פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן קלח
ואלו אסורין בפסח מורייס הלח' ואפי' לאחר הפסח שמחמיצין אותו בשעורין ושכר שעושין אותו בלחם וקלי אסור גם לאחר הפסח וכן חטים ושעורין וכוסמין ושיבולת שועל ושיפון מין חטים אם נפלו עליהם מים או נישורו מן הגשמים אסורין בפסח ולאחר הפסח ואסורין בהנאה ואפי' לטחון אותם להניחה אחר הפסח אסור. אבל הדוחן ומיני קטנית מותרין ואפי' שרן במים מותרין בין בפסח בין לאחר הפסח. ואורז מותר ואינו חייב בחלה. והקדרות שנשתמש בהם מיני חטים רוחץ אותן ושומרן ומותרין אחר הפסח לבשל בהם. ובודמי דגללא משפטן ככלי ברזל מרתיחן במים אחת לתוך חברתה והגדולה יעשה מן טיט סביבות פיה שתי אצבעות ומרתיח' מליאה מים ומותרת. וכל כלי עץ כגון קערות כפות ירתיח מים ביורה וישפוך עליהם וירתיחם והן מותרות והסכינין ירתיחם בקדירה ומותרין כמו שאמרנו למעלה. וכל כלי עץ המשתמש בהן עיסה כל השנה כולה ושהה עיסה באותו הכלי עד חמיצתו אסורין לשמש בהן בפסח בין ברחיצה בין ברתיחה. אבל אם לש בו בצונן ולא החמיץ בו מותר. ועיסה של פסח צריכה זריזות שלא יבוא לידי חימוץ. והמצות צריכות לאפות יפה ואם תמצא עוגה אחת בתוכן ואינה אפוייה ונמשכין ממנה חוטין תישרף מיד. ואין עושין פת מיום טוב לחבירו ולא כל מיני בישול אא"כ יאכל ממנו ואם ישתייר מותר. ואסור לשחוט בהמה מסוכנת ביום טוב ואסור לבשל כל בישול עיסה מה' המינין. וכל מיני קטנית מותר בפסח ובכל ימים טובים:
חזן הבא להוציא אחרים ידי חובתן בהלל והגדה וסדר ברכת מצה ומרור. יקדש וישתה כוס א' ויטבול ירק א' ויאמר הגדה וישתה כוס שני ויפרוס ברכת המוציא ועל אכילת מצה ויאכל יברך על המרור ויאכל ויכרך ויאכל יקום וילך ככה יעשה לכמה בתים וכן בביתו באחרונה יגמור סעודתו וברכת מזונו וישתה כוס שלישי ועל הרביעי יאמר הלל וישתה ואחר כך לבית שני והם יברכו על מזונם וישתו כוסם. ועל הרביעי יגמור להם את ההלל יברך וישתה שלא אסרו חכמים לשתות אלא בין שלישי לרביעי. ופירשו חכמים בתלמוד ירושלמי כדי שלא ישתכר ולא יבין באומרו ההלל. אבל על יין ששתה בתוך המזון אינו משתכר. ואם יש עוד בית שלישי לגמור שם את ההלל אל ישתה בשני כלל אלא ההלל יגמור להם והם יברכו וישתו. ומי שגמר סעודתו בביתו ואכל מצה הנאכלת באחרונה לשם מצה הוא אפיקומן וקורין לו בני אדם אינו יכול לשוב עוד ולקדש בבית אחר לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ואסור לאכול וגם לשתות הוא אסור אחר ששתה ד' כוסות תוך ביתו שיגמור שוב את ההלל בבית אחר לפי שנשתכר בכוסות שלאחר המזון. ואם צריכין לו יקדש ולא ישתה ועל הירקות יברכו הם. ועל אכילת מצה רשאי הוא לברך ולהוציאן ידי חובתם ויאכלו ולא יאכל הוא וכן על המרור. שכך שנו רבותינו לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אא"כ אוכל עמהם אבל ברכת היין של קידוש וברכת הלחם של מצה התירו לפי שהם חובה וכל ישראל ערבים זה בזה וא"א לאכילת מצה בלא המוציא ולא קידוש היום בלא ברכת היין. וכן ברכת מרור חובה היא ומוציא אחרים אע"פ שיצא. אבל ברכת הירקות שהיא בפני עצמה יטבלו לעצמן אע"פ שהוא לפטור את המרור מברכת הנהנין שאסורין ליהנות בלא ברכה דומה הוא לברכת הלחם של כל ימות השנה שאינה חובה ולא יברכנה להם מאחר שאינו אוכל עמהם. והלל יגמור להם אחר סעודתן והם יברכו על כוסות המזון והלל וגם זה הדרך ארוכה מבואר במדרשיו וטעמיו: