פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן קעג
ותשובת הלוי השיב ר' על שאנו אומרי' זכרינו בשלש ראשונות וגם קרובות. תניא ר' אליעזר אומר לעולם ישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. ר' יהושע אומר יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו שנאמר אשפוך לפניו שיחי וגו' אע"ג דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות. אמר ר' ירמיה ק"ך זקנים ומהם כמה נביאים תיקנו תפילה זו על הסדר אפי' הכי עד שלא בא רבן גמליאל ביבנה ולא סדרה אלא על הסדר דתניא שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות על הסדר לפני רבן גמליאל ביבנה כו' ודקא מיפלגי רבי אליעזר ור' יהושע מיקמי דסידרא פליגא משום ר' יהושע בן לוי אמר שכל זמן שיבוא אדם לבקש רחמים יקדים שבחו של מקום דתני בספרי ויצעק משה בא הכתוב ללמדך דרך ארץ שכל זמן שתבוא לבקש שאילתך בקש. ואמר מר יכול ישאל קודם צריך לומר שנים ושלשה דברי תחנונים ואח"כ יתפלל ומפורש על ידי שלמה לשמוע אל הרינה ואל התחינה. וכך דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל ומנלן ממשה וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא כדברי רבי יהושע שכבר סידרו את התפלה ויש לומר ראשונות אמצעיות ואחרונות וכשמגיע בשומע תפלה שואל יחיד צרכיו לפי שאין יחיד קובע לעצמו כמו לבד בר* הוא והיחיד אומר בשומע תפלה. וכן הצבור קבעו ככה שלישית אחר שתים של קרית שמע אע"פ ששנינו שתים לאחריה ביחיד עסיק ואח"כ שלשה אחרונות וכל שכן שאין הלכה כרבי אליעזר דאמר שואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כחכמים והיינו דאמר אביי עבדינן כנחום המדי באמר חכמים שואל אדם צרכיו בשומע תפלה. אמר ר' חייא בר רב אשי משמיה דרב אע"פ שאומר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם יש לו חולה בתוך ביתו שואל בברכת החולים ואפי' באמצע ברכה דאי בסוף כל ברכה וברכה האמר ר' יהודה בריה דר' שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר מעין כל ברכה וברכה אומר ור' חייא בר רב אשי משמיה דרב מאי אתא לאשמועינן אלא ש"מ ר' חייא בר רב אשי דאמר אומר בברכת החולים אפי' באמצע ברכה קאמר אפי' יחיד בצורך יחיד. ואמר ר' יהושע אע"פ שאמר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר אחר תפלתו אפי' כסדר וידוי של יום הכיפורים אומר. מדברי שלשתן למדנו שיחיד שואל צרכיו אפי' באמצע הברכה מן האמצעיות ובסוף כל ברכה וברכה וכן בסוף תפלה ואמר רב יהודה אמר רב לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות אלא באמצעיות והני מילי יחיד בצרכיו אבל יחיד בצרכי צבור שואל וכ"ש צבור בצרכי צבור שואלין צרכיהן בכ"מ בין בראשונות בין באחרונות ירושלמי ר' אחא בכם רבי אבא כל ששליח צבור עומד לפני התיבה ותובע צורכי עמך ישראל לפניך מדהוה ליה למימר כל זמן ששליח צבור וכו' ואמר כל ששליח צבור עומד לפני התיבה ש"מ שליח ציבור תובע צרכי צבור בכל התפלה כולה בין בראשונו' בין באחרונות ר' פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם ר' מנחם דגילייא זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומר לו בוא והתפלל ש"מ אין צבור צריך סידור שבח שכל תפלה תביעת צורכיהן היא דלשון תפלה הוא סידרו שבח דאמר מר מתפלל אדם ואח"כ תובע צרכיו ומדאמר מתפלל אדם ואח"כ תובע אלמא לשון תפילה סידור שבח ומדאמר אין אומר לו בוא והתפלל ש"מ אין ציבור צריך שבח אלא כל התפלה תביעת צורכיהן וטעמא מאי משום דכתיב הן אל כביר לא ימאס ודאמר ר' יהודה לא ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות בצרכי יחיד הם. ועוד קמפרש למילתיה ראשונות דומות לעבד שמסדר שבחו לרבו וסידור שבח לא למדנו אלא ממשה ומשה יחיד הוא. וכי תימא שני משה דאלים זכותיה וכרבים דמי התם צרכי יחיד הוה שנאמר אעברה נא ואראה. אבל צרכי רבים אפי' סידור שבח לא בעי משום שלא ישנו ממטבע תפלה הוא דאמר להו לשלשה ראשונות ושלשה אחרונות ירושלמי בנינוה בעין מר' מהו לעגוע' בתר פיסחא * אמר להו עשו ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפלה. הכא נמי גבי צבור אי לאו משום שינוי מטבע של תפלה לא הואי צריכי ראשונות ואחרונות דהשתא דטבעה של תפלה אמרינן ומאריך בה כל צרכי רבים כגון זוכרנו לחיים ומי כמוך בתחיית המתים אומרין סמוך לחתימה וחותם ואפי' יחיד אומרן הואיל וצרכי רבים הם שהרי יחיד בצורכו שואל בסוף כל ברכה וברכה מעין הברכה ואפי' באמצע הברכה כדרבי חייא בר רב אשי ההוזכר למעלה שנכון שצרכי הרבים שבכל התפלה שואל אפי' בראשונות ובאחרונות תדע שכן הוא שהרי מזכירין בראש חודש מעין המאורע בעבודה ובכלל המאורע מזכירין ושואלין זוכרנו ה' אלהינו בו לטובה ובהודאה על הנסים בחנוכה ופורים ושואלין בהן צורכיהן כשם שעשית עמהם נס פלא ונסים כן עשה עמנו ניסים וגבורות והושיענו ואין לך בקשה גדולה מזו ואומר בהודאה ושלשתן אחרונות בקשה. ומהכא נמי שמעינן דרב יהודה בצרכי יחיד אמר לא ישאל אדם צרכיו ולא אמר בצרכי ציבור הכא נמי בר"ה בג' ראשונות אומר זכרינו ומי כמוך וגם קרובות של כל השנה אומר בשלשה ראשונות שהציבור רשאין להאריך בתפילתן. דתניא מעשה בתלמיד שירד לפני התיבה לפני ר' אליעזר והיה מאריך ברחמים יותר מדאי אמרו לו תלמידיו כמה ארכן הוא זה [א"ל] כלום האריך יותר ממשה רבינו דכתיב ואתנפל לפני ה' וגו' וכן מצינו בשבעת ימים אחרונים של תענית ציבור שהוסיפו עליהן עוד שש וקבעו תפלת תענית בין גואל לרופא העונה בעת צרה ברכה בפני עצמה. וכן ברכ' המינין אלמא רשאין הציבור בין בתפלת שמנה עשר בין בברכות של קרית שמע שהוא שונה שתים לאחריה והציבור הוסיפו שלישית. וכיון שרשאין על מניין של ברכות להוסיף אין צורך לומר שרשאין להאריך ביוצרות ואופנים וזולתות. וכן רשאין לקצר בתפלה דתניא מעשה בתלמיד א' שירד לפני התיבה לפני רבי אליעזר והיה מקצר בתפלה אמרו לו תלמידיו ר' כמה קצרן הוא זה אמר להם כלום קיצר יותר ממשה רבינו שנאמר אל נא רפא נא לה. ויש שמביאין ראיה בטעות מההוא דנחית קמיה דר' חנינא ואמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר והאמיץ החזק (ובאמיץ) והעיזוז אמר ליה סיימתא שבחיה דמרך וכו' ומיהא מביאין ראיה וטעם לדבריהם אלמא אין הציבור רשאין להוסיף על התפלה. ולא חששו להפסיד קמחייהו דאניסין למיטחן ליה חיוורתא וטחני ליה סובין. התם ודאי אסור להוסיף כדמפרש טעמא משל למה הדבר דומה לאדם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב וכשמקלסין אותו מקלסין אותו בדינרי כסף לא גנאי הוא לו. הלכך אין אדם רשאי להוסיף על עטרת הישנה אלא האל הגדול הגבור כתיקון אנשי כנסת הגדולה ודיו מי ימלל גבורות ה' הלא אין קצבה לשבחו והיינו דאמר לך דומיה תהלה. אבל בשאר מוסיפין בהן הציבור ומקצרין דהא אמר בדין הוא להתפלל בשבת שמנה עשר וקצרום מפני טורח ציבור והעמידום על שבע וכן רשאין להאריך ולקצר כאותן תלמידים שהאריכו וקצרו כמו שביארנו למעלה. ועוד אמרינן משמיה דרב אפי' יחיד לצרכו אם רצה לומר מעין כל ברכה וברכה בסוף כל ברכה וברכה הרשות בידו וש"מ אין משגיחין בדברי האומר אין מערבין דברי חול על קודש לדחות יסוד הפיוטים. וכן א"ר חייא ב"ר אשי משמיה דרב אם יש לו חולה אומרו בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים ואפי' יחיד לצורכו. ואמר מר יחיד שהתפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין אם יכול לחדש דבר בתפלתו יתפלל וכו' הנה בתפלת יחיד מאריך ומקצר אפי' יחיד בצורכו בכל ברכות האמצעות והצבור מאריך ומקצר ומבקש צרכיו בין בראשונות בין באחרונות ואפי' יחיד בצורכי צבור שואל בר"ח כאשר פירשתי כבר. ואין בתפלת י"ח משום להאריך שלא לקצר או לקצר שלא להאריך שהרי מפורש בירושלמי ובתוספתא מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך: