פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן רכח
מעשה ובאו לפני רבני לותיר ר' יצחק הלוי ורבי יצחק בר' יהודה על א' ששחט בהמה אחת ושגג השוחט ולא בדקה והוציא הריאה לחוץ והורו אף הם לאיסור והביא ראיותיהם וטעמיהם. ולפני מורי בא מעשה לידו כמו כן והורה גם להיתר ושלח לעומת גאוני לותיר האוסרין ואלה דברי מורי ולשונו וכן שלח לפניהם מה אביא ראיות וטעמי היתר שבידי לפני מורי כי הרבה הביאו ולא הועילו כי לא קיבלתי ממנו מקום שחלקו רבותינו בין ספק סרכי ריאה לספק נקובי קרום ופסוקי חוט ופסוקי דקין וכי איבעיא להו מנא הא מילתא דאמור רבנן ברובה דליתיה קמן זיל בתר רובה ומהדר למפשטה מרישא של עולה ומשבירת העצם דפסח ומאליה תמימה ומפרקינן בכולה דילמא דעייל ובדיק לה וגבי פסח נמי דילמא מנח גומרתא אלמא איכא לספוקי ולא סמכינן ארובה בכוליהו נמי איכא לספוקי וכיון דסמכינן ברובה בשאר טריפות אריאה נמי איכא דלא אפשר ניסמוך ואי משום קטיע מקטע רגליהון דקצביי' היכא דלא הוציאוה ריאה שלה וטרפות שלה נראה מיד וסופו לגלות יש לנו להמתין מעט שמא כשיוציא יראה בה סימני טריפה מיד זה כשאכל קודם לכן נגלה למפרע שאכל טריפה אבל היכ' דלא אפשר ואין סופה ליגלות לא החזיקה דאי בר אבא בתורת טריפה לעול'. ולשני אשר אכתוב לפניו יתן מורינו לב להורות לפני עבדו מקובל אני והלכת' רווחת היא חלב בהמה טריפה אסור כאותה ששנינו כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה מפני שכנוס במעיה. ומה יאמר מורינו על זאת אם שעה אחת קידם שחיטתה אכלנו את חלבה ולא חששנו לספק סרכי הריאה שלה ואם מפני שנשחטה נאסרה וחוזק בה ספק איסור זאת איני יודע למדו מכאן דהיכא דלא אפשר סמכינן ארובה ורמי בר חמא חומרא בעלמא הוא בדבר שסופו ליגלות מיד ולא נחלק שום אדם על רב הונא. ושמעתי שהשיב רבינו לאו איתמר דרב הונא אלא אשאר ספק כגון בא זאב ונטל את בני מעים אפשר לומר וכן הא ריעות' מינה גמרינן דאיבעיא לן אינקיב ריאה היכא דמשמשא ידא דטבח' תלינן ואי לא תלינן וקבעינן הלכת' תלינן דהא תלינן בזאב והשתא ומה השתא דאישתכח ביה ריעות' תלינן משום דמשמש' ידא דטבחא ולקולא והיכא דהוציאה נכרי או ישראל ומשמשא בהדייהו דכולהו מידי אפי' נמצאו בה נקבים הרבה יש לנו לתלות במשמושו דמה לי ממשמש בכולה או ממשמש במקצתה וכ"ש היכא דלא אישתכח ריעותא. ועוד בא זאב ונטל את בני מעים איתמר וריאה בכלל בני מעים ומה לי זאב ומה לי אדם. אל יאריך מורינו ואל יוסיף בטריפות כי אי אפשר לקבל שאם כן לא כשר עולמית. כי רוב פעמים נוהגין טבחי עירינו להושיט סכין לאחר השחיטה בלב הבהמה להוציא דמה ופעמים שהולך הסכין על הריאה ואין כח בידינו למחות לא במחיר ולא בשוחד אם לא נותן דמי הבהמה הן טריפה והן כשירה שאומר לנו שדמה נבלע בבשר וניכרת ששחטה ישראל ואין יכולים למוכרה לנכרים. ואם להחמיר בא. לבני מדינה וטבחים כנענים ועמי הארץ ורוצה לעשות סייג לדבר שלא יהו מקילין בה. הלא בית דינו גדול ביהודה ראוי לגזור ויתקבל ומקובל הניחו להתגדר בו: