אור ברסלב
פרדס הגדול סימן קעד

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן קעד

סימן קעג

אלו ברכות שמאריכין בהן ברכות של ר"ה ושל יום הכיפורים וברכות של תענית צבור. ברכות של ר"ה מאריכין בהן בתקיעות דבי רב דהיינו עלינו לשבח דנפישי בגוה פסוקי דמלכיות זכרונות ושופרות ומאריכין בברכות דיום הכיפורים בוידוי ובאתה בחרתנו ובתחנונים ובכל מילי דתחנונים ובשאר דברים אחרים האמורים בשילהי יומא. וברכות של תענית צבור מאריכין בהם בשש שהוסיפו על י"ח בסליחות ותחנונים על אילו מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר וברכות שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה של ברכת המזון על אילו אמר מקום שאמר לקצר. ולא תימא האי דקתני אילו ברכות שמאריכין בהן למעוטי שאר ברכות שאין מאריכין בהן כגון ברכות של קרית שמע. וכן אלו שמקצרין למעוטי שאר ברכות שאין מקצרין דהא ברכות של קרית שמע הוסיפו שלישית ואין לך אריכות מזו ואי אמרת לאו אירייא כמנהג בתראי הוא ת"ש דאמרי במערבא כל הלכה שהיא רופפת בתלמוד ואין אתה יודע היאך נוטה צא וראה במה הצבור נהגו ונהג כגון הא דתניא בערב מברך שתים ולא ידעינן אי שתים דוקא אי לאו דוקא שיש להם שיעור למטה ואין להם שיעור למעלה רואין אנו שהציבור נוהגין להוסיף על שתים שאין להם שיעור. וכן אנו נוהגים בהלכה רופפת במצות רבותינו כי הוראת זו הוראה למדנו שמנהג אחרונים תורה היא על זה נאמר אל תטוש תורת אמך במנהג דנהיגי רבנן קרא אי לא צריך קרא דאפי' במקום הלכה הוא ניהו דהוו עיקר דמעשה רב דתניא הלכה ומעשה נזקקין למעשה. וברכות של תפלה מאריכין ומקצרין בחול מאריכין בהן ובשבת מקצרין בהן. אלא הא דקתני בעניין אלו מאריכין ומקצרין לפרושי מתני' הוא דקתני אלו. הא דתניא בתוספא מקום שאמרו להאריך כו' אלו ברכות שמאריכין ולא מקצרין ואלו שמקצרין ולא מאריכין והכי נמי מפרש בירושלמי אילו ברכות שמקצרין בהן וכו' הא שאר ברכות מאריכין מדתניא המאריך הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח הדא אמרה אין זה בכלל והכין פי' אמאי תני אלו ברכות שמקצרין בהן דכל מקום ששונה התנא מיעוטא הוא דתניא אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה כו'. ואמר מאי טעמא אילימא משום דכתיב בהו הטבה ואריכות ימים ליתני קן צפור ופריק תנא ושייר ואקשינ' תניא אילו למעוטי משום הכי קא מקשי אלו ברכות שמאריכי' בהן מכלל דשאר ברכות מקצרין ואמאי תני אלו דמשמע אלו ותו לא ופריק מדתני באילו ברכות שמקצרין המאריך הרי זה מגונה מקום שאמרו לקצר הוא וכו' כלומר אלו דקתני גבי מאריכין ומקצרין אינו בכלל אלו שבאין למעט כי אם לפרושי מתני' הוא דתני להו כלומר אלו המקומות ששנינו בהם מקום שאמר להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך ולא שנא התנא מקום שאמר להאריך אינו רשאי לקצר בברכות של קרית שמע ובברכות של תפלה הלכך רגילין כל הגולה להאריך בברכות של קרית שמע לפייט יוצר בתוך היוצר ואופן בתוך האופן וכן זולת וכן רשאין להאריך בתפלה בקרובות אפי' בשלשה ראשונות כאשר ביארנו הטעם מירושלמי שכל התפלה טביעת צורכיהן של ישראל שלא א"ר יהודה שלא ישאל מפני סידור שבח והן דומין לעבד שמסדר שבח לרבו אלא ביחיד ובצרכיו כדמפרש לעיל ואינהו איהו צריך שבח קודם בקשתו דממשה גמר סידור שבח בצרכו אעברה נא ואראה אבל ציבור אין צריכין סידור שבח מדכתיב הן אל כביר לא ימאס ואי אמרת הלא משום טורח ציבור קיצרו י"ח לשבת והיאך נאריך בהם בקרובו"ת וביוצרות אפי"ה אומר אותן שהרי משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של יום ולפי שאין רגילין הגולה לדרוש בכל מקום מדרש קדושי עליון כגון ר' אלעזר בר' קליר מקרית ספר ור' שלמה הבבלי וגלות ירושלים אשר בספרד וגלות כנעני עד צרפת גם בארץ רומי יסדו מענייני ימים טובים אזהרות דחג שבועות וקרובו"ת ויוצרות מענייני מתן תורה. עיר וקדיש זקינינו הרב ר' בנימין בר' שמואל מקוסטני זק"ל אמר כשקצרו י"ח לשבע היתה חכמה מרובה בישר' ולא הוצרכו אלא לדרוש ולא לפייט ולפי שכבר דל החכמה ונתמעטה עמדו במקום מדרש פיוט (העניין אעפ"כ לא) הוצרכו להן בין ביום טוב בין בשבת אע"פ שרבותינו קצרו י"ח לשבע אין לנו לחוש משום טורח צבור לדבר מצוה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. דהא רבי יוחנן וריש לקיש הוו מעייני בספרא דאגדתא בשבתא ואמרי והא לא ניתנה להיכתב אלא עת לעשות לה' לדרוש ולהורות לעולם ואי אפשר בפה לפרש ששר של שכחה מצוי ודורשין בכתב אע"פ שלא ניתן להיכתב פי' התורה. הכי נמי עת לעשות לה' ולא חששו מלהאריך בפייוט בשבת משום טורח צבור ומחזיקי' ביסוד הפיוטים גלות אשר בספרד וגלות כנען עד צרפת וכל ארץ רומי וכל ארץ אלמניאה המעמיקין להבין מצות סוד בוראנו בתורה שיש לה בית אב כמנהג אבות ובקבלה מרב:

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה