פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן קלב
ונסדר מפי רבינו שלמה ז"ל ליל שמורים שחל להיות בשבת מוזג אדם כוס של יין ואומר עליו ויכולו בורא פרי הגפן ואשר בחר בנו ושהחיינו ואינו אומר שעשה נסים מפני שעתיד לאומרו בהגדה אשר גאלנו וכוס שאמרו צריך להחזיק רביעית ולכל אחד מבני ביתו כוס אחד אנשים ואחד נשים. ואם חל להיות במוצאי שבת מברך בורא פרי הגפן ואשר בחר בנו בורא מאורי האש ואינו מריח בבשמים גזירה שמא יקטמנו ועוד שלא אבדה הנפש ואומר המבדיל בין קודש וכו' ושהחיינו וסימן יקנה"ז ושותין בהסיבת שמאל דרך חרות ומברכין על הגפן וכו'. נטילת ידים. ברכה על נטילת ידים על שם שהכלי שמו אנטלה. כללו של דבר קודם הקידוש אל יטול ידיו עד שיקדש דבעינן נט"י לשם סעודה ולפני זה לא דהוי כנוטל ידיו לפירות והוי מגסי הרוח מביאין קער' לפניו ובה ג' [מצו'] וירקות שהן מרין כגון חסא דפני או גרגרא או רגינא או כרפס אפייו או צרפולייא או כוסברתא בוליינדרא או קפלוטות פירושי ושני תבשילים זכר לחגיגה ולפסח דג ובשר בשר וביצה אפי' ממין אחד כגון שהא' צלי והא' מבושל שהרי אמר רבינ' אפי' עצם ובשר חשוב ב' תבשילין. נוטל מן הירקות ומברך בורא פרי האדמה. טובל בחרוסת טובל ומאכיל בני ביתו כזית ולאחר הגדה אין צריך לברך על הירקות אלא טובל בחרוסת ואוכל בלא ברכה. ושתי טבילות הללו זכר הם לתינוקות שישאלו מה נשתנה הלילה הזה. אחר שיאכלו מן הירקות נוטל אחת משלש מצות ובוצעה לשנים ומניח חציה תחת המפה עד שיגמור סעודתו ויאכלנה בסוף זכר לפסח דכתיב ביה על מצות ומרורים יאכלוהו. ולכך אוכל מן המצה באחרונה כדי שיברך ואח"כ נוטלין את הקערה מלפניו כמות שהיא עם שתי מצות שלימות וחצי המצה והירקות ושני תבשילין ומניחין אותה בראש השולחן כדי שישאלו התינוקות מה נשתנה בלשון לעז שלהם ויפטרוהו מלאומרו בלשון הקודש ואם אין תינוק שישאל שואל הוא ומתמיה על עצמו עם אותם היושבים עמו. ובהגבהת הקערה יאמר הא לחמא עניא כו' עד מה נשתנה ומחזירין אותה לפניו ומתחיל לספר ביציאת מצרים והולך וקורא וחותם בגאל ישראל שאין חותמין גואל ישראל אלא בתפלה שהיא דברי בקשה ותחנונים אבל בקרית שמע ובהלל לא לפי שאינה אלא ספירת מצרים. וחרוסת שאמרו הם ירקות הרבה כתושים יחד ושמו חרוסת בל' ארמי ואמרו רבותינו חרוס' צריך שיעשנו עב ומיסמך זכר לטיט ואף צריך לתת בו קיהוי כגון חומץ זכר לתפוח שנא' תחת התפוח עוררתיך ועוד נותן בו מיני בשמים כעין תבלין זכר לתבן שבחמר. והשלש מצות שאמרנו רשאי אדם להתחיל המצוה באי זה מהן שירצה מפני ששלשתן חשובות כאחד כמו שמצינו ראשון חשוב אצל תרומות הקופות. כך מצינו שני חשוב אצל העלאת הנרות שמניח המזרחי שהוא ראשון ומדשן המערבי שהוא שני ואף באחרונה נמי ראוייה היא להתחיל המצוה שמעלין בקודש ולא מורידין. אבל הנזהר בדבר תבא עליו ברכה. ואחרי בוצעו את המצה ותינטל הקערה מלפניו מוזגין כוס שני לכל א' מבני הבית ופותחין בהגדה וקורין בשיר והלל שכן מצינו באבותינו שבמצרים שאמרו שיר והלל על אכילת הפסח שנא' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. ומצינו באגדה בא הכתוב ללמד על סנחריב ולמד על פרעה שאמרו אבותינו שיר והלל בשעת אכילת הפסח. והקוראין צריכין שיהו ג' כפי מה שמצינו במדרש שוחר טוב כדי שיאמר האחד לחביריו הב' הודו לה' כי טוב כל"ח. ואומר הא לחמא עניא וכל ההגדה עד כאשר נשבע לאבותינו. וכשיגיע ללפיכך נוטלין כל א' וא' כוסו מפני שבאים לפתוח בשיר והלל. ומצינו באגדה מנין שאין אומר שירה אלא על היין שנא' ותאמר להם הגפן וכו'. ופותחין בהלל ובשיר ואומר לפיכך אנו חייבין וכו' עד גאל ישראל ומברך פה"ג ואין מברכין אחריו על הגפן מפני שהוא יין שבתוך המזון שהרי כבר קידש ויין שבתוך המזון אין מברכין אחריו. ויטול נט"י בברכה מפני שהידים עסקניות הם. ומתוך שהוא רוצה לומר הלל והגד' מסיח עצמו מן הנטילה הראשונה. ואומר המוציא על המצה השלימה העליונה ועל הפרוסה משום לחם משנה. וכדרכו של עני שאין כל לחמיו שלמין. ולפי שברכת המוציא תדירה מברכין אותה על השלימה. ובוצע ואינו אוכל עד שיבצע מן הפרוסה שתחתיה ומברך אקב"ו על אכילת מצה ומחלק לכולם משתיהן יחד ואוכלין בהסיבה. ונוטל חסא או מרור ומברך על אכילת מרור ולא יפחות מכזית לכל א' וא' שכן שנו רבותינו ואלו ירקות שאדם יוצא בהן י"ח בפסח בחזרת חסא ליטוג"א בעולשין קרשפילא בתימכא מרוביא בחרחבינא סיב הנכרך סביב לדקל ודיילא ובמרור אמרפייל והוא טרפין. ומצטרפין לצאת בהן ידי חובתו אע"פ שאין מין א' של מרורים. ויוצאין בקלח שלהם בין לחים בין יבשים. אבל בעלין אינו יוצא אלא בלחים ושורה בחרוסת זכר לתפוח ולטיט החרסית ושוקע משום קפא ואוכל ואינו צריך הסיבה באכילת מרור אנא במצה ויין בלבד מפני שהמרור זכר לעבדות. אבל מצה ויין זכר לחירות והסיבה היא דרך חירות. ובדין הוא שהוא יכול לברך עכשיו בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור. ולכך מברכין על הירקות קודם הסעודה, שהרי אין רגילין לאכול ירקות עד אחר הסעודה. ומתוך כך שואלין מה נשתנה. ואי אפשר לברך על אכילת מרור קודם ההגדה לפי שנא' על מצות ומרורים יאכלוהו דתיכף למצה תהא ברכת מרור ואכילת מצה אינה אלא לאחר ההגדה. ואחר המרור חוזר ובוצע מן המצה השלימה התחתונה כדי לקיים מצוה בשלשתן וכורכה בחזרת ואוכל ומאכיל בלא ברכה זכר למקדש כהלל שהיה עושה כן. כל אכילה שיש בה ברכה לא תהא פחותה מכזית. אוכלין כל צורכן (ופטרו מן הסעודה כאדם הנפטר מחבירו) יאכל בגמר סעודה המצה המונחת תחת המפה שהיא זכר למצה הנאכלת עם הפסח. ושוב אין רשאין לומר אפיקו מיני פירות לקינוח הסעודה פן ישכח ויפיג טעם המצה מפיו. שכשם שאין אומר אפיקו מיני מאכל לקינוח הסעודה אחר אכילת הפסח שלא להפקיע טעמו כך אין מפטירין אחר המצה השמורה לשם מצוה שאינו אומר הביאו מיני מאכל בקינוח הסעודה. פירש ר' קלונימוס איש רומי אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. כך שואל החכם מה העדות והחקים וכו' כלומר למה אנו אוכלין החגיגה קודם הפסח הלא הפסח עיקר. אף אתה אמור כהלכות הפסח שלפיכך אנו אוכלין החגיגה קודם והפסח באחרונה שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן בגמר אכילה כשנפטרין מסעודתן אוכלין כזית מבשר הפסח כדי שיהא הטעם כל שעה ולאחר שאכל כזית אין מפטירין אחריו מן הסעודה באפיקומן כלומר אין רשאין להפטר בדבר אחר מתוך סעודתו ולומר אפיקומן. הוציאו והביאו מינין של מאכל בקינוח סעודה שלא להפקיע טעם מצה מפיו ולכך אנו אוכלין מצה באחרונה זכר לפסח מקדש ובהדיא גרסינן כשם שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כך אין מפטירין אחר המצה אפיקומן שצריך שיהא טעם מצה בפיו כטעמו של פסח. ד"א בלשון יון אפיקומן כלומר שום דבר אין מפטירין גרסינן. ועל כרחינו אנו מברכין על אכילת מצה קודם סעודה אע"פ שאינה לשם חובה שאי אפשר לעכבה עד גמר סעודה בשעת אכילת מצה בסופה השמורה תחת המפה דלאחר שמילא כריסו ממנה היאך חוזר ומברך עליה. נוטלין ידיהם בלא ברכה שאינן אלא משום סכנה ולא משום מצוה. ומוזגין כוס שלישי לברכת המזון ומברכין ושותין. מוזגין כוס רביעי גומרין עליו ההלל וישתה ארבעתן בהיסבה ומברך אחריהן על הגפן חוץ מן הכוס השני שאינו מברך אחריו מפני שהוא בא בתוך הסעודה שכבר קידש. וארבע כוסות הללו תיקנו חכמים כנגד ארבעה לשונות של גאולה האמורים בגלות מצרים. והוצאתי אתכם וגאלתי אתכם. והצלתי אתכם. ולקחתי אתכם כולם בפרשת וארא. ובין כוס א' לשני התירו לשתו' אם רצה דלא אתי לידי שכרות דאין אדם יכול לשתות כדי שכרות קודם אכילה והלכך ישתה דיש כאן אכילת מצה דאכיל לתיאבון דחמרא מיגרר גריר ובתוך הסעודה לא חשו לאסור משום שכרות דכל זמן שאדם שותה בתוך הסעוד' אינו משתכר אבל בין שלישי לרביעי לא ישתה פן ישתכר ולא יגמור ההלל. ואין לומר הלא משוכר הוא ועומד מחמת היין ששתה בתוך הסעודה. שכך שנו רבותינו שבארץ ישראל יין שבתוך המזון אינו משכר שלאחר המזון משכר והלל הגדול יאמר על כוס ד' מבצאת ישראל ממצרי' עד ואמת ה' לעולם הללויה וקורא הודו לה' כי טוב וגו' ד' מקראו' ועונין כולם אחריהם הודו לה' על כל מקרא ומקרא ואומרים מן המצר כולם כאחד. ומאודך כי עניתני ואילך כופל המקראו' לפי שכל מקרא ומקרא חשוב בפני עצמו כפרשה מפני שאמרום דוד וישי ואחיו ושמואל בשעה שמשחו את דוד. דוד אמר מקרא אחד ישי השני אחיו השלישי שמואל הרביעי וסי' דיא"ש (יחזרו ויקראו) [אדי"ש] כשד"ך בפ' ערבי פסחים מפורש. ומקרא תשיעי ושנים עשר יאמרו כולם. וכשמגיעין לאנא ה' קורא הגדול לבדו אותן שני מקראות וכופלן והן עונין אחריו כל קריאה וקריאה ומשם והלאה כולם כא' עד בא"י] מלך מהולל בתשבחות. אחריו אומר הלל הגדול עשרים וששה כי לעולם חסדו ונשמת כל חי וישתבח עד מלך אל חי העולמים ומברך בורא פרי הגפן ושותה. אם ירצה להרבות בשבח הבורא או ביציאת מצרים כל הלילה הרשות בידו פעם אחת שכח ר' ולא אכל מצה אפיקומן אחר סעודתו קודם ברכת המזון אחר כך הוזכר ולא רצה לאכול מצה לפי שהיה צריך לברך אחריה ולשתות כוס של ברכה ואי אפשר לשתות בין כוס של מזון לכוס של הלל דאמרו רבנן בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה ולא רצה לברך עליה ברכת המזון בלא יין לפי שתקנו כוס שלישי עליה ונראה שהיא צריכה כוס ואפי' לאחר כוס רביעי של הלל לא רצה לאכול מצה ולברך ברכת המזון מפני שהם לא התקינו והחזיק טעם בדבר שאין צריך לחזור ולאכול מצה לפי שסתם רוב המצות הללו כולן עשויות כתקון חכמים ויש בהן שימור לשם מצה והמצה שאוכל בגמר סעודתו עולה לו לשם מצה של מצוה הואיל ונעשה בהן שימור. וכן נהג רבינו. מ"כ למען לא ישגה אדם בסדר תקון הפסח כתקון רבותינו יגרוס לו מסורות הללו מטעם ר' הגדול. גפן קידוש זמן נטילה ירקות אדמה טיבל ביצוע ענייא כסא ונשתנה נטילה שלימה מוציא ופרוס אכילת מצה עמה חסא מרור טבל כרך וסעד בשובע מפטיר ונוטל שלישי למזון ורביעי להלל. כד איקלע יום טוב אפוקי שבת איתקרי הכי גפן קידוש נר הבדלה זמן נטילה ירקות אדמה טובל בצע עניא כסא וכו'. מתחלת שיטת ואין לשין שתי עיסות וכו' ועד כאן הוא מספר הפרדס: