פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן רטז
עקב כהנא בר' מרדכי ריש מתיבתא דמתא מחסיא תשובה של שתי השאילות. מהודעין אנחנא לכון משום שאילתא שלטא. פי' דכובדא דאותן שתי שאילות אמת הן איך סותרות זה שבאו בני אדם והוציאו שאילה אחרת אותה השאילה אמת היא ואין סותרת אחת לחברתה אלא מי שאינו יודע לעמוד על מה שכתוב בהם בור שהוא טועה וחושב בלבו שהן סותרות זו את זו. ולא כן הוא כי אנחנו כך כתבנו שכל ריאה של בהמה שמינה שחלבה מרובה ואותו החלב שבלב חופה אותה הריאה וכשאתה מפרקו מתפרק מיד וכשאתה נותן מים לריאה נופחה מן הקנה ואינן מבצבצים המים בידוע שאין שם מכה בריאה ולא ניקבה הבהמה ומותרת באכיל' לכל ישראל ואף מר חנילאי מודה בזו שהיא כשירה. וכן למדנו מפי רב יהודאי גאון אבל אם ודאי אחז אותו חלב בריאה אפי' בחוט א' שכשאתה מפרקה ונותנה לתוך המי' ומכניס בה הרוח ואין מבצבצין אין אנו מורים שם איסור מאי טעמא שכשם שאנו מצוים שלא להתיר את האסור. כך אנו מצוים שלא לאסור את המותר כדי שלא להפסיד ממונן של ישראל שהתורה חסה על ממונן. וכל המשנה ממה שכתבנו אינו אלא טועה. וכן הוי להו הלכות סירכא דריאה עם טרפשא דליבא מפרקינן ליה אי איכא מכה בריאה כשאתן נותן מים בתוכה ונופח ליה טבחא והיא מבצבצא טריפה ואי לא כשירה ולית ליה למיחש משום מירעא ואין סירכא אפי' כחוט בדשקלת ומפרקת ליה לההוא חוט כל שהוא ואינה מבצבצ' כשירה ואי מבצבצ' כל שהוא מינקבא היא וטריפה. והדא מילא אמרה רב יהודאי גאון ריש מתיבתא כד הוו יתבי קמי מר רב חכינאי ומר רב נטרונאי בי רב חביבאי. ומאן דקא מסיק אדעתיה דאיסור מאי טעמא קא סבר מדרב נחמן דאמר חלב העשוי ככובע אינו סותם והא תינח היכא דאיכא נקב דאינו סותם והיכא דליכא נקב מאי בעי למיסתם. ואי איכא הא דאי לא הוה נקב לא הוה אתיא דרביה ועייפ' ליה וקא מדמי ליה טפי ועבדא תרבה יתירה דרכא למיחפייה מן גוואי דיליה*. וכי אמרינן אין שמכה סימנין* גבי מחט שנמצא בעובי בית הכוסות הוא דאמרי ההוא דמוכחא מילתא מפני המחט שנמצא שם הלכך תלינן לאיסורא אבל היכא דלא מוכחא מילתא אין אומר בטריפו' זו דומה לזו והדא מילא דבר עמה מדרב יהודאי גאון וסברוה כוליה עלמא חוכמתא דידיה:
כתבת דנא לקדמנא לבא דמתא שילה וכתיב ככא לבית דינא דמר ורב יוסף ריש מתיבתא בריה דמרנא ורבנא שילה ואי קשיא לך למה בודקין את הריאה של בהמה ואין בודקין של עיף רבותא הוא כמו גבי אונות של בהמה. ואי קשיא לך למה אנו מברכין על השחיטה ואין אנו מברכין על הבדיק'. משום שאין אנו מחוייבין אלא על מצות עשה כגון לולב ושופר ותפלין וציצית וסוכה ובדיקת חמץ וכדומה להם. אבל מצית לא תעשה אין מברכין עלי' מפני שאין להם זמן קבוע כמצות עשה. ובדיקת הבהמה היא מצות לא תעשה. ואמרו רבותינו זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול ושאינה יכולה לחיות לא תאכלו. ואם יקשה לך למה בודקין ריאה בלבד מכל י"ח טריפות משום שטריפת הריאה מילתא דשכיחא והנך מילתא דלא שכיחא (ועוד) הריאה שהיא מחזק' בטריפו' בדקינ' לה והנך אחזוקי איסורא [לא] מחזקינן להו תדע יכול אתה לשחוט בהמות ולא תמצא בהן טריפה אלא בריאה בלבד ופעם א' בעלמא תמצא מטריפות אחרים לפיכך אנו בודקים הריאה בלבד. וכמה גאונים עמדו באלו ג' קושיות ולא מצאו להן בריה. ואלו הן למה לא נבדוק ריאת העוף כמו שנעשה בבהמה. ולמה אין מברכין על הבדיקה כמו על השחיטה. ולמה אין מתכוונים לבדוק אלא ריאה בלבד והיא אחת מי"ח טריפות. וי"ח טריפות מן התורה שנא' זאת החיה וגו'. ה"ה טריפות סימנין מיכן לי"ח טריפות מן התורה. ולמה אנו בודקין את הריאה בלבד מי"ח טריפות תשובה שהרי הריאה היא רעועה משאר הטריפות שמטרפינן בענין הרבה כגון יבשה נקבה חסרה לקתה נתהפך דמותה והשאר מה שמנו חכמים בגמ' והואיל והיא נטרפת בעניני' הרבה לכך אנו בודקין את הריאה משאר טריפות שאין לך לבדוק בשאר טריפות אלא אם כן בא לידך דאזלינן בתר רוב בהמות ורוב בהמות בחזקת כשירות הן כדאמר בגמ'. וא"ת גם בריאה נלך בתר רובה לאו דמי כשאר טריפות כי ריאה מטרפת בענין הרבה כמו שאמרנו: