פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן ריז
אלו טריפות בבהמה נקובת הוושט אם ניקב במשהו טריפה. ושני עורות יש לו לוושט החיצון אדום והפנימי לבן ואי חליף טריפה. פי' עורו של וושט אי חליף ויהיה עורו שלפנים אדום ועור של חוץ לבן טריפה. מאי טעמא מפני שניקב העורות ומשום הנקב יתאדם אותו שלפנים שהיה לבן ולחוץ הלבין שהיה אדום משום החולי של נקב. ואם ניקב זה שלא כנגד זה טריפה דחשבינן כמאן דניקב זה כנגד זה מאי טעמא זימנין דגמד' ופעיא ביה ואתי נקב אצל חבירו והרי הוא כמו שניקבו במשהו ונקב במשהו טריפה. פי' גמדא ופעייא גמדא הבהמה מולכת צוארה לאכול מכאן ומכאן. ופעייא צועקת ויבא נקב זה כנגד זה אבל הקרקבן של עוף אם ניקב זה שלא כנגד זה כשירה. ולענין דרוסה לא בדקינן אלא לעור הפנימי שהוא לבן מאי טעמא מפני שהלבן יתנכר אם ניקב אם לאו שהלבן חוזר אדום מחמת הכאת הנקב. ואם נמצא קוץ בוושט אין חוששין שמא ניקב הוושט הואיל ואין הנקב נראה ואם נקב הוושט ועלה קרום אינו קרום וטריפה היא. ואם שחט בתרבץ הוושט דהיינו במקום שאתה חותכה שם עומד ואינו נקמט ונכווץ יחד הרי הוא טריפ' ואם התחיל בתרבץ הוושט לשחוט וגמר רוב השחיטה בוושט כשירה. ואם ניטל תרבץ הושט מן הלחי הדבוק בו טריפה לפי שיש עיקור סימנין שם. אבל אם נקרע הלחי לשנים והסימנין דבוקין בו כשירה. ופסוקת טבעת הגרגר' ברובה טריפה ברוב חללה ולא ברוב עובייה ואם ניקבה הגרגרת נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין אם יש בכולם כאיסר טריפה ואם ניקבה הגרגרת נקבים (שיש) [שאין] בהם חסרון מצטרפין לרובה. ואם ניטלה רצועה מן הגרגרת באורכה מצטרפין לכאיסר שהרי יש בה חסרון. ואם נסדק' לאורכה ואין בה חסרון אפילו לא נשתייר בה אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשירה. וכן בעוף בנקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר ושאין בה חסרון מצטרפין לרוב'. ואיסר זה שאמרנו הוא מטבע שהיה בימי משה רבינו ועכשיו שאין אנו מכירים אותו אזלינן בתר אומד הדעת ולחומר' ניקב קרום של מוח אם הוא קרום התחתון שעל המוח טריפה. ומה שבקדירה לפנים מן הפולים דהיינו בגולגולת במשהו נידון כמוח ובנקב משהו טריפה אבל לאחר שיצא מן הפולים ולגוף נידון כחוט השידרה ולא הוי טריפה אא"כ נפסק ברובו ניקב הלב לבית חללו בין לחלל גדול בין לחלל קטן טריפה. תלתא קני הוו חד פריש לליבא וחד פריש לכבדא וחד פריש לריאה דליבא ודריאה אם ניקבו במשהו טריפה. ודכבדא אפי' ניטל כולו ולא נשתייר אלא מקצתו כשירה. אם נשברה השידרה ונפסק החוט שלה ברוב עורו טריפה. ואם חוט השידרה נשפך כקיתון אם מעמידו ואינו יכול לעמוד המוח פסול. ועד היכן חוט השידרה שאתה נוהג בה זה הדין עד בין הפרשות דהיינו פיצולין שבאליה ועד פיצול אחת טריפה אם נפסק החוט. אבל אם נפסק החוט בפיצול השלישי כשירה ובפיצול השני איני יודע. ובעוף אם נפסק עד בין אגפיים באורך כנפי' הוא חוט השידרה ולא יותר טריפה. ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנו כלום טריפה ואם נשתייר הימנו כזית כשיר'. דעתידה להיבראות ולהתרפאות אלא שצריך להיות כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא שהיא חיה. פי' דהיינו במקום שתלוייה בחצר הכבד. הריאה שניקבה קרום העליון וקרום התחתון טריפה. ואם קיים אחת מהן כשירה. ריאה דאגלידא כאהינא סומקא פי' תמרה סומקא והיכי משכחת לה כגון שנשאר קרום העליון כשירה. ואם האדימ' בין כולה בין מקצתה כשירה האי ריאה דאווש' וכשנופחין אותה משמעת קול אי ידעינן מהיכא אוושא מותבינן עלה גילא או רוקא או גדפא ונפחינן לה אי מבצבצא טריפה שהרי דרך נקב יצא הרוח אי לא מבצבצא כשירה מאי טעמא שלא ניקב קרום העליון והאי דאוושא למה דנקב קרום התחתון ולא ניקב העליון ולא תמות הבהמה ותתרפא. ואי לא ידעינן מהיכא אוושא שאין ניכר אותו מקום שהקול יוצא ממנו מותבינן לה במי פושרי ונפחינן לה אי מבקבק' שיש קול במים טריפה ואי לא מבקבקא כשירה דאמרינן קרמא עילאה אינקיב ותתאה לא אינקיב והאי אוושא דביני ביני הוא וכשירה. ריאה שיבשה מקצתה כדי שנפרכת בציפורן טריפה ואי לא כשירה. ריאה דאסיקת גילדי גילדי שניגלדה ונשאר עורה של ריאה ומנומרת בשלשה גוונים והני גילדי קיימין שחורים לבנים או מיני מראה אחר כשירה. ואם יש שני בועות בריאה ואין חוט הריאה מפסיק ביניהן טריפה דאמרינן מחמת נקב שהיה ביניהן נדבקין יחד ועלה ביניהם קרום וקיימא לן קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום וטריפה כי עתיד לילך זה הקרום ויעמוד הנקב ותמות מיד. ואם יש בועה אחת והיא נראית כשנים מביאין קוץ ונוקבין אחת מהם אם שופכות לחוץ שתיהן זה דרך זה ודאי חדא היא וכשירה ואי לא טריפה. דאמרינן שתים היו אלא שנדבקו יחד. וכן יש נמי אם יש בועה בשיפולי ריאה שאין חוט הריאה מקיף אותה סביב טריפה. וכגון שאינה נשפכת כולה לצד אחד מן הריאה אם תנקבינה. אבל אם נשפכת כולה לצד אחד בנוקבה חדא בועה היא ומקיף אותה הריאה סביב לה וכשירה דמה לי בשיפולי ריאה חדא בועה ומה לי בתוך הריאה כל היכא דאיכא חדא בועה כשירה דבגמ' לא משני בחדא בועה בין באמצע הריאה בין בשיפולי הריאה חדא בועה וכולה נשפכת לצד אחד אינה חסירה ואינה נקובה דאם כן אפי' באמצע הריאה נמי חדא בועה תהוי טריפה אי חשבת לה נקובה חסירה ואי כשירה חדא בועה באמצע הריאה אפי' בשיפולי הריאה נמי כשירה ולא שנא. ואין מקיפין בבועי. פי' שאם יש נקב בבועה של ריאה ואין ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה ניקב לא אמרינן נעשה נקב אחר כבועה ונסמוך זה לזה ונראה אם דומה זה הנקב החדש שנעשה אחר השחיטה לאותו שהיה קודם לכן ויהיה כשר אנא טריפה דאמרינן קודם שחיטה ניקב הלכך טריפ' דמספיק' לא נוכל לתלות ביד הטבח או בסכין שמכניס מתחת הגרון כשהיא תלויה כדי להוציא הדם מתחת החזה אבל ניכר שביד הטבח נעשה כשירה ואז מקיפין ונאמר ביד הטבח נעשה וכשירה. אמר רבא תרתי אוני דריאה דסמיכי להדדי על ידי סירכא טריפה. והוא דקיימין שלא כסדרן שלא נסרכה לאותה שאצלה אלא לשלישית ואונא אמצעית מפסקת ביניהם אז היא טריפה משום דעבידא דמינתקא וכל העומד לינתק כנתוק דמי וחשוב כמה דהויא הנקב פתוח כבתחלה וטריפה אבל אי קיימין האונות כסדרן דסריכא חדא לחברתה שבצדה שאין ביניהם אחרת היינו רביתייהו דרך גדילתן הוי כך ולא תינתק לעולם והיא סתימה מעלי' וכשירה. ואם נסרכה אונא באומא דרך גדילתן היא וכשירה. ואמר רבא חמשה אוני הוי לריאה לבד מתרי האומות הגדולות תלתא מימין הבהמה כשהיא הולכת ומימין האדם הבא לבודקה כשהיא תלויה ותרתי משמאלא דבהמה כשהיא מהלכת וכשהיא תלויה להיבדק אם חסר מן ב' שבשמאל א' טריפה אם חסר מן הג' שבימין מצטרפת עינונית' דוורדא וכשירה. ואם אין לה עינוניתא דוורדא וחסרו גם מן הג' ריאה שחסרה היא וטריפה וכל שכן אם חסרו ב' מן הג' שבימין דטריפה ובחסרון השמאל אינה מצטרפת עינוניתא דוורדא לפי שאין מצד שמאל. ואם תמצא מן השמאל עינוניתא דוורד' וחסרו מן הב' מצטרפת עינונית' להשלים החשבון וכשירה ואם נמצאו הג' בשמאל כשירה אי קיימא בדרא דאוני. ויותרת דלא קיימ' בדרא דאוני טריפה כגון דקיימא אגבא דריאה אבל מבפנים כגון עינונית' דוורדא אע"פ דלא קיימ' בסדר האונות כשירה. ואם אין לבהמה כלל עינוניתא דוורדא כשירה. אמר רבא האי ריאה דדמיא לאופתא. פי' לחתיכת עץ שהיא קשה במישוש ואין הרוח נכנס בה כעץ יבש. או שהיא חלקה מכל צדדיו שאין חיתוך האונות ניכר בה טריפה. ואם דומה הריאה לכוחלא כשירה אבל אם דומה לדיו טריפה דאמר האי שחור אדום הוא אלא שלקה ועל ידי שלקה נהפך להיות שחור ואיכא למיחש דילמא ניקבה. ואם הריאה ירוקה כשירה ואם דומה לבשר טריפה וסימניך ובשר בשדה טריפה. ואם דומה לכשותא או למוריקא או לחלמון של ביצה טריפה. אבל ירוקה כשירה שאמרנו לכרשי. אמר רבא האי אטום בריאה כשירה שיש מקום בריאה שאין הרוח נכנס בה מביאין קוץ ונוקבין אותו מקום אם יש מוגלא אמרינן מחמת מוגלא הויא וכשירה. ואם אין בה מוגלא מותבינן עלה גילא או רוקא ונפחינן לה אי מבצבצא כשירה ואי לא טריפה דאמרינן אין בה חיות כלל שהרי יבשה. א"ר יוסף קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום דלמחר חוזר וניקב אמר עולא א"ר יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון. פי' שנימוח בשר הריאה כמים ונשפך מקרום הריאה. מים בהתזה ובקילוח כמו מן הקיתון כשירה והוא דקיימי סימפונהא שהסימפונות שבתוך הריא' לא נימוחו והיכי עבדינן אי קיימי כולהו סימפונות מייתינן צעא דקוניא דשיע ושפכינן לה בגווה אי לית בה שורייקי חיוורי פי' גידים לבנים כשירה א"ר נחמן ריאה שנימוק' פי' שנתמסמס (כשירה) אבל אינו נשפך וקרום שלה קיים כשירה. וריאה שנימוקה כל כך שיש בה חסרון שמחזקת רביעית לוג אפילו הכי כשירה. ואם התליע הכבד שיש בה תולעין כשירה. ניטלה שלפוחית שהיא טרפחת והוא האם שלה אפילו הכי כשירה. ריאה שניקבה באונות קטנות ודופן סותמן שיש בהן סירכא מייתינן סכינא דחליש פומה ומפרקינן לה בנחת מן הדופן ונפחינן לה אי מפקא זיקא טריפה ואי לא מפקא זיקא כשירה דחשבינן לה חתימא מעלי' משום דהויא במקום רביתא ולא עבידא דמינתק. אבל אם ניקבה ריאה באומות גדולות וסריכא בדופן אמרינן מחמת מכה שהיה בדופן נסרכה לשם ולא מחמת נקב ומפרקינן לה אי לא מפקא זיקא כשירה ואי מפקא זיקא טריפה דאמרינן מחמת נקב נסרכה. אבל אי ליכא מכה בדופן והאומות סרוכות בדופן ליכא שום תקנה דודאי מחמת נקב נסרכה ואותה סירכ' עבידא דמינתקא משום דקיימ' במקום מרווח ומינתק'. וכבר אמרתי למעלה כל העומד לינתק כנתוק דמי וטריפה היא דהא ניקבה הריאה. וכל דסריכה עינוניתא היינו אונא קטנה שהיא לפנים מן האומות מצד ימין וקורין אותה טבחיא גנבתא והיא כעין רגל החמור. בכל מקום שהיא דבוקה טריפה משום דהויא שלא במקום רביתא ועבידא דמינתקא ולהכי חשבינן כמאן דהוא נקב וטריפה ופי' רבינו שלמה זק"ל דכולן לגבי דידיה שלא כסידרן נינהו. ואלו הן סירכי הריאה. כשמכניס הטבח את ידו יבדוק הריאה בשני אומות הגדולות שמשני צדדין. בכל מקום שהן אחוזות בין בצלעות בין בבשר שבין הצלעות אם אין מכה בדופן טריפ' אבל אי איכא מכה בדופן אמרינן מפני המכה נסרכו ובדקינן לה בנפיחה אם יצא הרוח טריפה ואי לא כשירה. וכן אם אוחזות האומות הגדולות בשומן הלב או בחצר הכבד או בשמנונית שהולך בין שני האומות אצל שדרה או בשומן חזה בכולהו הוי טריפה ואין לה תקנה לא בנפיחה ולא בכלום דבר. וכן האונות הקטנות שהן ג' מימין וב' משמאל אם דבוקות כגון אם נדבקות מהן בחזה לפנים מן החוט או בגרגרת או בשומן הלב או בחצר הכבד טריפה ואין לה שום בדיקה. אבל אם האונות הקטנות דבוקות לצלעות או לבשר שבין הצלעות בין בגבן בין בשוליהן מפריקין אותן מן הדופן ונכשרות בנפיחה אם לא תצא הרוח ואם תצא הרוח טריפה. ואם אלו האונות דבוקות זו בצד זו בתולדתן בגידולן כשר' ובלבד שיהא חיתוכי האונו' ניכר דאוני סימנהון. אבל אם מתקפצת להדבק עם השלישית ע"ג חברתה או מתחתיה דהיינו שלא כסידרן וטרפ' מ"ט אגב הילוך הבהמה כשמהלכת מקשת ומכה אונא לחברתה לאינתוקי ותמות הבהמה ורחמנא אמר זאת החי' אשר תאכלו חיה אכול ושאינה חיה לא תיכול. ואם נדבק אונא לאומא הסמוכה לה כשירה אם לא תצא הרוח בנפיח' ואם תצא הרוח טריפה. ואם האונות דבוקות זו לזו ואינן נפרדות כל שהוא שאין ניכר חיתוך האונות טריפה ואם מתפרדות כל שהוא וניכר חתוך האונות כשירה. והאונא הקטנה הנקראת עינונית' דוורדא בכל מקום שהיא דבוק' טריפה בין באונות בין בחזה בין לפנים מן החוט בין בשומן הלב בין בחצר הכבד בין באומות זה הכלל בכל מקום שהיא דבוקה טריפה. וסימניך כל המושל עליך כאמה בתה כלומר כאומה הגדולה כן עינונית' דוורדא. ואם יש חוטין בריאה וסמוכין בין בלב בין בחזה בין בחצר הכבד והן כמו רירין וכשמכניס ידו לבדוק מתפרקין מאליהן בלא כח נתיק' והפסקה אלא במשמוש ידים ואין מקומן ניכר ולא הוי אלא כחוט השער יש לחוש כדאמרו רבנן האי סירכה דנקב בר מן חד יומא או מתרי יומי. ואם נדבקה הריא' לדופן באונות ובאומות כשירה משום דלא מינתקא וסתימ' מעלי' הוי ונתנו סימן בני נרבונא אומר לדבק טוב הוא. אם נמצא מחט בריאה טריפה דחיישינן שמא ניקבה הריא' אבל אם נמצאת בסימפונין של ריאה כשרה דאמרינן דרך סימפון ירדה ונכנסה. אם נמצאת מחט בכבד' חזינן אי קופיא לגיו שאוזן המחט מוחזר כלפי הראש וחודו כלפי חלל אמרינן דרך סימפון נכנסה בכבד ולא ניקבה כלום וכשירה. ואי אוזן המחט מוחזר כלפי הכרס וחודו נעוץ בכבד אמרינן רבוצה הבהמה נכנס זה המחט ונקב את בני מעים וטריפה. אם ניקבה הריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא תלינן בידא דטבחא דאמרינן טבחא אינקיב בה וכשירה. תולעים שיוצאין מן הריאה ואין ידוע אם קודם שחיטה יצאו או לאחר שחיטה יצאו אמרינן דלאחר שחיטה יצאו וכשירה. אם נטל זאב את בני מעים לאחר שחיטה אין חוששין לומר שמא במקום נקב יש נקב וכשירה. אם ניקבה המרה טריפה. אם נמצאו בבהמה שתי מרות כשירה דאמרינן כל יתר כנטול דמי ואלו ניטלה המרה לא הויא טריפה הכי נמי אם נמצאו שתי מרות הוי כשירה. מרה שניקבה וכבד סותמה כשירה ניטלה המרה טועם הוא בכבד אי מריר כשירה ואי לא מריר טריפה. והדקין והקיבה וכל הכרס שניקב במשהו טרפ'. אבל בשר החופה את רוב הכרס אי נקרע רובו של בשר שעומד על הכרס או טפח טריפה וזה ששנינו בגדול' טפח ובקטנה ברובה שאם נקרע בה טפח אמרינן זהו ששנינו בגדולה טפח ואם נקרע רובה אמר זהו ששנינו ובקטנה ברובה וטרפה. חלב טהור סותם (דהדור') שאם ניקבו בני מעים חלב דהדורא סותם אותם וכשירה וחלב טמא שעל הכרס אינו סותם. חלב חיה אע"ג דטהור הוא אינו סותם. וחלב העשוי ככובע כגון טרפשא דליבא וחיטי דכרכשא אינו סותם ולפיכך הויא טריפה כשדבוקה הריאה לשמנונית הלב משום דחלב העשוי ככובע אינו סותם חימצא ובר חימצא תרווייהו אסירי למיכל משום דאין בקיאין אי זהו חימצא ואי זהו בר חימצא ולפיכך תרווייהו לא סתמי. והוא הדין גבי כרס הפנימי וכרס החיצון משום דאין בקיאין איזהו כרס הפנימי ואי זהו כרס החיצון כולהו כרס הפנימי. פי' (מג') חימצא תרבא דעל אקשתא ולא סתים בר חימצא דעל אייתרא וסתים וזהו חלב שעל גבי קיבה. קיבה עשוייה כמו קשת. חלב שעל הקשת קורא חימצא. וחלב שעל היתר קורא בר חימצא ואם נקב במשהו טריפה, אבל כרס החיצון היינו בשר החופה את רוב הכרס התם אמרי אם נקרע בו טפח אורכו הוי טריפה ולא במשהו. ואם נקבו בני מעים וליחה סותמתן היינו שורקא דמעיא דנפק אגב דוחקא כשרין. קרום שעלה מחמת מכה בבני מעים סותם. אבל בריאה ובוושט אינו קרום מאי טעמא משום שחוזר ונוקב. מקיפין בבני מעים שאם ניקבו ואין יודע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה מביאין בני מעים ונוקבין אותן ומגיעין ומסמיכין לנקב הראשון אם דומ' זה לזה אמרינן דאחר שחיטה ניקבו וכשירה ואם אין דומין ודאי קודם שחיטה ניקבו וטריפה. וכן מקיפין בריאה אם יש בה נקב וספיק' אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה מקיפין כמו שאמרנו בבני מעים. והני מילי דמקיפין מדקה לדקה מגסה לגסה. מגסה לדקה ומדקה לגסה לא. מקיפין בקנה שאם נפסק רובו ואין ידוע אם קודם שחיטה או אחר שחיטה מביאין קנה וחותכין אותו אם דומה לזה ודאי לאחר שחיטה נפסק ואם לאו אמרי' קודם שחיטה נפסק וטריפה ומקיפין מחוליא לחולייא אם נפסק ומבר חוליא לבר חוליא אבל לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא אי זהו בר חוליא זהו הבשר שבין חוליא לחוליא שמחבר טבעת למטה. ואי זהו חוליא עצמה זהו זיר של קנה שנראה בטבעת דהיינו הטבעת עצמה. חלחולת טבחיאה שניקב במקום שהירכים סומכין אותה ואפילו ניטל מקום הדבק כולו כשירה. ובלבד שישתייר מן הדבוק כדי תפישה דהיינו שתי אצבעות. כרס החיצון אם נפרד כסלע בעוגל טריפה לפי שאם תמתח תעמוד על טפח וכבר אמרנו שאם נקרע בה טפח הוי טריפה. המסס ובית הכוסות או זה או זה ניקבו לחוץ טריפה שלכל אחד מהם יש לו שתי עורות בעוביו ואם שני העורות ניקבו שנראה הנקב לחוץ טריפה. ויש מפרשים המסס ובית הכוסות הן סמוכין זה לזה ובמקום חבורן יש דופן לזה ודופן לזה ובאמצע הן נשפכין מזה לזה. ואם ניקבו במקום חבורן זה לתוך זה שאין הנקב נראה לחוץ כשירין. אבל אם ניקבו שלא במקום חיבורן שהנקב נראה לחוץ טריפה פי' המסס בלעז צרופצי ובלשון יון פוליפלון. ובית הכוסות ככובע ובתוכו כמין כוסות. מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד שלא ניקב כל עובי העור טריפה שניקב הכרס. אם נפלה מן הגג ויש לחוש משום ריסוק אברים משהינן לה מעת לעת דהיינו עשרים וארבעה שעות וכשירה. אבל אם עמדה והלכה אינה צריכה בדיקה ולא צריך להמתין מעת לעת. נשתברו רוב צלעותיה של בהמה שש מכן ושש מכן או אחת עשרה מכן ואחת מכן טריפה. והוא שנשתברו מחציין של כלפי השדרה. נעקרה הצלע וחצי חוליא עמה טריפה. והגולגולת שנחבסה ברובה טריפה. דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה ודרוסת הנץ בעוף הדק ודרוס' הגס בעוף [הגס] צריך להשהות שנים עשר חדש שמוטת ירך בעוף טריפה שמוטת ירך פי' בוקא דאטמא דשף מדוכתי' ואיעכל ניבי. שמוטת גף בעוף פרק העליון המחובר בגבה צריך לבדוק בריאה דחיישינן שמא ניקבה בריאה לפי שהריא' נחבת בין צלעות. ובודקה בנפיחה פי' שמכניס קנה בגרגר' ונופח בריאה ואם יצא הרוח טריפה ואם לאו כשירה. נחתך הבשר במקום צומת הגידין אם כולן שלימים ולא ניתק א' מהם כשירה ואם נפסק אחד מהם טריפה בעופא שיתסר גידי הוו ואי פסיק חד מינייהו טריפ'. אמר מר בר אשי הוי קאימנא קמיה דאביי ואתו לקמיה עופא ובדק בצומת הגידים ואשכח ביה חמיסר והוה חד דשני מחברי' ופצייה ואשכחיה תרי. ובבהמה תלתא גידי הוו תרי קטיני וחד אלימא אי איפסיק אלימא הא איכא רוב מנין ואי איפסיקו תרי קטיני הא אכתי איכא רוב (מנין) [בנין] וכשירה. ואם נפסקו כולן ונשתייר מכל א' וא' כעובי שליש כשירה. נשבר העצם בארכובה העליונה ויוצא לחוץ דהיינו הארכוב' שעליה השופי מונח אם רוב הבשר קיים בהמה מותרת והאבר אסור ואם אין רוב הבשר קיים זה וזה אסור. נשבר למטה מן הארכובה דהיינו בארכובה הנמכרת עם הראש אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת. במקום בשר פוליפא דהיינו שופי ליכא צומת הגידים. אם נמצאו בבהמה שלשה רגלים אחרונים או לא נמצאת אלא אחת טריפה. משום טעמא דאמרינן כל יתר כנטול דמי (וכל דנטול וייתור). אבל ידים של בהמה אם נמצאו שלשה או אחת כשירה. תרי סייני דנפקו כי לא שפכי אהדדי טריפה ואי שפכי אהדדי כשירה. שני בני מעים שיוצאים ממקום אחד ואין נמשכין אלא כאצבע והדר מתערבין לאחד דברי הכל כשירה. ואי לא הדרי באורך אצבע פלוגתא דחכמים דחד אמר טריפה הואיל ולא הדדי ערבי כאורך אצבע וחד אמר הואיל וכלין מלמטה בסוף בני מעים כשירה. אחוזת הדם והמעושנת ושאכלה הרדופני ושאכלה סם המות של בהמה ושתת מים הרעים כשירה. אבל אכלה סם המות של אדם או שנשכה כלב שוטה מותר' משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות ואין אוכלין אותה: