אור ברסלב
פרדס הגדול סימן קכח

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן קכח

סימן קכז

ומתבעי ליה לאיניש לאזדהורי בעיסת הפסח דלא לישהייה כלל ולא ילוש אלא במים שלנו שנשאבו בלילה ולנו בכל הלילה ולכוליה פסחא בעינן מים שלנו דכיון דמשום חמץ הוא שמים הגרופין ממהרין להחמיץ הלכך ליכא שינוי בין לילה הא' לשאר ימים דאיסור חמץ נוהג כל ז'. ולא תגביה ידה מן [הפת] (התנור) עד שתגמר הפת שלא תתעסק בדבר אחר ותניח העיסה. וצריכה ב' כלים אחת שמקטפת בו ואחת שמצננת בו את ידיה ואם עברה ולשה בכל הני דאמרינן אסור באכיל'. ולא מבעי' למלש בשמש' דאסור אלא אפי' קרוב לתנורא אסור. לחם עוני מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופ' אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה והכי סדר לישת העיסה אחת לשה בתחלה וכשמתחלת לערוך חברתה מתחלת ללוש וכשמתחלת הראשונה לאפות מתחלת הג' ללוש נמצאות שלשתן עוסקות בבצק בבת אחת זו למעלה מזו אחת אופה ואחת עורכת ואחת לשה והיינו דאמרינן תנא לש' היא מקטפת וחברתה לשה תחתיה מקטפת היא אופה וחברת' לשה תחתיה אופה היא לשה וחברתה אופה תחתיה וחוזרו' חלילה. וכל זמן שעוסק בבצק אינו בא לידי חימוץ הכי עיקר ודלא כר"ג. ולטגן העיסה במחבת בשמן כשאר ימות השנה בפסח אם מרתיחין את המחבת תחלה באש עד שתלבין מותר לתת בה את העיסה מפני שאין לה פנאי להחמיץ ואם נתן בה את העיסה ואח"כ הרתיחה אסור. ופסקי' דחלוטין של בעל הבית דהיינו חלת המשרת שלשין את העיסה כתקנ' ומטגנין את העיסה כתקנה בשמן כמו שאמרנו בלילה הראשון אין יוצאין בו דהוא מצה עשירה בשאר הימים מותר. האי מצה החלוטה ברותחין ודאי מצה היא כדתנן דברים שאין באין לידי חימוץ כגון האפוי והמבושל וחלוט שחלטו ברותחין. אך בב' לילות הראשונות אסור זולתי לחולה שאינו יכול לאכול מצה התירו לו בדוחק לחלוט מצה ברותחין. והאידנא ליכא דידע למחלט הלכך חלוטה אסורה. והיכ' נמי דאפה מצה על ארעא שגירא * וקא מנטר ליה נפק י"ח פי' כוביא כגון טוו' נוו"ן* של חרס שאופין עליו מצות וטפקא שהיא של חרס שניסקת מלמטה ועל גבה אין גחלים כלל ואין שלהבת מעלה על גבה ואופין בו חמץ מלמטה כל השנה כולה אסור לאפות בו מצה בפסח כדאמרינן בכוביא. וה"מ שאפו בו חמץ אבל חדשה שהכינה לאפות בפסח בין הסיקו מבחוץ בין מבפנים מותר בין שהאור שולטת תחתיה מרתח רתחא והפת נאפית מיד. ומכל מקום צריך להסיק תחלה בין בתנור בין בכוביא ואח"כ עורכין אבל להדביק ואח"כ להסיק אסור. כללא דמילתא כל שמסיקין לתחתיו או עליו ואח"כ מדביקין את הפת אינו בא לידי חימוץ ואם הדביק ואח"כ הסיק חיישינן שמא ישהה ואסור כדאמרינן הרתיח ולבסוף הדביק מותר הדביק ולבסוף הרתיח אסור. יום א' אסור ללוש ולקטף במי פירות כל עיקר בין במי הפירות בין מעורבין במים דבעינן לחם עני במצות מכאן ואילך בפרי עצמו מותר ע"י תערובת מים אסור בין ללוש בין לקטף. ואם עבר ולש וקטף אסור. אין נותנין קמח לתוך חרוסת ואם נתן ישרף מיד ולתוך החרדל יאכל מיד. מותר תשמישו של נחתום כלו' כל מותר כלי לישה ישפך במקום מדרון שהוא מקום גבוה משופע ששופעין ואינם נקוין. עריבת העבדנים שנתן לתוכן קמח תוך ג' ימים חייב לבער אם לא נתן לתוכן עורות אבל נתן לתוכן עורות מותר אפי' יום אחד אפי' שעה אחת. וקערה או עריבה שלש בה חמץ בשאר ימות השנ' ולא הדיחה ולא גיררה אלא הגעילה ברותחין והניחה עד לאחר הפסח אסור ללוש בה עד שיגרור וידיחנ' יפה ולא ישאר בה מאותו השאור שהיה עליו כלום שאסור חמץ במשהו שכיון שעברו עליו שש שעות של י"ד אסור ליהנות בו ואם נהנה ענוש כרת אין שורין מורסן לתרנגולי' בפסח אבל חולטין ואין מאכילין שום מורסן וקמח לתרנגולין לא בשריית מים ולא בחליטה אין מוללין את הקדרה בקמח אבל בחציצי שרי. פי' חציצי מצה אפויה שטוחנין ומבשלין אותה במים ומוללין את הקדרות. ובי"ד אחר ו' שעות עושין מדורה ושורפין את החמץ. אבל במדורת כירה אם יש בה דוד או סיר או יורה אסור לשרפו שם פן יהנה ממנו והרי הוא אסור בהנאה. ואם לאו שורפו בכירתו ובשעת השריפה ביום לא מברך כלום. ולהוציא מאותן בני אדם שמברכין בשעת השריפה וטועים הם שסבורים שהוא ביעור שמברכין עליו ולא היא אלא מפני שהוא מפנה את ביתו מן החמץ קורא אותו ביעור כמו ביערתי הקדש מן הבית. ואם חל י"ד בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ומה שמשייר מניחו בצנעא כדי לאכול עד ד' שעות ושירי פתיתין שנשארו מבטל בלבו בשבת:

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה