פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן רמא
שאלו לפני רבי על מלייתות בשר אם אפשר לאפותן לכתחלה בתנור עם מלייתות גבינה מרוחקות זו מזו. ועוד הפת שנאפית עם חררה של בשר אם היא נאכלת לכתחלה בחלב. וכן הפת שנאפת עם חררה של גבינה אם היא נאכלת עם הבשר. וכן אם חררה מליאה של בשר של נכרי או גבינה של נכרי ונתנה בתנור בתוך הפת של ישראל מהו לאכול הפת ישראל לכתחלה. והשיב מנהגן של בני אדם שכיון שמתירי' להם שום דבר מתוך דוחק סוברין הן שהותר מעיקרו ומקילין יותר. שהרי לענין כבד ובשר בשפוד אחד מצאתי שהורה הגאון לכתחלה לא ודיעבד אין. ויש זוללין ומזלזלין ושופדין כבדי תרנגולין עם קורקבנין ועושין צלי קדר לכתחלה ואומר שוכחין אנחנו ומקילין בדברי תורה ובדברי סופרים. לפיכך כל דבר שגזרו חכמים ואמר משום איסור תורה ואמרו בה לכתחלה לא אבל בדיעבד שרי ובני אדם יכולים לעשותם לכתחלה ולפטור את עצמן מבית דין ולומר שוכחין שוגגין היינו איני מורה להם כלל כדי שלא יחטאו בה לכלום ערמה ומרמה. אבל אם יבא ויארע המעשה לפני כפי השעה שאראה כך אורה בה או איסור או היתר ועל המלייתות ופתות ששאלת יש לגדור ולאסור שהרי יכול לבא הדבר לידי איסור שיזוב הבשר או הגבינה מלמטה על ידי שהיא נבקעת וילך אצל שאר הפת הלכך בין מלמעלה בין מלמטה בין אם התנור אינו מדרון אלא כולו שוה אוסר אני דבר זה אפי' לדיעבד. ועל מלייתות של נכרים לאפותם בצד הפת של ישראל מעולם לא שמענו ולא ראינו עון פלילי הוא. ותימא לעג קלס ובשת וכלימה לכל השומעים כ"ש לעוברי עבירה זאת ולא דיי עון פעור בישולי קדירה של נבילות וטריפות של שפחות ועבדים ששופתים קדירותיהם על כירה אחת בלא שימור תדיר שהרי למאה ולאלף נמצאו מגועלות בכפות ובמכסאות של קדירות חוץ ממה שאינו נראה והגעילו וטימאו עצמן במרק פיגול כליהם. אף כי שאלת מעשה תעתועים אם יכול לפטם לחמו בריח של נבילה ושל חזיר בתוך התנור עם לחם ישראל ללכלכו כל עושי כן עונם ישאו. לבר מינן ומכל ישראל ומכל יודעי דת ודין ח"ו מהיות בישראל ומעשות ככה להקל בגיעול זה אפי' בדיעבד סחור סחור לכרמא לא תקרב. ומי שהתיר אפילו לעצמו לא התיר. ומה שעושין כאן במלייתות שלנו של גבינה או של בשר קשה לי שיש להם מנהג אם היא מכוסה מלמעלה המלייתא אופין אותה לבדה קודם הלחמים ואחר כך רואין שלא יצא ממנה זיבות על קרקעית התנור ואופין הלחמים לאחר שהוציאוהו. והגאונים שלפנינו רבינו יצחק בר' יהודה ור' הרב מנחם משום רבינו יהודה כהן הזקן משום רבינו דוד הלוי נ"ע היו מורין על אותה שאינה מכוסה בדיעבד היו מחזירין אותה אבל לא לכתחלה אבל של נכרי הרחק ומן הדומה לו אפילו לעמי הארץ אם תשאל ישיבון מילין. וגם הנשי' באות מאירות אותה דזיל קרי בר רב הוא יורוך איסור אפילו לדיעבד והבנתי על מה אמרו כן על אותה שאינה מכוסה שאופין אותה לבדה. ומה שאמרו רבותינו ז"ל בפ' כיצד צולין אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו וכו' וכעין שהוא סדור בהלכות דם בהלכות גדולות דאמרינן התם בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש אסור אליבא דרב מאי טעמא דאזיל ההוא דהיתרא ומפטם לההוא דאיסור' והדר מפטם ליה להתירא ע"י הריח. ולוי אמר אפי' בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבילה שמן מותר דריחא לא כלום. ואע"ג דקא פסיק הלכתא צלוי דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא. ואי קשיא לך דעבד לוי עובדא דאיבשיל גדי ודבר אחר ושרא אבל לכתחלה אסור לדברי הכל. ועל כן אמרו רבותינו ז"ל כאן אם אינה מכוסה בדיעבד אין לכתחלה לא כלומר ומגולה הוא דנפיק ריחא מינה ומפטמא ללחמים אע"פ שהן מרוחקות זו מזו. ומה שמתירין המכוסה משום דלא נפיק מינה ריחא כל כך. ואני שמעתי שהיו הראשונים משימין אותה כשהיא מכוסה בפי התנור ולא מבפנים התנור לומר שלא יעלה הכל הריח כל כך לפנים מן התנור. ועל הלחמים אם היא מונחת בפתחו של תנור. ומשום דסבירא להו ריחא מילתא היא כרב ולאו כדפסיק בהלכות גדולות וכן נכון בלבי ובעיני שהלכה כרב באיסורי. ואסברה לך דרב ולוי פליגי בריחא מילתא היא אי לא. וקא פריך מיתיבי אין צליון שני פסחים כולם נימא תהוי תיובתיה דרב וקא מתרצי בי רב אתקפת' דרב והכי קאמר אין צולין שני פסחים כאחת מפני תערובת טעמא ולעולם ריחא מילתא היא ומוקי מילתא דלוי כתנאי ולרב לדברי הכל בפת חמה וחבית פתוחה דהוי ריחא מילתא ולהכי אסור לדברי הכל הא אשכחן דלא הוי רב יחידי בכולהו תנאי. ועוד הא סבר רב כהנא בריה דרב חיננא בפת שאפאה עם צלי בתנור אסור לאוכלה בכותח' אע"ג דכותחא לאו ממש חלב וגבינה אלא תערובת ניסיובי דחלבא. ועוד ההיא כוניתא וכו' ועוד מר בר רב אשי אפי' מכלל שהוא מודה שאסור לעלות ולאוכלה עם כותח. הבנתי מזה שאסור לאפות את הפת עם מלייתא של בשר או של גבינה בתנור בין מכוסה בין מגולה משום דאיפטם הפת מריחה דבישרא הא חזינן דלא מיערב ריחה כלל שהרי יוצא השומן ומבעבע למעלה על הקרום. ועוד שפותחין אותה בתוך ובכמה מקומות כדי שלא יתנפח הקרום מלמעלה וקרום שעל מלייתא אינו קרום דהא נפיק מיניה ריחא: