבד משוחרר דאי בנדה לטהרות צריכה למימר דחציצה מיפסלה לטבילה והא עיקר דחציצה גבי לטהר את האדם לטהרות כתיבה (ורחץ במים את כל בשרו וגו') וגבי נדה לא כתיבא לא חציצה ולא טבילה כלל אלא כולהו טבילות מהתם ילפינן להו חציצה פסלה בהו. ועוד אי בטהרות מיירי ואע"ג דאית ספרי' דגרסי במסקנת דההיא שמעתתא ולית הלכ' ככל הני שמעתתא כי אתמר נמי בטהרות אבל לבעלה לא שיבוש גמור הוא ולא גרסינן ליה דהא מייתי סייעתא ממילתיה דריש לקיש וההיא מילתא לא דמייא מידי כלל. כוליה שמעתתא דאמרינן לעיל והכי גרסינן לקמן אמר ריש לקיש אשה לא תטבול אלא דרך גדילתה ולא גרסינן כי הא דריש לקיש ובספרו של ר' יצחק בר מנחם הגדול לא גריס ליה. וכן הנהיגה אחותו מרת כלל"ט משמות את בנות עירה לחטוט שניהם קודם טבילה. וכן השיב רבינו נ"ע והילך תשובתו צריכות נשים בעת טבילתן לחצות שניהם דאע"ג דבית הסתרים אין צריכין ביאת מים מקום הראוי לבוא מים בעינן כר' זירא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכו' והבא לומר שלא אמרו חכמים כן אלא לענין טהרות אבל אשה לבעלה לא שנינו בברייתא בגמרא דהחולץ ליבמתו כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנידה והכא ודאי לבעלה עסקינן דאי לטהרות פשיטא מאי שנא משאר טמאות ועוד דומיא דעבד משוחרר וגר שאין טבילתן לשום טהרות אלא לאיסו' והיתר. אבל אין להורות כן שלא להוציא לעז על הראשונות ועוד דההוא מעשה של בית ר' בשפחתו שטבלה ונמצא לה עצם בין שיניה והצריכה ר' טבילה אחרת אם תאמר יחידה היא ויחיד ורבים הלכה כרבים חדא דמימרא הוא וליכא דפליג עלה. ועוד דרבנן בתראי סמוכו עלה וקבעוה דאמרי' דרש רבא לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה בית קמטיה וכו' עד מסקנה וכולה ההיא שמעתתא מוכחא לענין לבעלה דאי לטהרות מאי שנא אשה ובימי רבא לא היו טהרות שמיום שפסקו מי חטאת כולנו טמאי מתים ואין לנו טהרה עד שיבא מקוה ישראל לזרוק עלינו מים טהורים לטהרינו. שלמה בר' יצחק נ"ע. ועוד צריכה אשה שתסיר כל גלד וכל חבורה וגרב שלא יחוץ על בשרה ומכה של הקזה ג' ימים אינה חוצצת לפני קרטופנא כדאמר רמי בר חמא הני ריבדא דכוסילתא עד תלתא יומי לא חייצי מכאן ואילך חייצי לפלוף שבעין שקורין קצירא אם לח אינו חוצץ אם יבש חוצץ ואימתי נקרא יבש כשמתחיל לירק אם פותחת עיניה ביותר העין חוצצת למעלה ואם עוצמת ביותר חוצצת למטה דאמר רבי יוחנן פותחת עיניה ביותר או שעיצמה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה כשטובלת פושטת זרועותיה לכאן ולכאן ופורשת כפיה ומרחקת אצבעותיה זו מזו כדי שיבואו המים ביניהם דאמר ריש לקיש אשה לא תטבול אלא דרך גדילתה כשהיא אורגת פושטת זרועותיה לכאן ולכאן אמר רבה בר בר חנה נימא אחת קשורה חוצצת שלש אין חוצצת שתים איני יודע ורבי יוחנן אמר אין לנו אלא אחת (אין) והכי גרסינן בברייתא ורחץ את כל בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים את בשרו הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו שמעינן ממסקנא דשמעתתא במסכ' נדה דרוב שערו קשור אחת אחת בין מקפיד בין שאינו מקפיד חוצץ ולא עלתה לו טבילה וצריכה להתיר ולחוף במסרק ולטבול אי נמי מיעוט בשרו ומקפיד חוצץ ושתים ושלש שערות קשורין יחד בין מקפיד בין שאינו מקפיד אינו חוצץ ושאר כל דבר הנמצא בבשרה סמוך לטבילה אם מקפדת בו צריכה לחוף ולטבול פעם שנייה ואם עשתה כך ענתה לה טבילה ומותר' לבעלה דתנן במסכת מקוואות זה הכלל כל המקפיד עליו חוצץ ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ. ועוד שמעינ' מהתם דלאשה בזמנה חייבת לטבו' בלילי ח' ואם עושה אותה בשביעי אם אינה עושה מבעוד יום אלא סמוך לשקיעת החמה כדי שלא יהא לה פנאי ביום עם בעלה קודם שתחשך מידי דהוה אזבה ודאית מדאורייתא שאע"פ שזבה טובלת בשביעי לנקייותה מבע"י כדכתי' ואחר תטהר. שאע"פ שצריכה ז' נקיים כיון שיש מקצת ז' אמרינן מקצת היום ככולו ולפיכך זבה יכולה לטבול מבעוד יום דבר תורה אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבוא לידי הספק שמא תיבעל לאחר טבילתה מיד ותראה אחר שתבעל ותסתור כל מה שלפניה ונמצא בועל נידה למפרע ולפיכך אסור לעשות כן והוא הדין נמי לזבה זו שאינה טובלת ביום וכדאמרי' נמי התם אמר ליה רב פפי לרבא מכדי כולהו לספק זבות ליטבול ביממא דשבעה אמר ליה משום דר' ישמעאל דתניא ואחר תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבוא לידי הספק והיינו היכא דתטבול ביום שביעי והוא הדין נמי הכת היכא דטבלה בשביעי הלכך לא תטבול בז' אלא סמוך לשקיעת החמה או בליל שמיני ואפי' באה לטבול חוץ לזמנה אינה טובלת ביום כגון שאם עבר בליל שמיני ולא טבלה ממתנת עד ליל תשיעי אבל ביום שמיני לא תטבול משום סרך בתה שהיא טובלת ביום ותלמוד גם היא לעשות כן תאמר אמי טבלה ביום אף אנכי אטבול ביום והיא לא ידעה שמה שעשתה אמה היה בשמיני והיא עושה בשביעי שאסור לעשות משום ספק זבה אבל מחמת האונס שמתיירא שמא יזיקו לה כמו במקומות שרודפים אחריהם במקלות או באבנים או פחדים וסכנות אחרות מותר או היכא דאיכא למיחש משום גנבי או משום ביעתותא דליליא מותר או משום צינה טובלת ביום שמיני או ביום תשיעי או באיזו יום שתרצה משמיני ואילך והכי אמרינן במסכת נדה אמר רב נדה בין בזמנה בין שלא בזמנה לא תטבול אלא בלילה משום סרך בתה ורב אידי בר אבין אמר ביומא דתמניא משום ארייותא ורב אחא בר יעקב אמר משום גנבי ורב יהודה אמר משום צינה ורבא אמר משום אבולאי והאידנא נמי איכא למיעבד הכי היכא דאיכא סכנה והיכא דליכא סכנה לא תטבול אלא בלילה ומכל מקום אינה צריכה צאת הכוכבים ויכולה לטבול קודם שתחשך סמוך לשקיעת החמה דלמאי ניחוש לה דלמא אתייא לידי הספק ומחשיך ובא אין לחוש ואפילו טובלת בז' והתם נמי ספק תלמודא והלכך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה אבל בלילי טבילתה לא תחוף דמתוך שממהרת לטבילתה לא חייפא שפיר ואי לאו משום חששא מוטב דתחפוף בליל טבילתה הא היכא דאיפשר לחוף ביום חופפת ביום כגון דאירע ימי טבילה באמצע ימי החול משום דהכי שפיר טפי דאי חפפה בליל טבילתה אימור לא חייפא שפיר והיכא דלא אפשר לחוף ביום כגון שאירעה טבילתה במוצאי שבת * עד שתחזור ותחוף עוד את ראשה. ואם חלו שני ימים טובים אחר השבת ואירע טבילתה בליל ב' של י"ט דהשתא אינה יכולה לחוף בלילה ולא ביום שלפני טבילתה חופפת מערב שבת דמוטב שתקדים חפיפתה קודם טבילה יום או יומים יותר משתאחר לשמש את ביאתה לילה אחד ותבטל מפריה ורביה. האידנא לא חיישינן שמא ירבו נוטפין על הזוחלין ומטבילין בכל הנהרות בין ביומי ניסן בין ביומי תשרי דמילתא דלא שכיחא היא ולא סבירא לן לא כשמואל ולא כאבוה:

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה