פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן ריח
וזאת שאלתי לפלגות ראובן בנים גדולים חוקקי לב בהחליד תחת הצמר או תחת העור בקנה במיעוט או במשהו והוציא הסכין בנחת ושחט במקו' אחר כראוי מאי מי אמרינן כיון שהושט כולו שלם והקנה לא מיתסר אלא בניקבת רובו או חציו דמחזי כרובו והכא לא איפגים אלא מיעוטו ושרי או דילמא כיון דאחליד ולא קא אתחלא שחיטה כראוי והויא נבילה. והשיבני על פלוגת חקקי לב מיום בא כתבך הנה גם רבותינו מחוקקי ישראל חולקים בזה יש מתיר ויש אוסר. רבינו שמואל הכהן ורבינו יצחק בר' משה ושאר מביני מדע אוסרין במחליד בין סימן לסימן והוציא הסכין ברוחבה על צדה ושחט במקום אחר יפה כראוי ואח"כ בדק ומצא קנה מוחלד וכל שכן אם מצא הוושט מוחלד מורין בו איסור ואע"פ שהקשיתי לפניהם פסוקת הגרגרת וחצי קנה פגום ושחט גוי וגמר ישראל והגרים שליש ושחט שליש אעפ"כ אוסרין הואיל ונתקלקל עסק השחיטה על ידו דלגבי פסוקת הגרגר' והגרים שליש ושחט שליש אע"ג דקי"ל דכשר הכא במחליד או שהה במיעוט סימנין הוי שחיטה פסולה. דהכי בעי בגמ' שהה במיעוט סימנין מה תיקו וכן החליד במיעוט סימנין עלתה בתיקו ואיכא לספוקי דאי ליכא אלא בשר אמאי אם שהה במיעוט סימנין תיקו ותפשוט ליה מהחליד במיעוט דכשר אלא מדלא מתרצי הכי איכא למימר דהכי נמי הוה מספקא להו. ועוד מדלא בעי הגרים במיעוט סימנין וכן דרסה במיעוט סימנין וכן עקר במיעוט סימנין מהו מכלל דאחליד או שהה במיעוט סימנין הכי גמירי הלכתא דאפילו במיעוט קנה הויא חלדה ושהייה דאמרינן תיקו בתרווייהו ולחומרא ולא דמי לפסוקת הגרגר' ושחט נכרי והגרים שליש. אבל רבינו שמואל בן ר' דוד הלוי מתיר. והא דגרסינן בעיא דהחליד במיעוט כגון דהחליד וגמר שחיטה בההוא דוכתא דחלדה אבל חזר ושחט במקום אחר כהלכתו כשירה הואיל ולא פגע אלא בגרגרת במיעוט מוחלד דאפילו פגע והחליד במיעוט וושט אפילו במשהו הוי טריפה דחמיר וושט מקנה ושהייה במיעוט דגרגרת וכל שכן בוושט טריפה. דהכי אשכחן בהלכות דר' אלייר שהייה אמאי אסורה דכיון דאישתהי במיעוט סימן כל דהוא ושהה כשיעור ודאי מחמת ביעתותא מיסתלק דמה ומיבלע באיברים ולא נפיק אפי' ע"י מילחא אבל אם שהה במיעוט ולא גמר לשחיטה והניחו יום או יומים התם ודאי חוזר הדם למקומו כבתחלה ונעשת בריאה כבראשונ' ואע"פ שגומר שחיטתו לאח"כ באותו מקום מותר דעכשיו אין נבלע באיברים שהרי כבר נבלע וכבר חזר לנתיבותיו בימים שבנתיים. וזה הטעם לפסוקת הגרגרת ושחט ופגע בנקב והכא נמי בשהה במיעוט קנה וחזר ושחט במקום אחר מזה הטעם איכא למימר כנבילה היא דהואיל ושהה אפילו בקנה שכחו עדיף טובא ודאי דבההיא שהייה מבלע דם ואע"פ ששוחטו במקום אחר לא עבד כלום ונבילה היא ואסורה. וכן מה שהזהירו חכמים שאין שוברין מפרקת בהמה עד שתצא נפשה משום טעמא דמבלע דם באיברים הוא. אבל אני מצאתי בספר השכם א"ר יהודה אמר ר' שמואל החליד הסכין בין סימן לסימן ופסק' טריפה כיצד יעשה ירביץ הסכין על רוחבה במקום שנחלדה בו ויוציאנ'. מעט מעט בנחת ואל יגביהנה מצואר בהמה ויחזור וישחוט כראוי במקום אחר ולאחר ששחט יבדוק ויראה בוושטו בקנה אם ניפסקו או ניקבו או נקרעו שניהם או אחד מהם על ידי שהחליד מקודם טריפה. שהייה משום האי טעמא אסורה כיון דקא שהה כשיעור וא"כ גמר בהמה מתה הוא דקא שחיט ואנן בעינן דחייה קא שחיט עד גמר שחיטה. ועוד מחמת ביעתותא מבלע דם באיברים. דרסה משום דבעינן הולכה או הבאה והדורס מיחזי כחונק ולא כשוחט ואסור למיכל מן בישריה דחניקא. חלדה דבין סימן לסימן משום דבעינן שחיטה מפורעת וליכא דאינה בגלוי ולא מיחזי כשוחט אלא כתוחב וטעין בשרו בסכין עד שימות. הגרמה. (הגרמה) משום דבעינן דשחיטה במקום ששחט סימנין וליכא דהא מגרים לעיל. עיקור נתעקרו הסימנין ולא נשחטו ואנן בעינן שחוטין בסכין. השוחט בסכין אם יש בה פגימה בראשו למעלה או למטה אע"פ שיש בו שיעור הכשר שחיטה שלא במקום פגם אסור לשחוט בו לכתחלה. דתנן השוחט במגל יד פי' כגון ששוחט בגב המגל שחיטתו כשירה ותני עלה דיעבד אין לכתחלה לא גזרה דילמא אתי למעבד באידך גיסא שיש בה, פגימה וכ"ש בסכין שהפגימה באותו צד ששוחט בו דאיכא למיגזר דילמא אתי לאישתמוטי ידיה ושחט ופגע אפגימה עצמה ולהכי אין שוחטין בו. וכן רבינו נוהג. אמר ר' מי ששוחט ונשארו מיעוט הסימנין שלא נשחטו אפי' אחד נשאר מהם והיא אינה מתה עדיין אסור לחזור ולשחוט לכתחלה אם שהה כשיעור וכן אסור לפוסלה בשחיטה פסולה הואיל והיא עדיין מפרכסת ומוטב לו להכותה על ראשה או להכותה בכותל מלחזור ולגמור אותו מיעוט הנשאר לשם שחיטה מאחר ששהה כשיעור או לפוסלה בשאר פסולי שחיטה. ואם חזר לאחר ששהה כשיעור שהייה וגמרו שחיט' פסולה היא ואסורה. מעשה היה שנשברה צלע כנגד האומה הגדולה ונסרכת והורו רבותי מגררין אותה בסכין דחליש פומיה ובודקין אותה בנפיחה. עוד היה מעשה בעוף אחד שהיה לו מכה עמוקה תחת הכנף כנגד הריא' ושמו את הנוצה שהיא קלה על מכה ונפחו דרך הגרגרת בקש דק ובקנה דקה ולא יצא הרוח ורצו להכשירו וכשהביאוה לפני רבינו שמואל כהן צדק בדק כענין זה שמלא מקום המכה מים ונפח בקש דרך הגרגרת והתחילו המים מבצבצין והטריפוהו: