אור ברסלב
פרדס הגדול סימן רד

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן רד

סימן רג

המבקש לצאת, בדרך ומבקש לקרוא את המגלה בי"א בי"ב בי"ג אם יכול ליקח עמו המגלה יעשה כל תקנה שיכול לעשות ויקחנ' עמו כדי שיקראנה בזמנה ואם אינו יכול יקרא או בי"א או בי"ב כמו שמצינו בכפרים דאמרינן תניא א"ר חנינא חכמים הקלו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים וכאן אנו למדין אע"פ שזמן מגלה בי"ד ובט"ו תיקנו להם חכמים להקדים משום מים ומזין וכ"ש הכא שאין יכול להמתין עד זמנה שהרי דחוק הוא ומק"ו יהא דינו דבעי לקרותה קודם זמנה. ואל יקראנה אלא בעשרה דאמר ר' מגלה בזמנה קורין אות' ביחיד שלא בזמנה בעשרה. רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה. הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי ומשום הדור מצוה והלכתא כרב אסי ועד כאן לא פליגי אלא בזמנה אבל שלא בזמנה שניהם מודים שאין קורין אלא בעשרה מברך לאחריה ולפניה. ואם היו פחות מעשר' לא יברך לא לפניה ולא לאחריה. וכן מי שיבא מן הדרך לאחר זמנה בין ביחיד בין בצבור אל יקראנה. ואם מבקש לקרותה יקראנה כאדם שקורא בתורה ובנביאים לא יברך לא לפניה ולא לאחריה שכך אמרו חכמים לא פחות ולא יותר. והקורא את המגלה כורך וקורא אותה כספר תור' ואינו פושטה כאיגרת שבשתי ישיבות ובית רבי' שבבבל ובכל מקומות של ארץ ישראל קורין אותה כספר תורה וכן מנהג ומגלה שאינה משורטטת אינו יוצא בה ידי חובתו והיכא דאיכא מגלה כתובה בין הכתובים לא מיבעי ליה למיקרי בה וה"מ בצבורא אבל ביחיד נפיק בה ידי חובתו דא"ר אבא בריה דר' חייא בר אבא אמר ר' הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא ידי חובתו וה"מ בצבור אבל ביחיד נפיק בה ידי חובה. קריאת המגלה לא שני קרי ליה חד ולא שנא קרי ליה תרי בהדי הדדי כמו פרשתא שפיר דמי. דתנן הקורא את המגלה עומד או יושב קראוה שני' קראה אחד יצאו ומאן דקרי מבעי ליה לכווני דעתיה. ואי לא לא נפיק קראה על פה לא יצא ואפי' היכא דכתב בתרגומא ואי זה הוא קרי לה במקרא על התרגום לא יצא דהיינו על פה והיכא דחייטא בכיתנא פסולה דא"ר חלבו א"ר אחא בר' גוריא אמר רב מגלה נקראת ספר ונקרית איגרת שאם הטיל בה ג' חוטי גידים כשירה. א"ר נחמן בר יצחק ובלבד שהיו משולשין שיור התפר הלכה למשה מסיני. ודוכתא דלא נהיגי למיעבד מלאכה בפורים לא ליעביד אלא לבטול בהדייהו דרב חזי גברא דשר' כיתנא במיא בפורייה ולטייה ולא צמח כיתניה ואמר מכדי י"ט שהוא אסור בעשיית מלאכה לא קיבלו עלייהו ואמאי לטייה משום דברים המותרים ואחרים נהנו בהן איסור ולטייה ומנלן דמנהגא לאיסור' מילתא היא ולא מבטלינן לה אמר רב שמן בר אבא אמר רב יוחנן אמר קרא שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך מעשה היה ואירע פורים בא' בשבת וקדמו צבור להתענות בה' שלפני השבת דהכי עמא דבר אם אפשר שיתענה למחר ותאכל היום מפני טורח הדרך ואומר ר' אע"פ שאין זה תענית צבור קבוע לא מדברי סופרים אלא מנהגא בעלמא נהגו העם שהרי אותם תעניות שנתענה מרדכי בפסח התענה ג' ימים דכתיב ויעבור מרדכי ואומר ר' שעבר יום ראשון של פסח בתענית ואי משום דברי הצומות וזעקתם דכתב בקרא לאו היינו קבלת צום לדורות דא"כ וזעקתם מאי זעקה לדורות איכא דמה אנו זועקים בשביל אסתר אין לנו אלא זכירה ועשייה כדכתיב נזכרים ונעשים כלומר נזכרים אותם ימים לספר זה עם זה והיינו קריאת המגלה ונעשים ימי משתה ושמחה. והזכרת הדברים אין זו זעקה. אם כן דברי הצומות וזעקתם הכי קאמר על דברי הצומות וזעקתם והצרות שעברו עליהן בימי המן קבלו היהודים עליהם פורים לדורות זכר לנסים. מכל מקום לא התיר לאדם לעולם שיהא פורש עצמו מן הצבור דאמרין לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות. ויש מן הפרושים שאע"פ שהן מתענין עם הצבור בחמישי חוזרין ומתענין בששי, כדי לסמוך התענית לפורים שכך הוא דינו הואיל וא"א לו בשבת יעשה בע"ש. ור' קורא עליו והכסיל בחשך ילך הוא עצמו אלא מנהג שעושין זכר לדבר וזה מחמיר במקומו כאלו הוא קבוע מן התורה כיון שהרגילו רבים בחמישי דיו בכך:

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה